27 דצמבר 2009
השתלחות נטולת רסן
אכן, עיתון מעריב נילחם על חייו. כתבות הדעה של יום שישי ושבת ה- 25 דצמ' 2009 , שברו שיאים בהשתלחות משוללת רסן בעיתון המתחרה "ישראל היום". ניראה כי נערכה חלוקת עבודה בין העיתונים הממסדיים. "מעריב" מילל ומכפיש בציבור, "ידיעות" בוחש בין חברי הכנסת במחשכים—הרחק מהעין הציבורית ועיתון "הארץ" סוכר פיו מחשש אצבע מאשימה למול כשליש ממניותיו השיכות לגרמנים אשר ישראל אינה כוס התה שלהם (במתכונתה כמדינת העם היהודי)..
מה עושה עיתון בישראל כאשר קוראיו נוטשים אותו? הדעת נותנת כי עליו להשתפר, לשנות פורמט, לבחון מדיניות העורכים והבעלים, לאמוד את הלכי רוח בציבור ולקלוע לטעם המקובץ כמו גם להגיש מאמרים מעוררי מחלוקת ומפרי-מחשבה ואולי החשוב ביותר, ליצור למצער מצג של אמינות בכך שיביא לקוראים כתבות אובייקטיביות ופרשנויות להן המקיפות שלל-היבטים של בעיות חיינו אשר ישלימו את המידע שהתקבל דרך האינטרנט.
ולא היא, העיתונות בישראל, פונה לכנסת שתצילנה, תחסל עבורה תחרות לגיטימית ותפטור אותה מהצורך להתמודד בשטח המקצועי. העיתון(ים) מגייסים בכנסת פוליטיקאים בפרוטה, תמורת נתח שלמונים בנוסך "גרד גבי ואגרד שלך", שיוציאו עבורם הערמונים מן האש. זאת אף זאת, יוצאים במאמרי הכפשה מזעזעים, מנותקים, הזוהים, מאמרים מטעם. הזבוב על הקיר וודאי היה מסמיק בתעוב למשמע הנאמר בחדרי החדרים בין חברי הכנסת ונציגי העיתונים המנסים ידם בסחר הסוסים המושחת הזה.
בן-דרור ימיני ובן כספית התבזו בכך שהיסכימו להוות "עיתונאים מטעם"--כתבלבי עיתון מעריב (ולמרות שהינם כתבי מעריב), ולהשתלח בעיתון "ישראל היום" באופן חצוף, מתנשא ונכלולי. גם מאמר המערכת של עיתון מעריב העליב את השכל הישר בהתקפתו המכוערת על מתחרהו "ישראל היום", אין ספק כי הגמל של מעריב אינו רואה את דבשתו הבעייתית. ניראה כי הבעלים עופר (הקרימינל) נימרודי איבד עשתונות, "היטיל מימיו במכנסיו" וזקוק להחלפת חיתולים דחופה.
חמור מכך, כל כתבות ההכפשה הללו בעיתון מעריב נחסמו לתגובות קוראים—קומסומולסקיה פראוודה, מעריב מאחוריך. באותן כתבות-הדעה המוזמנות של מעריב היצביעו ה"עטים להשכיר" לעיל על האופן אחוד-המחשבה המגונה (לטענתם) של עיתון "ישראל היום". ניסתר מעינם כי בכך שנענו להזמנת כתבות ההכפשה המתוזמרות הללו ומנעו תגובות קוראים, נהגו הם ת"ק מונים גרוע יותר מאשר לדעתם נוהג עיתון "ישראל היום".
הן בן-דרור ימיני והן בן כספית הינם ברגיל עיתונאים מוערכים. ימיני קנה עולמו בכך שמיצג קו ציוני-ערכי שאינו נירתע לציין עוולות בצד השמאלי של המפע הפוליטית כמו גם הימני. בכך הפך לעיתונאי מבוקש אשר רבים אינם מחמיצים כתבה מכתבותיו. על בן כספית עובר השנה משהו טוב. מעיתונאי משתלח המזוהה עם הצד השמאלי של המפה, הפך זה לעיתונאי למצער אובייקטיבי וכתבותיו אכן הפכו עקב כך למבוקשות גם הן.
גם זה אף זה ניזקו עצמם באורח אנוש מהפן המקצועי בהסכימם להשתתף במחול השנאה ל"ישראל היום" ובמשתמע ואף בגלויי שינאה יוקדת לראש ממשלתנו הניבחר מר בנימין נתניהו. דווקא משום תדמיתם הנקיה יחסית(?) של השנים, ניבחרו הם לשמש כ"אידיוטים מועילים", כשוכבים על הגדר, עבור נימרודי בהכפשת "ישראל היום.
הבה וניראה, את מי אנו מעדיפים, האם יהודי חם, ציוני נילהב, שלדון אדלסון, כמשקיע חוץ בעיתון ישראלי כאשר הוא אינו מתערב לא בפסיק ולו בנקודה במתרחש בעיתון "ישראל היום" (כפי שפורסם), לעומת עיתונאינו, אלו אותם המקדמים יחסי צחנה ושחיתות של "הון-שילטון-עיתון" כדבר יום ביומו, אותם שהפכו ל"כלבי החורבן של הדמוקרטיה"? אין צורך להשיב, זוהי שאלה רטורית שהתשובה ברורה ונחרצת לגביה.
לפי אותו הגיון הרי שעלינו לחסום את תרומות העם היהודי המגיע למליארדי דולרים בשנה על אותו הבסיס. גם השדולה היהודית איפ"ק אשר ממנה באים התורמים הגדולים ביותר לישראל מהווה גורם משפיע על הפוליטיקה הישראלית באורח עקיף עקב השפעתה על הממשל האמריקני, הלא כן? וניתן להמשיך בכך גם לשדולות היהודיות בארצות האיחוד האירופי.
כותב המאמר אינו ברגיל מקוראי עיתון "ישראל היום". הסיבה היא כי כפובליציסט, חשוב לו יותר לקרוא "עיתוני נישה", "עיתוני קצוות" כגון אתר ערוץ 7, עיתון "הארץ" "הגדה השמאלית" לדוגמא, משם מלקט הוא נושאים לכתבותיו, מאשר עיתוני מרכז ועיתון "ישראל היום" הינו עיתון מרכז המפה הפוליטית.
מאידך-גיסא, הרי שצרכן החדשות האופיני, כשמו כן הוא, צרכן חדשות ולכן עיתון כ"ישראל היום" מדבר אל ליבו באשר חש הוא כי אין מנסים להובילו באף ולכפות עליו דעות שאינן עולות בקנה אחד עם דעותיו, כפי שהעיתונות המגויסת :הארץ", "מעריב" ו"ידיעות" מנסים לעשות מקדמת-דנא, בעודם מעמידים פני עיתונות אובייקטיבית. נכון הוא כי גם ובעיקר עיתוני קצוות המפה הפוליטית עושים כן, אך לזכותם עומד "הגילוי הנאות" (למעט עיתון "הארץ" המנסה לרקוד על כל החתונות), דהיינו, הקורא יודע ומכיר את גישתם הפוליטית של עיתונים אלו ובאשר קוראם, הינו מסנן את הדרוש סינון במדה וחפץ בכך, מבעוד מועד.
ממספר הפעמים שכותב המאמר טרח לעין ב"ישראל" היום, הוא מצא בו עיתון עניני, אוביקטיבי (במידת האפשר), מעורר מחשבה (במידת האפשר), ערוך להלל, כתביו מוכשרים ביותר, השפה רהוטה והפורמט מצוין. בקיצור, עיתון כהילכתו אשר עורכיו ניכר בהם כי למדו דבר או שנים מהעיתונות החינמית המופצת בצפון-אמריקה ואף עלו בכך על רבותיהם.
מניסיון אישי, והמדובר הוא בתפוצת עיתונים חינמים בצפון אמריקה משך תריסר השנים האחרונות בהן קיימת תופעה זו, הרי שהעיתונים "הממוסדים" שם שורדים, מחזיקים מעמד ואף מדי פעם זוכים לעדנה למרות תופעת "החינמונים".
הללו נקטו בדרך "תמוהה" לפי אמות מידה ישראליות. הם לא חרפו וגדפו את התופעה החדשה, הם לא רצו לפרלמנט לחוקק חוק חוסם תחרות, הם פשוטו כמשמעו השתפרו לבלי הכר. העימוד השתנה, שיתוף הפעולה עם האינטרנט והמכשירים הנישאים השתנה, הכתבות הפכו לאוביקטיביות יותר תוך שמירה ופיתוח של מדורי פרשנות לחדשות, יחד עם מדורים מחציפים ומעוררי מחשבה. הם הפכו לברי תחרות ל"חינמונים" אשר נילקטו על ידי הקוראים בבוקר, אך אותם קוראים ממש קונים בערב את "המוסדיים" לקבלת דיברי פרשנות ורקע נירחבים יותר לגבי חדשות היום.
כמובן כי תפוצת כל העיתונים הממוסדים בעולם התדרדרה ועיתונים ניסגרו. האחראים לכך אינם "החינמונים" אלא תופעת האינטרנט המבורכת אשר גרמה למפרסמים להעתיק אליה תקציבי פירסום. זו התופעה אשר נתנה פיתחון פה, וטוב שכך, לממודרים התמידים בוזגלו ואיצקוביץ (כמטפורה), אשר תלך ותישתלט יותר ויותר על חיינו. למי שחושב כי "מהפכת האינטרנט" כבר ארעה, הרי שטעות בידו. אנו אך בפתיח למהפכת האינטרנט. בתוך עשרים עד שלושים שנים יעלמו קרוב לוודאי מירב העיתונים "הממסדיים" בכל רחבי העולם ויופיעו באופן שונה לחלוטין. לא יהיה כח, או חוק כנסת שיוכל לעכב זאת (אלא באם יהפכו כולם לעיתונים בבעלות מדינה-דבר שאינו סביר).
גם תופעת ה"חינמונים" תלך ותעלם לאיטה ולחילופין אף היא תשנה פניה ותפנה מקומה לעיתונות דיגיטלית הזמינה בזמן אמיתי בכל אתר ואתר, שתיקלט במכשירים מתאימים השווים לכל כיס והתואמים את מידת הכיס.
כבר נאמר על ידי חכמים: "אם אינך יכול להלחם בם, הצטרף אליהם". העיתונות המוסדית במדינת ישראל חייבת, במדה וחפצת חיים היא להכיר בעובדה כי עולמנו עובר שינוי בכל האמור בנושא תקשורת ההמונים. לדעתנו, השינוי הינו חיוני וחיובי מאין כמוהו במדה ויעשה בשום שכל. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה אשר ציבורים עצומים שהיו מנועי פיתחון פה מקבלים זכות דיבור השווה לעיתונים רבי תפוצה מוסדיים.
על העיתונות הכתובה הממסדית לשנות דרכיה. הציבור של היום אינו הציבור שלפני 60 – 40 – ו- 20 שנים. תופעת האינטרנט יצרה קהל צרכני חדשות מתוחכם, מיודע בזמן אמת, קהל שאין לסובבו בכחש, בצביעות ובעמדת פנים כפי שנהגו העיתונים הממוסדים (ועדיין חלקם נוהגים),
האמור לעיל כולל כמובן גם את רשתות הטלויזיה. ראה הצרות הקיומיות שנחתו על ערוץ 10 על שהעז באווילות מתנשאת לנקוט בגישה אג'נדית מוטה לכיוון אחד ועדין ממשיך באיוולתו המשרישה ובכך הפך מערוץ מסחרי נטו, ל"ניתמך ציבור"
העידן הדיגיטלי הולך והופך ללא כל ספק למלכת המדיה. עיתון או ערוץ טלוויזיה שלא ינצל במהירות האפשרית את רשת האינטרנט ושאר האמצעים הדיגיטלים על כלל אפשרויותיהם (באורח מושכל ולא כפי הנהוג היום כערוץ מישני זניח), או כל אמצעי דיגיטלי אחר הזמין לציבור, אם בהעברת תכנים מסוימים באורח דיגיטלי לאתרי החדשות (תוך יצירת שותפויות והתאגדויות מתאימות), כמו גם ניצול מכשירים נישאים, אלו הקיימים ואלו הנימצאים בפיתוח, ייכשל ויעלם מחיינו בעתיד הניראה לעין. ובהמשך, עיתון אשר לא יערך מבעוד מועד לעידן "הדיגיטלי הטוטאלי" העומד לפתחנו בתוך שנים לא רבות, יעלם אף הוא בשלב הבא..
הניסיון לשמר את חזקת ה"הון-שילטון-עיתון" דרך העיתונות הממוסדת על הציבור , לא יצלח, לא עוד, לא בעידן הדיגיטלי. ניתן לשנות את חוקי הכנסת דרך "מקרצפי הגב", אלו משלמי השלמונים מהעיתונות, אך אין אפשרות לשנות את הרגלי הצריכה של ציבור צרכני החדשות אשר מצביע ברגלים (ובאצבעות) לעבר העידן הדיגיטלי. עלינו להסכין עם העובדה כי בתוך שנים ספורות אפשר ויהיו גורמי חוץ אשר בבעלותם יהיו אתרי אינטרנט ואמצעי חדשות דיגיטלים אחרים המיועדים לציבור בישראל ואנו לא נוכל לעשות דבר וחצי דבר למנוע זאת, "ישראל היום" הוא אך הסנונית הראשונה.
לחילופין, עלינו להתמקד בחקיקה ואכיפה נחרצת של אתיקה עיתונאית בעלת שיניים חדות אשר לא תתיר לשרלטנים הממלאים את מסדורות המדיה היום, ומחר, עת יפרוש עלינו העידן הדיגיטלי כנפיו ביתר שאת, להמשיך ולהפיץ מרכולתם הבואשת באין מפריע. יש לחדול מלהותיר את החלב למישמרתו של החתול—בתחליף ל"מועצת העיתונות" האימפוטנטית יש להקים גוף מיקצועי-ציבורי בילתי תלוי ובעל סמכויות אכיפה הדוקות.
המדובר הוא ב"חופש הביטוי" אך בהחלט באיסור על "חופש השיסוי". המדובר הוא ב"צינעת הפרט" וזכותו לכך. המדובר הוא באכיפה קשה ונחרצת של חוקי הסוביודיצה המופרות בעט גסה מעשה יום ביומו. המדובר הוא בניתוק הקשר המושחת של "הון-שלטון-עיתון". המדובר הוא במי יהיה זה שיקבע את זכות הציבור לדעת. עלינו לאכוף תקנות האתיקה ללא תלות וקשר לאמצעי המימון ומקורותיהם ובלבד כמובן שלא יגיעו ממשלות זרות המונעות על ידי טעמים זרים לקיומנו, לידי "סוכנים זרים" המקעקעים את אושיות קיומנו כאן. המדובר הוא בעיתונות הוגנת, אוביקטיבית, עיתונות המהווה "כלב השמירה של הדמוקרטיה" לאשורה. איננו אמורים להמתין למהפכה הדיגיטלית, זהו צורך השעה, כאן ועכשיו.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
