הטרדה מינית: לכלב אומרים ארצה ומה אומרים לגבר 

לכלב מספיק לומר "ארצה", ומה אומרים לגבר?

שירית בן- ישראל, מנכ"לית STS


כמידי שנה, ביום 25.11 נשמעים קולות, הקובלים כנגד האלימות במחוזותינו.
כל שנה- אותם קולות,
כל שנה- אותן אמירות,
כל שנה- אותן תלונות.

וכל שנה, ביום שלמחרת, כולם חוזרים למקומותיהם.
מי שקבל- לא קיבל דבר,
מי ששתק- לא נענש,
מי שיכול היה לשנות- לא עשה דבר.
וגרוע מכל, מי שדיברו עליו באותו יום, ימשיך לעשות את מעשיו, גם למחרת ובימים שאחרי, עד השנה הבאה.

הגברים האלימים, אלו הממלאים טורים צדדיים בעיתונות, באמצעות כותרות כגון
"גבר אנס ילדה בת 7"...
"גבר מהדרום אנס במשך עשר שנים את שני בניו"...
"גבר מהצפון אנס 5 בנות בגיל 8"...
"גבר אנס את אשתו וחבט בה עד ש..."
"גבר שהטריד מינית עובדת ונמצא אשם קודם לתפקיד... והעובדת פוטרה"...
ואלו, כותרות של החודש האחרון בלבד.
אותן כותרות תהיינה בדפים הצדדיים של העיתונים היומיים, גם מחר, גם מחרתיים וגם לאורך כל שנת 2007. עד ל- 25.11 הבא.



"זה לא הגבר, זה האיבר", או כשהקטן עומד- המוח שובת.
"להגנתם" של הגברים מתגייסים מגוון תירוצים ואימרות, המשורבבים בכל ראיון, אייטם תקשורתי, או דיון בנושא ההטרדה בכלל וההטרדה המינית בפרט:
הגברים ציידים מטבעם...
הגברים מונעים מתכונות שנמצאות ב- DNA שלהם...
הגברים לא יכולים לשלוט על הדחפים שלהם...
הגברים לא אשמים, אשמות הנשים הפרובוקטיביות...
גבר לא יכול לדחות סיפוקים כמו אישה...
ואני מבינה מזה, שכאשר "שמוליק" עומד- המוח שובת.
וזוהי תמצית האמירה הגברית בנושא. "זה לא הגבר, זה האיבר", משל הינו יישות עצמאית, בעלת נשמה, רוח, גוף והווייה משל עצמו.

ביום שישי 25.11 עמדתי בפינת שינקין, יחד עם חברה, כרמן סטויקה, מבעלת רשת "עצם העניין" לחיות מחמד.
יום לפני כן, הצלחנו לגייס כ- 25 בעלי ובעלות חנויות, לתלות פוסטרים, שהפקנו לקראת יום המאבק הרשמי באלימות. חלק מבעלי החנויות סירבו לתלות את הפוסטרים, בטענות שונות, כאשר הבולטת מביניהן הייתה "אתן הנשים גורמות לחלק מהאלימות" (כן, זה קרה לפני יומיים, בשנקין תל- אביב, מעוז הלכאורה פתיחות, חופש ושונות) ובעניין ההטרדה המינית, "אם את לבושה צמוד וסקסי, למה את מצפה"?... הכי עצובה הרגשתי, כאשר שמעתי משפט זה מנשים.

לכלב מספיק לומר "ארצה", ומה אומרים לגבר?
זו הייתה אמירת הפתיחה של הגלויה, שחילקנו לאלפי א-נשים בשנקין, זה היה משפט הפתיח, לפוסטר שתלינו, בהסכמת בעלי ובעלות החנויות על ויטרינות החנוית בשנקין. ובאמת, למה כלב מבין מה משמעות המילה "ארצה" וגבר לעיתים קרובות לא?. אולי, כי הגברים, בניגוד לכלבים לא עברו תהליך אילוף. אם ניקח כלב בטבע, נגלה, שהוא מוכן להסתער על כל כלבה שתיקלט בעדשות עיניו. אולם, גם אצל כלבים, יש קודים. גם לכלבים יש שפה, יש איתותים, יש מערכת מסרים ברורה ויש חוקים. ואפילו הכלבים מודעים לחובת הציות לקודים הבלתי- כתובים של תורת החיזור הכלבית.

אז, אם כלבים יכולים? למה גברים נכשלים?
אולי, כי אנחנו מוותרות להם על הטרדות "קטנות" ובכך, מאפשרות להם להטריד בגדול.
אולי, כי המערכת ששופטת אותם הינה "גברית" ביסודה, מצויידת באותה תפיסת עולם של כשהקטן עומד- המוח שובת.
אולי, כי אנחנו כחברה, לא מוקיעים ומקיאים מתוכנו, את הגברים המטרידים.
ואולי, כי גם בעבירת רצח, אנו מוצאים שהמערכת המשפטית הולכת לקראת הפושעים ולא לקראת הקורבנות, בעצם זה שהיא מאפשרת פסקי דין של פחות ממאסר עולם.
אולי, כי עבירת הטרדה מינית לא נחשבת מספיק, כמו רצח למשל. טרם ראיתי עבריין מין "זוכה" לאותם תנאים כמו יגאל עמיר; מאסר עולם, שלישלת רב זכויות האדם, בידוב מוחלט ומעקב 24 שעות באמצעות טלוויזיה במעגל סגור.

אתמול ברח, או יותר נכון הוברח, הפושע המתועב, בני סלע מהכלא לחופש. עכשיו, יש לו חופש להטריד בדרכו המתועבת. האם בחר סלע לברוח ביום המאבק הרשמי באלימות?, האם יש לו מסר לאומה בנושא?, האם אנחנו, כחברה וכיחידים ויחידות מקשיבים למסר?, האם נפיק לקחים? האם נעיף את שרשרת הפיקוד, שאיפשרה את יציאתו (הזמנית, אני מקווה) לחופשי?, האם לא אמצא את עצמי, ביום 25.11.07 כותבת את אותה כתבה, אומרת את אותם דברים?.
כנראה, שהכל בנושא ההטרדה המינית תלוי נכון להיום, בנו הנשים.
אנחנו צריכות להיות ברורות לעצמנו ולגברים.
אנחנו צריכות להיות מחוברות לעצמנו.
אנחנו צריכות להיות הכי אסרטיביות שבעולם.
אנחנו צריכות לומר "ארצה" לגברים, בשניה שמשהו לא מתאים לנו, ולהרגיש עם זה הכי טוב שאפשר.


למה אנחנו?
כי נשים לעולם לא תשתמשנה בתירוץ נלוז כמו "זה לא אני- זה הוא... או כשהקטן עומד- המוח שובת.
וכי היישועה מהכיוון האחר, זה של המערכת החינוכית והמשפטית לא נראית באופק.



כל הזכויות שמורות לשירית בן- ישראל