אני תוהה מי האשה הזאת שלידי במיטה 

בחור צעיר מתעורר במיטתה של חברתו, לאחר הלילה הראשון שבילה איתה. היא מכינה לו את ארוחת הבוקר שהיא אוהבת - דייסת שיבולת שועל. הוא לא מרגיש כל כך נח להגיד לה שהוא ממש שונא שיבולת שועל, כי היא התעוררה מוקדם וטרחה, כדי שהדייסה תהיה מוכנה כשיתעורר, וכי רק לא מזמן שכבו יחד בפעם הראשונה ... הוא אוכל, מעמיד פנים שהוא נהנה ואף משבח את הבישול שלה. בחודשים הבאים, מדי פעם, כשבא לה לפנק אותו, היא מבשלת לו דייסת שיבולת שועל. גם בבוקר למחרת חתונתם, לאחר שנתיים, היא מגישה לו דייסת שיבולת שועל. וכך הלאה וכך הלאה... במשך הזמן, הבחור, שכבר הפך מזמן לאיש, מרגיש שעכשיו כבר בלתי אפשרי להגיד לאשתו שהוא לא סובל דייסות, כי זה יעמיד אותו באור שלילי לגמרי ויצייר אותו כמי ששיקר המון שנים.. 

מהי דייסת שיבולת השועל בחייכם? האם אתם עושים, אומרים או מתנהגים בצורה מזויפת ולא אותנטית, רק כדי לרצות את בני הזוג שלכם, או המועמדים לבני זוג, מתוך מחשבה שזו הדרך היחידה להחזיק בהם ובאהבתם?

אבנר (השמות בדויים) פנה לטיפול אישי מתוך תחושה שחייו סובבים סביב שקר גדול: "כבר שנים שאני לא רוצה את הזוגיות שלי, ואולי אף פעם לא ממש רציתי אותה. התחתנתי מתוך פחד וחוסר בטחון. כי הגעתי לגיל המתאים, ולא האמנתי שאף אחת תרצה אותי באמת. אסנת היתה מוכנה לקחת אותי - וזה הספיק לי. לא שאלתי את עצמי אם אנחנו מתאימים או מה בסיס הקשר. היה לי נחמד ונעים.

אני חי חיים נוחים ונעימים, מעריך את אשתי ומכבד אותה. על אהבה או משיכה אין מה לדבר. מבחוץ אנחנו נראים זוג המאה - מגדלים בשקט ילדים מקסימים, מרחיבים את הבית, מתקדמים בקריירה. אבל בסוף כל ערב, כשאני נכנס למיטה הזוגית, אני שואל את עצמי מי זו האשה ששוכבת שם בקצה השני, מה אני יודע עליה, מה היא יודעת עלי. מה פתאום אנחנו ביחד, הרי אין ביננו שום קשר. שום קשר!"

"ניסית לדבר איתה על זה?" אני תוהה, ומתלבטת ביני לבין עצמי אם זה היה נכון לפגוש את אבנר לבד, או שבעצם מתאים יותר לחשוב על טיפול זוגי. "מה פתאום?!" הוא עונה בחריפות "אי אפשר לדבר עם אסנת על כלום. כלומר, אנחנו יכולים לכאורה לדבר על כל נושא שבעולם, שנינו מאד דברנים וזורמים - אבל על הרגשות שלי? מעולם לא חלקתי אותם איתה, ואין לה שמץ מושג שככה אני מרגיש. אם אגיד לה אפילו חלק מזה עכשיו - זה הופך אותי לשקרן פתולוגי. איפה הייתי כל חמש עשרה השנים האחרונות? למה התעוררתי רק עכשיו?"

מיכל פנתה לאימון אישי כדי לשפר את ההישגים והמעמד שלה בעבודה. שנים שהיא מרגישה מוחמצת, לא מקודמת מספיק ולא מוערכת. היא מסבירה את זה בצורך שלה לרצות ולהתאים את עצמה למנהלים: "נח לנהל אותי, ואף אחד לא יפטר אותי אף פעם, אבל לעולם לא ישקלו לקדם אותי לדרגה ניהולית או להגדיל את האחריות שנותנים לי. אני תמיד אשאר הקטנה והמפוחדת - כי ככה אני מתנהגת איתם. בזיוף מתחנחן".

הדיבור על אסרטיביות ואותנטיות בעבודה קיבל תפנית מפתיעה, אצל מיכל, כשבאחד האימונים נקשר הדפוס שמתרחש בעבודה למה שקורה לה במיטה עם בן זוגה מזה שנים. היא סיפרה בביישנות שהיא מאד אוהבת את בן הזוג שלה ונמשכת אליו, אבל יש משהו שהוא עושה במיטה שלא נעים לה. לקח הרבה זמן, הסמקה ואפילו כמה דמעות עד שחשפה את הסוד שכל כך בייש אותה. וכמו רוב הסודות - זה הרבה יותר מפחיד להחזיק את זה בבטן, וכשמגלים זה כבר לא נראה כל כך נורא וגדול: החבר שלה אוהב בדרך עדינה ואיטית, והיא דווקא צריכה מהר וחזק. הפער ביניהם כל כך מבייש אותה, שמעולם לא דיברה, רמזה או סימנה לו, ואין לו שום דרך לדעת על כך.

"איך אני יכולה פתאום להגיד לו משהו כזה היום?" היא שואלת אותי "הרי זה אומר עלי שכל השנים האלה זייפתי ושיקרתי לו. יש שלב שהגילוי הוא בעצם בלתי אפשרי".

כשאנשים מתחילים להתמודד עם "הדייסה" שהם בישלו ואוכלים כבר כמה שנים, בגלל הקושי שלהם להיות כנים, התהליך מלווה בפחד רב. אחרי הכל, הדרך שבה ניהלו את הזוגיות שלהם עד כה היתה כמו "חוזה" בלתי כתוב - ופתאום הם מבקשים לשנות את התנאים: מה המחיר שהם צפויים לשלם על הגילוי? האם הצד השני יבין אותם? יעריך את אומץ ליבם להתוודות? יקבל אותם עם הסיפור האמיתי? או שאולי יכעס? ייפגע? יפרק את הקשר?

לא פעם, אנשים מרגישים שהדרך לא באמת פתוחה עבורם, ואם הם היו רוצים לפתוח "דף חלק" ולהתחיל לחיות חיים אותנטיים יותר - הם מחויבים להחליף בן זוג, כי אי אפשר לעשות תיקון עם הקודם, לאור כל מה שכבר קרה איתו עד כה.

אבל, בפעמים בהם כן מעיזים לנסות להפוך גלויים ואמיתיים - לא פעם מתגלות בדרך הרבה הפתעות. למשל, שהצד השני ידע את האמת, או שיש לו סודות משל עצמו, שבאותה הזדמנות גם הוא ישמח לשחרר. למרות שההצלחה בכלל אינה מובטחת, אנחנו מכירים מקרוב אנשים שהחליטו ללכת בדרך הקשה של חשיפה עצמית אל מול בן הזוג שלהם ונסיון להתחיל חיים אחרים, אמיתיים ואותנטיים יותר - והצליחו מעל ומעבר, וכעת הזוגיות שלהם הרבה יותר פתוחה, משוחררת ופחות מעוכבת 

אז מה הדייסה שאתם אוכלים?  והאם הייתם שוקלים להתפטר ממנה?

נ.ב. את הסיפור על הבחור והדייסה שמענו מאשה קטנה ומטפלת גדולה - ביירון קייטי, שהמציאה שיטת טיפול, שהיא קוראת לה "העבודה" - שיטה שעוזרת לאנשים לחקור את עצמם ולגלות בתוכם חופש ואהבה. זו הזדמנות נעימה בשבילנו להמליץ על הספרים שלה, שתורגמו גם לעברית - "לאהוב את מה שיש", ו- "אהבתך נחוצה לי - האם זו האמת?".