סוד הנואם המצוין 

סוד הנואם המצוין 

אם ברצונך להיות נואם מצוין, עליך לדעת לשלוט בשלושה דברים: בזמן, במרחב ובקהל.

שליטה בזמן

אחד האלמנטים החשובים ביותר בדיבור בפני קהל - הרצאה, פגישה, פרזנטציה - הוא יכולתו של הדובר לשלוט בזמן המוקצב לו. ישנם שני קצוות לסוגיה זו מבחינה רטורית: היכולת להעביר מסר מקסימאלי בזמן מינימאלי מחד, והיכולת להרחיב, לפרט ולהעמיק מאידך. זמן הוא תמיד דבר מוקצב ומוגבל. לא משנה מי אתה, במה אתה עוסק, מהי המדינה שאתה חי בה ובאיזה אל אתה מאמין או לא, הדבר המשותף לך ולכולנו הוא זמן. לכל אדם באשר הוא יש 24 שעות ביממה. בדיוק כפי שכדי לקיים אורח חיים מוצלח עליך לנהל את הזמן שלך, כך גם בנאום - ניהול זמן הוא המפתח. אז איך מנהלים זמן? 

ראשית, חשוב לדעת מהי המסגרת בה אתה מתעתד לדבר. למשל, כאורח בתכנית טלוויזיה לרוב לא תקבל זמן מסך העולה על מספר דקות. לעומת זאת, אם אתה משמש כדובר המרכזי כמרצה אורח בארגון כלשהו כנראה שהזמן שלך יהיה בין שעה לשעה וחצי. לאחר שביררת את המסגרת ואת הזמן המוקצב לך, חשוב להקציב לחלקים השונים של הנאום זמן המותאם לכל אחד מהם. דבר זה נכון גם אם יש לך דקה וחצי וגם אם יש לך שעה וחצי. הנה עצה טובה: תגיד להם מה אתה הולך להגיד להם, תגיד להם, ואז תגיד להם מה אמרת להם. עצה זו נשענת על מחקרים שבדקו קשב קהל ומצאו שאנשים זוכרים רק 30% ממה שהם שומעים לראשונה. לכן, חזרה על המסר המרכזי שלוש פעמים (שיטה הנקראת גם טכניקת המשולש) היא דרך מצוינת להבטיח שייחרט בזיכרון של הקהל שלך. אם כן, דבריך יתחלקו לפתיחה, אמצע וסוף. חלוקת זמן סולידית תהיה לרוב:

פתיחה - 20%

גוף הנאום - 60%

סיכום - 20%

חשוב לנצל את מלוא הזמן הניתן לך. לסיים לדבר לפני תום הזמן ייצור אצל הקהל את הרושם שאין לך יותר מה להגיד - וזה לא הרושם שאתה רוצה לעשות. מצד שני, להאריך בדברים אחרי שהזמן נגמר ייצור את הרושם שאתה לא מעריך את הזמן שלך ואו את הזמן של הקהל, וכמו כן שאינך יודע לעמוד במסגרת הזמן שהוקצב לך - גם זה דבר שאתה רוצה להימנע ממנו.

שליטה במרחב

בחלק זה נלמד איך להשתמש בגוף ובשפת הגוף על מנת להפגין שליטה במרחב. אחת המחמאות הכי גדולות לדובר היא התואר "דינאמי". דובר דינאמי יוצר אצל הקהל את התחושה שהנוכחות שלו ממלאת את חלל החדר באופן דומיננטי ביותר. על מנת להיחשב דובר דינאמי, עליך לנוע בחלל החדר בצורה נכונה. לא משנה עד כמה כריזמטי אתה, אם תדבר בפני קהל ולפתע הדלת תיפתח ומישהו יכנס לחדר כמעט כל העיניים יוסטו לכיוון שלו. למה? משום שתנועה מושכת את תשומת הלב שלנו. לכן חשוב מאוד שתקפיד על תנועתיות רבה כשאתה מדבר בפני אנשים, זאת על מנת למשוך את תשומת הלב שלהם ולמקד את הקשב שלהם בך. מטעמי נוחות, נפריד בקטע זה בין שני היבטים של שפת הגוף: פלג גוף עליון ופלג גוף תחתון. 

פלג גוף עליון: הכוונה כאן היא כמובן להבעות פנים, ליציבה, ואולי החשוב מכול במשיכת תשומת לב - תנועות ידיים. עשה שימוש רב ומושכל ככל הניתן בהיבטים אלה של שפת גופך אם ברצונך לרתק את הקהל שלך. לידיים יש כוח רב בהעברת המסר, ובאמצעות שימוש נכון תוכל להיעזר בהן כדי להוסיף עוצמה לדברייך, לתמוך בהם ואף להשפיע על תת המודע של המאזינים לך. 

פלג גוף תחתון: חלק זה הוא לדעתי החשוב מבין השניים משום שדוברים רבים לא מודעים אליו ו"מפשלים" פה. הכוונה כאן היא לאופן שבו אתה הולך בחדר או על הבמה בה אתה נושא את דבריך. דוברים לא מקצועיים בדרך כלל עומדים מאחורי סטנד או פודיום ונושאים את דבריהם באופן כזה שבמהלך כל נאומם הם לא זזים בכלל. כפי שנוכחנו לדעת קודם דרך הדוגמה של העיניים המוסטות לכיוון הדלת הנפתחת, לאנשים קשה למקד את הקשב והריכוז שלהם בדברים סטטיים ומקובעים - זה נכון לגבי חפצים ואנשים כאחד. לפני שאנחנו ממשיכים, אני רוצה להוסיף סייג לדבריי ולציין שיש נסיבות בהן זה לא אפשרי, למשל פוליטיקאים המדברים בכנסת או באירועים מסוימים מחויבים מתוקף המעמד לדבר מאחורי סטנד. בכל מצב אחר, ההמלצה החד משמעית היא להימנע מכך. לא רק שאנשים פחות נהנים להקשיב לדובר סטטי, אלא גם שהסטנד מהווה "חוצץ פסיכולוגי" בין הדובר לקהל ומוריד מאיכות ועוצמת המסר שברצונך להעביר. הקפד ללכת בחלל החדר בצורה דומיננטית, אך אל תיפול למלכודת של ללכת הלוך ושוב מצד אל צד - דבר זה יגרום לך להרגיש ולהיראות חסר שקט ובטחון. כאשר אתה עובר מנקודה אחת לאחרת או מנושא לנושא, תן תוקף לדבריך על ידי תזוזה בת כמה צעדים לעבר הקהל או לצד ימין או שמאל, לא רק שזה מוסיף נופך דינאמי לאישיותך כדובר אלא גם שזה פונה לתת המודע של הקהל ומסמל להם - "עברתי נושא, עכשיו מדברים על...".

שליטה בקהל

במונח "שליטה בקהל", אינני מתכוון לכפייה מכל סוג שהוא. הכוונה היא שיהיה ברור לכולם מיהו המרצה והמנחה של הדיון, מהו הנושא והמסר המרכזי, וכן שאתה הוא בעל הסמכות והמומחיות גם בפן המקצועי וגם בפן האישי בפורום זה - יש סיבה לכך שאתה הדובר והם המאזינים ואסור לשכוח זאת. אם כך, כיצד ניתן לשלוט בקהל?

הקוראים הציניים בוודאי יתמכו אפילו יותר בטענה שהדובר צריך לשלוט בקהל במדינה כמו ישראל, בה כל אחד חכם יותר מכולם וכל נהג מונית יכול להיות ראש הממשלה. לפעמים בתגובה לשאלה שהעלית לדיון ולפעמים אפילו בהתפרצות, משתתפים מהקהל ינסו להתקיל אותך בשאלה או הערה כלשהי. בגדול, יש לך שלוש דרכים שונות להגיב למצב כזה:

1. להשיב לשאלה או להערה
2. להודות לשואל השאלה ולהסביר שבהמשך אתה מתכוון לענות בדיוק על זה (אל תניח שהקהל ישכח את השאלה בהמשך דבריך! אם הבטחת לענות בהמשך - אנא עשה זאת) 
3. לטעון שהשאלה או ההערה אינן רלוונטיות לדיון ולכן אין טעם לענות (אפשרות זו בדרך כלל לא מומלצת מאחר והיא נתפשת כפחדנות ורצון להימנע מלהשיב) 

לעיתים, משתתף מהקהל ינסה להוכיח את חוכמתו (במידה ויבחר להתעלם מהאמרה "סייג לחוכמה שתיקה") ויהפוך את השאלה או ההערה שלו לנאום. זוהי חובתך עבור שאר המאזינים בקהל לקטוע אותו, ולבקש ממנו באופן תכליתי להגיע לפואנטה. אף פעם אל תיתן למשתתפים בקהל להשתלט על ההרצאה או הדיון. זה ייצור אצל הקהל את הרושם שאתה דובר פאסיבי וחסר בטחון. בכל רגע ורגע של הרצאתך, חייב להיות ברור שאתה הוא זה שמוביל את מהלך העניינים ושאתה בשליטה מלאה על הנעשה. הרבה יותר קשה להחזיר לידייך את השליטה לאחר שאיבדת אותה מאשר לשמור אותה בידייך מההתחלה ולהחזיק בה לאורך כל הדרך. 

מסקנה: בתור מרצה, אתה המנהיג. תתנהג בהתאם! 

מחפשים יתרון יחסי בעולם תחרותי ומשתנה?

מידע בשווי אלפי שקלים ניתן לקבל בחינם באתר השפעה אמיתית: פיתוח יכולת השפעה ושכנוע בעסקים ובחיים האישיים

www.realinfluence.co.il

© 2010 ניר סבר. כל הזכויות שמורות.