סימנים - נשיכות ילדים בגיל הרך 

תופעת הנשיכות בגיל הרך

דרכי התמודדות, סיבות אפשריות ונקודות למחשבה

במאמר זה אמנה בקצרה את חלק מן הסיבות אשר יכולות להסביר את תופעת הנשיכות בגיל הרך , תופעה מוכרת ומספר דרכי התמודדות עימה.

(נכתב בלשון זכר ע"מ למנוע סרבול)

אכן... לא נעים לכל הצדדים – הורי הילד שנשך המתכווצים מבושה, חוסר אונים ולעיתים קורטוב של אכזבה והפתעה וכן הורי הילד הננשך הכואבים את כאב ילדם המקושט בסימן שעון מן הסוג לא היו רוצים שיקבל, שבים ומתבוננים, שבים ומגלגלים בראשם את סבלו ברגע הלא נעים ובטנם מתכווצת בעבורו וגם... לדמויות המטפלות במסגרות חינוכיות אשר לרוב מונעות אינספור ניסיונות נשיכה ומתמודדות עם כל המשתמע.

נשיכות בגיל הרך מאפיינות שלב התפתחותי ויכולות להתרחש בכל מועד ומקום :

בגינה הציבורית, בבית אחד על אחד עם ועל ההורה, במסגרת החינוכית, הילד את עצמו,

את  אחיו, חבריו... כאמור התופעה ידועה ונפוצה.

מבלי להאריך , מספר סיבות לתופעה :

1. גיל החקירה –  שלב זה הוא שלב של בגרות, הבנה מתפתחת, סקרנות ורצון עז לגלות את העולם על כל רבדיו
2. ניסוי וטעייה –  בשלב למידה זה משתמשים הילדים בהתנסיותיהם וההשלכות פעולותיהם על- מנת להסיק מסקנות על העולם ולנסות למצוא כללים והגיון בין שלל הגירויים המציפים אותם מכל עבר. ברובם המכריע של המקרים פועלים הילדים בדרך מקרה והסביבה מגיבה ,לאחר מכן יתרחש ניסוי דומה וכשהושגה תוצאה זהה מסיק הילד וקובע כתבנית את תוצאות מעשיו.
3. בדיקת גבולות – מאחר וזהו גיל של ריבויי גירויים וסקרנות בריאה , זקוקים הילדים בשלב זה ללמידת גבול חיצוני ע"מ להחל ללמוד ולבנות לעצמם גבולות פנימיים לצד הכרות עם כללי הסביבה והעולם. גיל זה מאופיין בבדיקה של הגבולות הקיימים, התנאים להתרחשותם ו... מה מתרחש עם הפרתם , היכן מתאפשר והיכן לא, עם מי ועם מי אחרת... בחושיהם המחודדים חוקרים הילדים בתהליך חיובי ומתמשך את העולם ומחפשים אחר מיקומם בתוכו.
4. צורך בגירויים חזקים –  ישנם ילדים בעלי צורך בגירויים חזקים המאפשרים להם לחוות את העולם בעוצמה , לחוש בחוזקה ולהביע עצמם באופן תחושתי יותר מאחרים.
5. בלבול בין חיבה לכאב –  לעיתים מביעים ההורים ,או מבוגר קרוב אחר, חיבה לילד באמצעות הכאה, נשיכות או אמירות מסוג " אני אוכל אותך..."  בתמימותם מפגינים אהבה ויחד עימה מלמדים את הילד שפה לגיטימית להפגנת חיבה בה ישתמש, ככל כלי נלמד אחר, כלפיי סביבתו.
6. הבעת תסכול שפתי –  זוהו גיל המאופיין בהתפתחות שפתית מואצת, קליטת והבנת מילים רבות המובעות ונשמעות מכל עבר, שירים, סיפורים, מוסיקה, קבוצת השווים , סביבת המבוגרים, המחנכים...) לאחר שיבנה הילד יחסי אמון ובטון , יחל להעז ולהשתמש בחיקוי , למידה וביטוי שרכש סביבו. לעיתים תופעת הנשיכות תבטא תסכול  ואי יכולת נקודתית לבטא את שחפץ  ברגע נתון, מחסור במילה או באופן השימוש בה.
7. הבעת קושי בדחיית סיפוק ובכלל –  גיל למידת דחיית הסיפוקים.... לעיתים רבות יוצרים הילדים קישור בין רצון צורך מסויים ובין סיפוקו המיידי (מכורח היותם ילד ראשון להורים/ בן זקונים/התנהגות מקובלת בבית...) . בשלב בו חלה הלמידה הראשונית של התחלקות, המתנה, איפוק... ומיומנויות רבות וחשובות נוספות , עשויים הילדים להביע תסכולם בדרכים שונות , גם באמצעות נשיכות...
8. התנהגות נלמדת –  למידה חברתית מאח , קרוב, חבר.... עשוייה גם היא להביא לרצון להתנסות בפעולת הנשיכה והשלכותייה.
9. צורת הבעה אינסטינקטיבית ומגיבה –  בשלב זה בו כאמור חוקרים הילדים את העולם, ילד אשר שלוותו הופרה ע"י גורם חיצוני עשוי להגיב בצורה אינסטינקטיבית כלפיי "הגורם המפריע" בתגובה ל"הפרעה"  במיוחד כאשר מדובר בצעצוע הנמצא בידיו ונלקח בחופזה, זמן בו מרוכז בפעילות מסוימת המופרעת ע"י גורם חיצוני ודוגמאות דומות.
10. צורך אוראלי ראשוני –  מרגע סיפוק צורכי הילדים נעשה דרך הפה. זוהי דרך החקירה הראשונית , המוכרת והטבעית להם אשר הסבה להם שלווה והנאה ושובע.       הילדים עשויים להשתמש בכלי זה גם כאמצעי טבעי לחקירת העולם.

נקודות להתייחסות והתמודדות :

1. לרוב האירוע הרבה פחות רע ממראית עין, כואב ולא נעים אך ברוב רובם של המקרים רגעים מעטים לאחר התגובה ממשיכים הילדים בעיסוקם ואף חוברים יחד. אין בכך תמיד כדי להרגיע את תחושת הכאב של איש המקצוע או ההורה... עם זאת חבל לשוב ולכאוב את כאב הילד שוב ושוב מחדש.
2. הילד לרוב שכח מזמן...  זיכרונם של הילדים קצר טווח והם אינם נוטים לחוש טינה מתמשכת
3. לילד אשר הגיב בנשיכה סיבה (כמפורט מעלה) במקרים נדירים כוונתו להסב כאב וגם במקרים אלו מנסה הילד לאומר דבר מה אשר כדאי לנסות ולהבין פשרו.
4. כל ילד יכול להימצא בשני צידי המשוואה
5. מי נשך – ידוע כי על הדמויות המטפלות חל איסור במסירת שם הילד שנשך את חברו  כדאי לשים לב כי סביב הגיל המדובר משתלבת תופעת "ארץ הדמיון" בעקבותיה עשויים הילדים לתאר מקרה שלא ארע בהכרח להם או לתאר ילד אחר אשר לו אין כל קשר לפרשה וגם... לספר את שמו האמיתי של הילד שפגע ...    הורים יקרים, כדאי להתייחס בסלחנות ולהימנע מלדוש בנושא ולפתח רגשות לא נעימים לילד ומשפחתו.
6. תגובה עניינית – רצוי ללא צעקות , היסטריה, חלילה ללא כל אקט אלים בחזרה (המלמד בדיוק את ההיפך משנרצה ללמד) וע"מ לא לייצר תגובת של תשומת לב (גם אם שלילית) הרצויה לילד.
7. קצרה  - משפט ממוקד וקבוע החוזר על עצמו בכל תקרית ע"מ לבסס למידת התגובה המצופה מהתנהגות זו בעתיד.
8. חד משמעית – העברת מסר ברור של "לא"  ,קורלציה בין שפת הגוף, הטון והכוונה.
9. מסר אמפטי :

לילד שננשך  – אוהב, מגן, ממוקד, קצר – כדאי להימנע משיח חוזר ונשנה ותחושות רחמים -  הילד עשוי להסיק מכך שהרווח גדול ואולי היה כדאי... בהחלט ניתן לעודד ולהקנות תחושת בטחון ויכולת במהלך היום וללא כל קשר, תוך ראיית הכוחות והיכולות ותוך זהירות לא לקבע בתפקיד "החלש" , "המסכן" ....                         הללו עלולים להחליש את הילד שננשך ולחסום אותו מהתמודדות יעילה בכלל.

לילד שנשך – להבין עמוק פנימה שישנה סיבה , שניתן ללמד ולשנות, שלצד הגבול מובע צורך או תסכול..

בסיטואציה – לשקף בקצרה את המקרה : "אני מבינה שרצית את המשחק שאצלו.."

"אני רואה שאתה כועס" ,  " זה באמת כואב/ לא נעים..." ....

שוב : קצר, ממוקד, מאוזן  ו מ ת כ ו ו ן ,  עם שלב ההתפתחות של הילדים ניתן להוסיף אלטרנטיבה ("ניתן לאומר במילים"), לפתח עם הילד אלטרנטיבות...  לאט בסבלנות תוך הקשבה לרגע ולמכונות.

1.  לבצע הבחנה ברורה בין הבעת חיבה לאקטים אלימים – להימנע מלנשוך או להכות תוך פרץ אהבה – הדבר מבלבל   את הילד, מעביר מסר כפול, "מאשר" התנהגות תוקפנית ומשמש למידה אשר עשויה לבוא לידי ביטוי במקומות אחרים.
2. בדלת אחורית – חינוך ל"מה כן" , פיתוח ולמידת דרכי התמודדות.
3. התמודדות ספציפית לילד – מעבר למסר החד משמעי – צורך בגרייה, קשיים בהתפתחות השפה, קושי בדחיית סיפוקים... לכל מניע דרכי טיפול משלו ולכל ילד דרכים המתאימות לו אינדיבידואלית.

• תופעה חולפת –  בדרך כלל תגובה אפקטיבית, קבועה וממוקדת ,שיח פתוח ושיתוף פעולה בין המסגרת להורים  יביאו להיעלמות התופעה תוך זמן קצר.

בהצלחה ובהבנה !

כל הזכויות שמורות למירב אגם – גבריאל ©