הקלות הבלתי נסבלת של פגיעה בקטינים 

שישבת האחרונה, שוב האומה נחשפה, לגל

אלימות כנגד קטינים, תינוקת קטנה וחסרת

ישע שחטפה מכות עד מוות מאביה, ילד

קטן, שכל האומה חזתה, בשעת שיא

בהוצאת גופתו מהבית כאשר היא עטופה בניילון לבן

 ואני שואלת הכיצד?

אני מבינה שיש ערך חדשותי

ואני בטוחה שיש לפרסם,

להגדיל ערנות, לא לוותר על

כל מקרה שכזה.

אני יודעת שבחוק העונשין ישנם סעיפים המיוחדים

לעבירות מסוג אלה, ובצד כל עבירה יש את העונש

בהתאם לסוג העבירה.

אני גם יודעת שהדין הישראלי, מערכת המשפט

לא מוותרת וכן מנסה למצות את הדין

ולהביע זעזוע ושאט נפש ממקרים כאלו,

אני גם מעריכה את התקשורת שלא נותנת

למפגעים מסוג זה מנוח, ומצלמת דיונים, מביכה אותם,

מבזיקה לעברם פלשים מהמצלמות והכתבים שואלים

את אותו מפגע או רוצח, מה חשבת באותו רגע? האם אתה מתחרט?

זה אחלא.

גם טענה של חוסר שפיות זמנית נבדקת ואין לי בעייה עם זה.

אני בטוחה שבעבר, כאשר התקשורת לא היתה מעורבת,

בטוח ובטוח שקרו מקרים רק שאף אחד לא שמע.

אני לא בטוחה שהתקשורת מדרבנת למעשים כאלו .

אני רק חושבת על דבר אחד, עד שאותה אמא מסכנה, עד שהיא זוכה לראות את אותו ילד, כמה ייסורים, כמה כאב היא חווה.

אותו אבא שממרר בבכי על בנו, אותם צריך להבליט, עושה נכון התקשורת, שמראיינת אותם, שמבליטה אותם.

צריך לעשות תכנית רק עליהם.

שכל אחד שחושב שאם הוא הולך להתעצבן, והולך לפגוע בילדו, שייזכר באותם אנשים אומללים באותה אמא אומללה

שילדתה נלקחה ממנה, בלי שיכלה לעשות דבר בחוסר אונים מוחלט.

לדעתי, לא צריך לוותר, צריך ליצור מודעות, למצוא דרך לפרסם איך שומרים על הילדים מדברים כאלו.

אמנם קשה לשדר ילד, תיזהר מאמא, תיזהר מאבא, תיזהר מהשכנים, כשהיינו ילדים הזהירו אותנו להיזהר מזרים.

ואולי יש לטבוע מטבע לשון חדשה.

יש להיזהר מזרים.

אבל יש גם להיזהר מהקרובים!