בעולם המערבי אנחנו חיים בעומס די מטורף מה שבעצם מפריע לנו לפעול בקצב הנכון לנו
ולגוף שלנו. עד שמשהו לא "משתבש" או מפסיק לפעול כרגיל, אנחנו לא באמת עוצרים
ובודקים ומקשיבים, פשוט כי למי יש זמן לזה?
מתי אנחנו עוצרים רק כדי לשפר את עצמנו? מתברר שאנחנו לא עושים את זה סתם ככה
בלי סיבה רצינית ממש שמאלצת אותנו לעשות את זה.
עצירה מבחירה מודעת לשם השיפור של המודעות העצמית שלנו היא דבר שאנחנו לא
בוחרים בו בקלות רבה. זה מנגנון אנושי טבעי שדוחף אותנו להמשיך במוכר ובידוע מבלי לשנות.
כשקורים בחיים שלנו אירועים קשים וכואבים אני קוראת להן המתנות בדמוי קללות, אז
בלית ברירה אנחנו נאלצים לזוז מקום, להתבונן, להקשיב פנימה ולהשתנות.
לפעמים, כשאנחנו נאבקים, לא מסכימים, מרגישים קורבנות, מקטרים ובוכים, מפסיקים להאמין
באלוהים, פונים אליו בטענות, אז חוסר האמונה והייאוש כובשים בנו כל פינה טובה.
אבל אם נשכיל לקבל את המכשולים האלה כמתנה, נראה שכל זה קורה בכדי שתהייה לנו למידה,
שתיווצר לנו הזדמנות לצמיחה ולגדילה ולשינוי.
לפעמים אנחנו דוהרים קדימה בתוך עולם הישגי, שמלמד אותנו לכבוש מטרות, להגשים יעדים,
לרדוף אחרי תהילה, הצלחה, יותר כסף, עד שאנחנו לגמרי שוכחים את עצמנו, את הקצב הטבעי והנכון לנו,
ואת הגוף שלנו.
ההתניות התרבותיות, הלחץ הכלכלי הישרדותי והדרישות של האגו שלנו לספק לו הצלחה, הערכה והכרה
ביחד עם החלק המנטאלי השכלי שלנו שדוחף אותנו להוכיח ומציב לנו עוד אתגרים ועוד מטרות, מרחיקים
אותנו עוד ועוד מהאמת הפנימית של הלב והגוף שלנו ואנחנו פשוט לא מקשיבים.
הסימנים הם כל הזמן שם אבל למי יש את הזמן הפניות והסבלנות להקשיב להם?
אנחנו כול כך שקועים בלרוץ את המרוץ של החיים שכאשר המרכזים שלנו קוראים לנו להקשיב ולעצור,
אנחנו דוחקים אותם הצידה, "לא עכשיו", אנחנו אומרים להם. "עכשיו יש משהו חשוב יותר".
לבסוף הגוף והלב אומרים "יללה, אין ברירה. אם לא מקשיבים לנו בטוב, אז יקשיבו לנו בפחות טוב."
ואז עוצרים אותנו כדי שנהייה חייבים להקשיב.
הסימנים שמגיעים יכולים להגיע בכמה צורות:
חומרית ופיסית - מחלות, תאונות, כאבים, התרסקות כלכלית, גירושין
רגשית - דיכאונות, חרדות, תנודות מצבי רוח
אנרגטית - עייפות כרונית, חוסר תשוקה ומוטיבציה, דברים נתקעים, לא זזים
במידה שנעצור ונקשיב לסימנים ונשאל את השאלות הנכונות,
נוכל להבין את המסר שהסימנים האלה רוצים למסור לנו
ולהשכיל לעשות את השינוי המתבקש.
שער לשינוי הוא פתיחה אל הלא ידוע ואל הלא מוכר.
השערים לשינוי אינם תמיד קלים, בנקודות אלו של שינויי, אנחנו יכולים לבחור.
האם לזוז מקום, או להמשיך להיאחז במוכר ובידוע ולהתעקש להחזיק.
אם באמת הסכמנו ללכת אל השינוי, אל הלא נודע, ולהקשיב לסימנים שקיבלנו
נוכל באמת לצמוח מהמשברים בחיים שלנו.
