על מערכת החינוך 

עלות אחזקת תלמיד במערכת החינוך בישראל, עולה בשני מישורים עיקריים. העלות הישירה הכוללת את התשלום בפועל של מכלול הגורמים המעורבים באורח ישיר עם התלמיד. מאידך, עלות עקיפה של כל אותם הגורמים המהווים מערכת תמיכה בגורמים המעורבים באורח ישיר. בנוסף, ישנן עוד שתי עלויות האחת הינה עלות הישירה של ההורים ובמקביל העלות העקיפה של ההורים.
למעשה, מערכת החינוך משקיעה כסף רב בתחזוקת התלמידים בישראל. כאשר חלק ניכר מהכספים מוצאים על המורים, התקורה של בית הספר ותשלומים המועברים לרשויות המקומיות בגין המצאות בתי ספר בתחומן. מאידך משרד החינוך מוציא דמים רבים לתשלום בין מערכת תומכת במערך הלימודי - כמו למשל, חשבי שכר, פקידות בכירה וזוטרה , בעלי תפקידים תומכים בתוך המערכת ובעלי תפקידים תומכים במערכת של מיקור חוץ וכו'.
סה"כ עלות התלמיד למערכת החינוך מתבטא בכל שנה בממוצע בתקציב החינוך השנתי המחולק למספר התלמידים הקיימים במערכת. זאת, על פי חלוקה בסיסית של סוגי מערכות החינוך (הממלכתי, הדתי, המיוחד והסקטוריאלי) ותת-חלוקה למחלקות ההוראה השונות בהתאם.
בשנת 2009 הוצע תקציב של 30.3 מיליארד ש"ח ( כאשר בשנת 2006 הוא עמד על 26.6 מיליארד ש"ח, בשנת 2007 עמד התקציב על 27.4 מיליארד ש"ח בשנת 2008 התקציב עמד על 29 מיליארד ש"ח) לשנת 2010 מוצע תקציב של 32.4 מיליארד ש"ח. כלומר ממוצע של כ- 29 מיליארד ש"ח לשנה.
אולם מספר זה אינו מציג את כל ההוצאה הלאומית על החינוך בישראל, העומדת בממוצע על כעשירית מהתוצר הלאומי הגולמי (הינו סכום שנע בין 53 ל-65 מיליארד ש"ח לשנה ). ההוצאה הכוללת מתייחסת למעשה להוצאה הישירה והעקיפה על כל סוגיה, של הממשלה וכן להוצאה הישירה והעקיפה על כל סוגיה של ההורים ושאר הגופים הלא ממשלתיים המשתתפים במערכת זו (למשל עמותות, קרנות וכו').
חלוקת ההוצאה מצביעה על 10% חלקו של החינוך קדם יסודי, 28% לחינוך היסודי, 28% לחינוך בתיכון ו-22% לחינוך העל תיכוני וגבוה (שאר ההוצאה הינה עבור חינוך מבוגרים, הכשרו מקצועיות ותקורות ייעודיות אחרות).
מספר התלמידים הקיימים במערכת החינוך, (כולל גם אלו שאינם מופיעים כלל לבית הספר) עומד על כשני מיליון תלמידים. לפיכך ההוצאה הממשלתית לתלמיד לשנה עומד על כ-14.5 אלף ש"ח וההוצאה הכללית לשנה על החינוך עומדת על 29 אלף ש"ח לערך, שזהו ללא ספק סכום עתק לעומת ההישגים של המערכת.
חישוב היקפי הוצאה של מערכת החינוך מצביעה על עלות אחזקת כיתה לשנת לימודים (בהנחה כי כיתות הלימוד עומדות על ממוצע של 35 תלמידים כפי שהאוצר מכתיב) נע בין חצי למיליון ש"ח לשנת לימודים שהם כ-60 אלף ש"ח לחודש (כ-120 אלף ש"ח הוצאה כוללת לכיתה לחודש). המספרים הללו מפתים כל כלכלן מתחיל במשרד האוצר אשר רואה את הפרופורציות בדרכו שלו. למעשה, עלות האחזקה של המערכת כיום עומדת על 50% על הממשלה ו-50% על השאר.
שינוי הערכים הללו, מהווה כתמריץ לאוצר כדי להצביע על "חוכמה" בניהול. שיטה זו החלה דרכה דווקא בשנות ה-90 בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו. הוא החל לצמצם את המעורבות הממשלתית בתקציב עד שהביא לידי חלוקה "שווה של נטל" העלות, בין ההורים לבין הממשלה, בעודו מקצץ מתוך תוכניות הלימודיות יותר ויותר "מקצועות מיותרים" כמו אזרחות, אומנות וכו'.
במיוחד כאשר הקיצוצים מוצגים לעם כהישג אבל כולנו יודעים כי הישגיהם הנמוכים של תלמידי ישראל הם תוצאה של קיצוצים ושל חוסר פרופורציה בתקציבים הנובעים ממודעות שונה של השותפים - תודות למדיניותה של ממשלת ישראל. עובדה הידועה היום כי תודות למדיניות ממשלות ישראל, הישגיהם של תלמידי ישראל נופלים בהרבה מהישגיהם של תלמידים בעולם המערבי בפרט ובכלל.
לכך ישנם שלושה אפשרויות לפתרון -
קיצוץ התקורות של משרד החינוך - ע"י ביטול משרד החינוך ניתן יהיה לחסוך (לא על חשבון התלמידים ו/או המורים) יותר מ-50% מהתקציב המוצא כיום על התקורות המשרד (במאמר אחר כבר פירטנו את השיטה לביצוע)
הפרטת מערכת החינוך - עוד שיטה שמעודדת ע"י ממשלת ישראל המעבירה תקציבים לגופים "פרטיים" שיבצעו את עבודות המערכת. אולם, כמו כל ההפרטות של המדינה נעשים הדברים באורח לא כל כך נבון או תקין. ההפרטה באה למעשה להחליף מוסד הקיים בארגון נתון. למשל, אם מועצה מקומית מבקשת להפריט את עבודות החצרנות של המועצה, עליה לפטר את כל החצרנים והגננים שברשותה ולהעביר את מכלול העבודה לקבלן חוץ. אולם כאשר עושים הפרטה ועדין מוצאים את עובדי הגינון של המועצה במערכת קבלת השכר, הרי במקום לצמצם וליעל את המערכת הרחבנו את היקף ההוצאות.
הדבר נובע מחוסר אפשרות ל"בטל" את העובדים במערכת הציבורית. המורכבות של "ביטול" עובדים בעיקר ותיקים, מביאה לידי יצירת כפילויות בהוצאות התפעוליות של המערכות הציבוריות בכללותם.
בהישג זה ניחנת גם הפרטת מערכת החינוך. כאשר פעילויות, אגפים ומדורים שמופרטים ואמורים היו להתבטל, ממשיכים ל"התקיים" לצד קבלני החוץ ש"החליפו אותם".
מתוך הדברים הנ"ל עולה כי למדינה ישנה בעיה אמיתית של ניהול משרד החינוך. כאשר מצד אחד כל השיטות המקובלות באות על מנת לחסוך בעלויות המערכת אינן לוקחות בחשבון את המהות האמיתית של החיסכון. הינו, על מנת לחסוך צריך בראש וראשונה לבחון מהם ההוצאות ולהצביע על התרומה של כל הוצאה כלפי מטרות (והיעדים) של הארגון.
אם מטרת משרד החינוך כארגון, כפי שמסתמן לפחות מההגדרות האופרטיביות של המשרד הם: צמצום פערים בהישגים לימודיים על ידי קידום אוכלוסיות חלשות; התאמה של סביבות הלמידה ושל תכניות הלימודים במערכת החינוך לשם תפקוד מיטבי בתרבות הטכנולוגיה והתקשורת של המאה ה-21. חיזוק המרכיב הערכי במערכת החינוך והקניית ערכים ציוניים, יהודיים, דמוקרטיים וחברתיים.
כלומר, מיצוי פוטנציאל של היחיד, ומתן כלים ליחיד לשפר את מיקומו בחברה, הרי שהמטרה זו, מכתיבה למעשה את הרכב ההוצאות הרצוי כדי להגשימה. מתן אפשרות למשרד אחר (משרד האוצר) לקבוע את מטרותיו של משרד החינוך. זאת האוצר עושה ע"י קיצוץ תקציבי באותם "משתנים" שנראים כביכול לא רלוונטיים ומשום מה קשורים בעיקר בתלמידים ופחות במנהלות ובתקורות המשרדיות. לפיכך, ראויה שיטה אחרת לניהול התקציבי ו/או לחילופין נחוצה שיטה אחרת למכלול מערכת החינוך בישראל.
השיטה המתבקשת לפיכך הינה קצת שונה מהשיטה הקיימת כיום במיוחד לנוכח ביטול ההוצאות המיותרות על תקורות שאינן מקדמות את המערכת בכללותה. מדובר למעשה על הפיכת בית הספר למערכת למידה משולבת פעילות כדלקמן:
מרכז לימודים משולב - זהו מרכז בו תמצא מערכת ההדרכה בהתאם לתוכנית הלימודים. מרכז ההערכה של תלמידים (מבחנים) ומורים תורנים למקצועות שונים למתן סיוע אד-הוק ו-ONLINE לתלמידים.
מערכת ההדרכה - מערכת ההדרכה מורכבת משרתי מחשב בהם מאוחסנים מערכי הלימודים (שיעורים) בהתאם לתוכנית ולפי חלוקה רציונאלית של שנות הלימוד.
מרכז הערכה - שרתי מחשב המאחסנים בתוכם את המבחנים כולל מערכת הזיהוי ומתן ציונים לתלמידים העוברים את המבחנים.
מרכז מורים - זהו מערך של מורים ONLINE אשר מעניקים בהתאם למקצוע הנבחר, סיוע (ברמה של שיעור פרטי) לתלמיד בהתאם לרמתו ולמיקומו בחומר הנלמד.
גם השיטה המוצעת פשוטה אף היא כאשר כל תלמידי ישראל מגיל בית ספר ועד לתיכון, יהיו מחוברים למרכזי הלימודים המשולבים (מ.ל.מ) בעזרת מחשב וקו אינטרנט שמסופק ע"י מערכת החינוך המקומית ובמימון משרד החינוך. התלמידים מתחילים במסעם הלימודי החל משנה ראשונה של כיתה א' וכלה בגמר מבחני הבגרות שלהם. כאשר פרק הזמן העובר משנה לשנה אינו משמעותי והוא תלוי אך ורק בהישגי התלמיד בלבד.
תפקיד המורים במערכת הזו הינו חיוני ביותר. הם כותבים את מערכי השיעורים וכן נותנים את הגיבוי הרלוונטי לתלמידים. כאשר כל מורה יקבל תלמידים לטיפולו האישי הכולל, מעקב אחר הלימודים, שיחות וטיפול פרטני בבעיות התלמיד. לכל מורה יהיה מספר תלמידים שווה ולא תהיה משמעות למיקום המורה/ התלמיד ברחבי הארץ. זאת מאחר והקשר הינו אינטרנטי שאינו תלוי אתר. מאחר והמעבר מכיתה לכיתה תלוי בתלמיד ובהישגיו הרי שתלמידים "איטיים" יותר, יוכלו לכוון את לימודיהם עד לגמר בדיוק כמו תלמידים "מהירים" יותר. כאשר הבדל ביניהם יהיה רק הזמן ולא רמת ההישגים.
כאשר תלמיד מבקש לעבור לחומר אחר עליו לעמוד במבחן. כאן יונהגו שני סוגי מבחנים. מבחנים ONLINE למעבר מיחידת לימוד אחת לשנייה ומבחנים באתר מרכז הלימודים המשולב למעבר משנה לשנה או לבחינות גמר.
להשלמת המערכת, יהיה כל תלמיד מחויב לבחור חוג פעילות - בו יהיה חייב להשתתף. החוגים יינתנו במסגרת המתנ"ס ו/או במסגרות של פעילויות בשעות הפנאי השונות (ע"י חברות פרטיות, עמותות וכיוצא בזה) . כך התלמיד יוכל ללמוד בזמנו הפנוי, ע"פ קצב הלימודים שלו תוך התחשבות בצרכים שלו הנפשיים, החברתיים והלימודיים.

ההבדל בשיטה זו לשיטה הקיימת נעוץ באי קיומו הפיזי של בית הספר. אין כאן בית ספר פיזי ולפיכך אין צורך במנהלי בית ספר, בבניה של בית ספר, שרתים, עובדי ניקיון, מזכירות, תשלומי ארנונה, מים, חיסונים ושאר ההוצאות של התקורה ההכרחיות כאשר יש מבנה פיזי.
העלות של מערכת כזו כולל הביצוע שלה בפועל, תעלה כחמישית מתקציב החינוך הנוכחי. כלומר, עלות לתלמיד תעמוד על 500 ש"ח לחודש שהם 4,500 ש"ח לשנת לימודים בת תשעה חודשים (כפי שנהוג כיום) או 6,000 ש"ח לשנת לימודים מלאה של 12 חודשים.
כיום עלות המערכת הכוללת את השתתפות ההורים עומד על 2,500 ש"ח לחודש בחישוב של שנים עשר חודשים או 3,333 ש"ח לחודש לשנת לימודים בת תשעה חודשים. כך במידה ולכל תלמיד תהיה האפשרות לבחור יותר מחוג יחיד, למשל, וכן ישולבו במערכת הזו גם פעילויות נוספות כגון טיולים וימי כיף ללא תשלום תעלה המערכת הזו במחיר של המערכת הנוכחית כיום.