כל אחד מאיתנו משתדל לבחור בחייו את הדבר שנראה לו שיהיה הטוב ביותר עבורו. החיפוש הזה אחר נקודת איזון, אחר תענוג ושלווה הוא זה שמניע אותנו במשך כל החיים.
אנחנו מונעים תמיד להגשים שאיפות חדשות שיש בנו: להרוויח יותר כסף, לזכות בכבוד וכל הזמן לומדים ורוצים לדעת יותר. אנו מאמינים שעם השגת חפצנו יהיה לנו פשוט טוב יותר. כך, רוב הזמן אנו נמצאים במרוץ אינסופי, כובשים מטרה אחת וכבר נעים במהירות לעבר המטרה הבאה. לפעמים נראה שהשגנו את מה שחיפשנו, אבל אחרי זמן מה אנו מפסיקים ליהנות, משתעממים ומיד עוברים ומנסים למלא את הרצון הבא בתור.
אולם, פעמים רבות כשאיננו משיגים את מה שרצינו אנו פוגשים ברגעים של אכזבה. יש רגעים שבהם אנחנו מקבלים "זבנגים" מהחיים, נתקלים בקשיים ובמצבים לא נעימים, וחווים תסכול וקושי. במקרים כאלה אנחנו שואלים: "למה זה לא הולך לי? למה אני לא מצליח ליהנות?"
ברוב המקרים אנו מנסים להניח את השאלות בצד כדי שנוכל להמשיך ולהיסחף בזרמי החיים. אך שוב ושוב מצטברים הקשיים והשאלות, ואז עולה בנו תחושה ברורה שהחיים שלנו מתקדמים במסלול שאינו נשלט על ידינו. גם כשאנחנו מאוד משתדלים להשליט סדר באירועים ולבחור בדבר שנראה לנו שיהיה הטוב ביותר עבורנו, קשה לנו לצפות מה יקרה ברגע הבא.
בדרך כלל אחרי כמה תקופות כאלה של עליות וירידות מתגבשת בנו שאלה מהותית יותר: לשם מה אנו חיים?
הר סיני נמצא בתוכנו
אדם שכבר מלווה אותו השאלה מה הטעם בחיים, מתחיל לחפש מילוי יותר עמוק ממה שיש לעולם הזה להציע לו. הוא כבר ניסה את הכול, ועכשיו הוא מרגיש צורך עז לחפש את המענה על השאלה הזו.
הרגע הזה הוא אחד הרגעים החשובים ביותר בחיי האדם. פה מתחילה נקודת הבחירה בין שגרת החיים היומיומית לבין הגשמת הרצון הפנימי שלו למשהו מיוחד וגבוה יותר, לרוחניות.
חכמת הקבלה מתארת את ההתעוררות, את ההזדמנות המיוחדת והמרגשת הזאת, בשם "הר סיני".
הר סיני מסמל פרשת דרכים שממנה ואילך נפתחת בפני האדם הדרך להתפתחות רוחנית. הוא מגלה כי קיימים בו רצונות שונים, ושלכל אורך חייו הוא חיפש דרך לספק אותם מתוך צורך אגואיסטי. הוא מבין שכשרדף אחר הכסף, לא היה זה רק כדי לצבור הון, אלא מפני שרצה שיהיה לו יותר כסף מאשר לאחרים, ואולי גם על חשבונם; גם כשחיפש כבוד - הוא לא סתם רצה להיות מכובד, אלא שהאחרים יכבדו אותו. הוא מתחיל להבין שכל מה שהניע את חייו עד היום היה האגואיזם.
כל הרגעים בחיים שבהם שאלנו את עצמנו, "למה לא הולך לי?", היו כמו גבעות או צמתים קטנים שבהם התגלה פער בין הרצונות האגואיסטים לבין המציאות המרה. כל הרגעים האלה היו בעצם הזדמנויות חשובות, כי הם גרמו לנו להרים לרגע את הראש מעל החיים, מעל להצלחות ולאכזבות, ולשאול על הקיום שלנו ועל מטרתו. כל אותן שאלות הן כמו גבעות קטנות בדרך אל ההר, אל הצומת האמיתי שממנו בוחרים: להעפיל אל פסגת ההר או להישאר בתחתיתו, להמשיך לחיות את אותם חיים שמהם התייאשנו, ושוב לחכות למכה הבאה.
בקבלה המושג "הר" מקורו במילה "הרהורים". מדובר בספקות ובהתלבטויות, שמתעוררים בנו כשאנו נדרשים להחליט על כיוון חדש שיוביל את החיים שלנו למקום טוב יותר. "סיני" מסמל בקבלה את ה"שנאה" שמגלה האדם בתוכו כלפי הזולת. השנאה הזו נובעת מטבעו האגואיסטי של האדם. אבל אדם שכבר מגלה את הטבע שלו כאגואיסטי, ומחליט שאינו רוצה להמשיך ולחיות כך את החיים, בניצול הזולת, מגלה בתוכו רצון נוסף. הרצון הזה הוא שהוליד בו את השאלה המהותית ששאל: מה הטעם בחיי. זהו רצון לרוחניות, למשהו שונה, אמיתי, שאינו תלוי באגו שלו. רצון זה נקרא בקבלה "משה". רצון זה, משה, מושך את האדם לטפס במעלה ההר, על פני כל השנאה שחש כלפי הזולת. האדם מרגיש כבר את הצורך לשנות את הטבע שלו, להתעלות מעליו וכך להגיע למקום טוב יותר. הוא "משאיר" את הרצונות האגואיסטים שלו ב"תחתית ההר", עולה מעליהם ומטפס אל ראש ההר. שם הוא מקבל את השיטה לשינוי הטבע האגואיסטי, ולומד איך באמת לאהוב את הזולת.
חכמת הקבלה השיטה להתעלות מעל הטבע
"כי תוכנה הפנימי של תורה הוא ענין ראוי ומוכרח לכל האדם, לכל העמים אשר על פני האדמה... מבלעדו יחשב לחיה רעה" (מאורות הראי"ה לשבועות, עמ' רכז(
השיטה שמגלה האדם שרוצה להתעלות מעל האגו היא אותה שיטה שקיבל "משה" על "ראש ההר". שיטה זו נקראת חכמת הקבלה. משה קיבל את עשרת הדברות, עשר ספירות שמהן בנויה נשמתו של האדם, וכן את השיטה לתיקון נשמתו של האדם. עם השיטה הזו יורד האדם מההר, ופונה אל התכונות האגואיסטיות שבתוכו, אותן תכונות שהשאיר בתחתית ההר ומתחיל לתקן אותן במשך ארבעים שנה. בקבלה מסמלת האות מ"ם, שערכה ארבעים,את תכונת הנתינה (השפעה). לאחר שה"עם", כלל הרצונות, סיים את תיקונו, הוא מתייחד באהבת הזולת ואז זוכה להיכנס לרוחניות המלאה, שנקראת "ארץ ישראל" (ישר-אל).
בימינו מתגלה חכמת הקבלה לכל העם כשיטת תיקון שבכוחה להוביל את כל עם ישראל לשלום בתוכנו ובכל העולם. בכל אחד מאיתנו קיים הרצון הזה שנקרא "משה". יש לנו הזדמנות להקשיב לו, להשאיר את הרצונות האחרים בצד ולאפשר לו להוביל אותנו למקום טוב יותר. אם נעשה כך, נזכה להוביל את חיינו לפסגת ההר, לחיים של שלווה, נצחיות ושלימות.
אנחנו מונעים תמיד להגשים שאיפות חדשות שיש בנו: להרוויח יותר כסף, לזכות בכבוד וכל הזמן לומדים ורוצים לדעת יותר. אנו מאמינים שעם השגת חפצנו יהיה לנו פשוט טוב יותר. כך, רוב הזמן אנו נמצאים במרוץ אינסופי, כובשים מטרה אחת וכבר נעים במהירות לעבר המטרה הבאה. לפעמים נראה שהשגנו את מה שחיפשנו, אבל אחרי זמן מה אנו מפסיקים ליהנות, משתעממים ומיד עוברים ומנסים למלא את הרצון הבא בתור.
אולם, פעמים רבות כשאיננו משיגים את מה שרצינו אנו פוגשים ברגעים של אכזבה. יש רגעים שבהם אנחנו מקבלים "זבנגים" מהחיים, נתקלים בקשיים ובמצבים לא נעימים, וחווים תסכול וקושי. במקרים כאלה אנחנו שואלים: "למה זה לא הולך לי? למה אני לא מצליח ליהנות?"
ברוב המקרים אנו מנסים להניח את השאלות בצד כדי שנוכל להמשיך ולהיסחף בזרמי החיים. אך שוב ושוב מצטברים הקשיים והשאלות, ואז עולה בנו תחושה ברורה שהחיים שלנו מתקדמים במסלול שאינו נשלט על ידינו. גם כשאנחנו מאוד משתדלים להשליט סדר באירועים ולבחור בדבר שנראה לנו שיהיה הטוב ביותר עבורנו, קשה לנו לצפות מה יקרה ברגע הבא.
בדרך כלל אחרי כמה תקופות כאלה של עליות וירידות מתגבשת בנו שאלה מהותית יותר: לשם מה אנו חיים?
הר סיני נמצא בתוכנו
אדם שכבר מלווה אותו השאלה מה הטעם בחיים, מתחיל לחפש מילוי יותר עמוק ממה שיש לעולם הזה להציע לו. הוא כבר ניסה את הכול, ועכשיו הוא מרגיש צורך עז לחפש את המענה על השאלה הזו.
הרגע הזה הוא אחד הרגעים החשובים ביותר בחיי האדם. פה מתחילה נקודת הבחירה בין שגרת החיים היומיומית לבין הגשמת הרצון הפנימי שלו למשהו מיוחד וגבוה יותר, לרוחניות.
חכמת הקבלה מתארת את ההתעוררות, את ההזדמנות המיוחדת והמרגשת הזאת, בשם "הר סיני".
הר סיני מסמל פרשת דרכים שממנה ואילך נפתחת בפני האדם הדרך להתפתחות רוחנית. הוא מגלה כי קיימים בו רצונות שונים, ושלכל אורך חייו הוא חיפש דרך לספק אותם מתוך צורך אגואיסטי. הוא מבין שכשרדף אחר הכסף, לא היה זה רק כדי לצבור הון, אלא מפני שרצה שיהיה לו יותר כסף מאשר לאחרים, ואולי גם על חשבונם; גם כשחיפש כבוד - הוא לא סתם רצה להיות מכובד, אלא שהאחרים יכבדו אותו. הוא מתחיל להבין שכל מה שהניע את חייו עד היום היה האגואיזם.
כל הרגעים בחיים שבהם שאלנו את עצמנו, "למה לא הולך לי?", היו כמו גבעות או צמתים קטנים שבהם התגלה פער בין הרצונות האגואיסטים לבין המציאות המרה. כל הרגעים האלה היו בעצם הזדמנויות חשובות, כי הם גרמו לנו להרים לרגע את הראש מעל החיים, מעל להצלחות ולאכזבות, ולשאול על הקיום שלנו ועל מטרתו. כל אותן שאלות הן כמו גבעות קטנות בדרך אל ההר, אל הצומת האמיתי שממנו בוחרים: להעפיל אל פסגת ההר או להישאר בתחתיתו, להמשיך לחיות את אותם חיים שמהם התייאשנו, ושוב לחכות למכה הבאה.
בקבלה המושג "הר" מקורו במילה "הרהורים". מדובר בספקות ובהתלבטויות, שמתעוררים בנו כשאנו נדרשים להחליט על כיוון חדש שיוביל את החיים שלנו למקום טוב יותר. "סיני" מסמל בקבלה את ה"שנאה" שמגלה האדם בתוכו כלפי הזולת. השנאה הזו נובעת מטבעו האגואיסטי של האדם. אבל אדם שכבר מגלה את הטבע שלו כאגואיסטי, ומחליט שאינו רוצה להמשיך ולחיות כך את החיים, בניצול הזולת, מגלה בתוכו רצון נוסף. הרצון הזה הוא שהוליד בו את השאלה המהותית ששאל: מה הטעם בחיי. זהו רצון לרוחניות, למשהו שונה, אמיתי, שאינו תלוי באגו שלו. רצון זה נקרא בקבלה "משה". רצון זה, משה, מושך את האדם לטפס במעלה ההר, על פני כל השנאה שחש כלפי הזולת. האדם מרגיש כבר את הצורך לשנות את הטבע שלו, להתעלות מעליו וכך להגיע למקום טוב יותר. הוא "משאיר" את הרצונות האגואיסטים שלו ב"תחתית ההר", עולה מעליהם ומטפס אל ראש ההר. שם הוא מקבל את השיטה לשינוי הטבע האגואיסטי, ולומד איך באמת לאהוב את הזולת.
חכמת הקבלה השיטה להתעלות מעל הטבע
"כי תוכנה הפנימי של תורה הוא ענין ראוי ומוכרח לכל האדם, לכל העמים אשר על פני האדמה... מבלעדו יחשב לחיה רעה" (מאורות הראי"ה לשבועות, עמ' רכז(
השיטה שמגלה האדם שרוצה להתעלות מעל האגו היא אותה שיטה שקיבל "משה" על "ראש ההר". שיטה זו נקראת חכמת הקבלה. משה קיבל את עשרת הדברות, עשר ספירות שמהן בנויה נשמתו של האדם, וכן את השיטה לתיקון נשמתו של האדם. עם השיטה הזו יורד האדם מההר, ופונה אל התכונות האגואיסטיות שבתוכו, אותן תכונות שהשאיר בתחתית ההר ומתחיל לתקן אותן במשך ארבעים שנה. בקבלה מסמלת האות מ"ם, שערכה ארבעים,את תכונת הנתינה (השפעה). לאחר שה"עם", כלל הרצונות, סיים את תיקונו, הוא מתייחד באהבת הזולת ואז זוכה להיכנס לרוחניות המלאה, שנקראת "ארץ ישראל" (ישר-אל).
בימינו מתגלה חכמת הקבלה לכל העם כשיטת תיקון שבכוחה להוביל את כל עם ישראל לשלום בתוכנו ובכל העולם. בכל אחד מאיתנו קיים הרצון הזה שנקרא "משה". יש לנו הזדמנות להקשיב לו, להשאיר את הרצונות האחרים בצד ולאפשר לו להוביל אותנו למקום טוב יותר. אם נעשה כך, נזכה להוביל את חיינו לפסגת ההר, לחיים של שלווה, נצחיות ושלימות.
