יוסף - הבן הממשיך במושב 

"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית לז, ד)  

השפל אליו הגיעו יחסי יוסף ואחיו אשר הביא לשנאה תהומית ביניהם עד כדי רצון להיפטר מאחיהם כשהדבר כרוך בסכנת נפשות, בעצם השלכתו לבור, מעלה את השאלה במי תלויה האשמה למצב אליו הדרדו עד כדי כך יחסי יוסף ואחיו? האם יוסף הוא שגרם לכך: הוא הביא "את דבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז, ב) או שמא האשמה מוטלת על יעקב אשר זרע את זרע הקנאה, הוא זה שתפר ליוסף כתונת פסים "וישראל אהב את יוסף מכל בניו... ועשה לו כתנת פסים. כלומר, מעשהו של יעקב גרם לשנאה תהומית ביניהם.  לפי הגמ' במסכת שבת י' ע"ב, ניתן להסיק שיעקב הוא זה שלא "היה בסדר", הגמ' רואה את העובדה שיעקב נתן ליוסף יחס מועדף ושונה על פני אחיו כדבר בעייתי, עד כדי תליית הירידה למצרים ביחס המועדף שניתן ליוסף:

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

 נראה שלמרות פשט הכתובים לפיו יוסף עצמו מלבה את שנאתם של אחיו אליו, הוא חולם חלומות שתמציתם היא "המלך תמלך עלינו" (שם, ח) והוא ממשיך לספר להם גם אחרי שהם מעירים לו ("ויאמרו לו אחיו... ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו"), חז"ל בחרו, בכל זאת, להדגיש ולבקר את יעקב על התנהגות זו, עד שתלו בה את יסודות שעבוד מצרים. ניתן לראות מפשט הכתובים, כי יעקב שם לב לאנטגוניזם שמייצרים חלומותיו של יוסף בקרב אחיו והוא גוער ביוסף ואומר לו: מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה". אבל לבד מזאת לא נוקט יעקב שום פעולה אקטיבית למחות כנגד החלומות, ההפך, יעקב אפילו מקבל את התנהגותו של בנו, הכתוב נוקט בלשון התעלמות מכוונת: "ואביו שמר את הדבר".  למרבה ההפתעה ולמרות שיעקב יושב עשרים ושתים שנה באבל ובצער על אובדן בנו, ומודע לתוצאותיה של הענקת מתנת כתונת הפסים ליוסף, לאחר שהוא נפגש שוב עם יוסף, הוא לא לומד את הלקח וממשיך לנהוג כלפי יוסף כבן מועדף ומבשר לו: "ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים... לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". מיד לאחר מכן הוא אומר ליוסף בפרוש: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך...". ולדעת המפרשים הסבר הפסוק, הוא שיוסף יקבל את העיר שכם כתוספת, או שיקבל עוד חלק בנחלה.  

רואים אנו, כי העדפתו של יעקב את יוסף מטביעה את חותמה על היחסים בין האחים, ונמשכת לכל אורך חיי יעקב, החל בכתונת הפסים אשר התנוססה על גופו של יוסף בצעירותו כדגל אדום, ועד להפיכתו של יוסף לבן בכור רשמי תחת ראובן, לאחר ירידת יעקב למצרים.

בידוע הוא שכאשר נעשית העדפת אחד הילדים על פני אחיו, בין אם הדבר נעשה במכוון ובין אם בהיסח הדעת, יוצר הדבר מתחים גלויים וסמויים ביחסים המשפחתיים ובפרט ביחסים שבין האחים.

לא אחת נדרשות משפחות רבות גם בימנו אנו, לקבל החלטה בנוגע למינויו של "בן ממשיך", בעסק המשפחתי, ובמיוחד בולט הדבר במגזר החקלאי, בו נדרש מינויו של "בן ממשיך" בנחלה כתנאי להעברת הזכויות בנחלה, החלטה שמביאה לא אחת להרס מרקם היחסים בתא המשפחתי וליריבויות בין בני המשפחה לאורך שנים רבות. מינויו של "בן ממשיך" במשק והכתרתו של הבן כיורש כבר בחיי ההורים כשהדבר נעשה ללא הסכמת האחים ו/או ללא ידיעתם, כאשר הדבר מעניק זכויות לבן אחד וגורע מזכויותיהם של יתר האחים, כמוהו כהענקת כתונת פסים לאותו בן, כשמעליה מתנוססת כתובת המצהירה, כי אכן זה הוא הבן המועדף על פני יתר האחים.

ההכרח להעניק את זכויות המשק החקלאי רק לאחד הבנים, בהתאם להוראות מינהל מקרקעי ישראל, מציב אתגר לא פשוט בפני ההורים, אתגר הטומן בחובו סכנה לפגיעה ביחסיהם של ההורים עם יתר הילדים, וחמורה מכך היא הסכנה לפגיעה אנושה במערכת היחסים שבין האחים אשר עשויה להביא להתפוררות התא המשפחתי והיחסים המשפחתיים שבין האחים.

תוצאותיה של הענקת "כתונת הפסים" ליוסף, ראויה לשמש כתמרור אזהרה לנו כחברה ובפרט לנו כהורים, בהיותנו אמונים על חינוך ילדינו, ולדרך בה יש לנהוג ביחס לילדנו מינקות ולאורך כל ימי חייהם.

אין חולק, כי דרך חינוכו של כל ילד, שונה ואחרת בתוך התא המשפחתי המצומצם, ולכל אחד צרכים, רצונות ודרכי הבעה והתקשרות המיוחדים רק לו, אך עלינו כהורים להיות ערים ומודעים להתנהגותנו כלפי כל אחד מילדנו וביחס המופגן כלפיהם, ולצפות מראש כיצד עשויה התנהגותנו להתפרש על ידי יתר האחים, לבל נמצא עצמנו מעניקים "כתונת פסים" למי מילדנו  גם מבלי שהתכוונו לעשות זאת.