587קובי שקרן-עיבוד יואב מיכאלי-הסטודיו לאמנויות הבמה-חולון587 בשנות ה50 כתבו קייט ווטרהאוז וויליס הול את המחזה בילי בדאי. בעקבותיו נעשה כ15 שנה מאוחר יותר סרט מצליח באותו שם. כעת מוצג בסטודיו לאמנויות הבמה-תיאטרון חולון העיבוד שעשה יואב מיכאלי למחזה שגם ביים . הוא העביר את העלילה לעיירת פיתוח בדרום הארץ. קובי-חולם להיות תסריטאי ולנסוע לתל אביב .את תסכולו הוא מוציא בכך שמשקר על ימין ועל שמאל. אין הוא מרגיש שלשקריו אין יסוד ואחיזה כל שהיא. קובי אינו מתוחכם.הוא בדאי.הוא שקרן פאטולוגי שהפך לתחביב את השקר. הוא אינו חושב שבכך הוא פוגע באחרים. דברי השקר באים כדי להשתעשע ,כדי לזכות בקצת שמחה בחייו השגרתיים, בטלניים בעיירה. השקר בא לו גם כדי לצאת ממצבים לא נעימים וכדי להנות יותר מהחיים. הוא מבטיח נשואין ומתארס עם כמה בחורות כאשר הוא אוהב בכלל אחרת . שקריו הם שרשרת שאין אפשרות לנתקה כי שקר מביא לשקר נוסף. הוא חביב, הוא חברותי, הוא משקר לא כדי לפגוע במישהו אלא מתוך קלילות דעת ,מתוך חוסר מחשבה וללא כונת זדון. קובי מגיע לידי כך שאינו מבחין בין המציאות לפנטזיה שלו, לשקרים שלו. כדי לצאת משקר אחד הוא חייב להמציא שקר אחר וכך אפילו וירצה להפסיק לשקר אינו יכול. קובי משקר אך השקר שלו אינו נובע מבריחה מהמציאות, מבריחה ממצבו, סביבתו, מעולמו הקטן ומהאפרוריות שבה הוא נמצא ואם זה כך הרי הדבר אינו מובהר בהפקה שראינו. אין כמעט אדם שאינו משקר לפעמים. יש סוגים שונים של שקר. יש שקר שאינו פוגע באיש ובא בעצם כדי לא לפגוע באיש.יש שקר שבא כדי לבדר,כדי לשעשע. יש שקר שמטרתו לצאת ממצבים שונים ויש שקר הנובע מהרצון לברוח ממציאות מסויימת. שקר הנובע מהדמיון של האדם ,שאיפותיו, אי ראיית המציאות, בשקר כזה האדם משקר לעצמו וחיי בעולם אחר לא מציאותי. לפעמים משקרים כדי לעשות רושם ,כדי לזכות בתשומת לב, לפעמים כדי להשיג דברים שללא השקר לא היו ברי השגה. לפעמים השקר מקדם אינטרסים,פוליטיקאים ,מפלגות ואנשים שונים. לפעמים משתמשים בשקר כדי לשלול דבר מסויים.אז חוזרים עליו אין ספור פעמים עד שהאדם מתחיל לפקפק באמת והאמת הופכת לשקר והשקר לאמת. במחזה אין רקע לשקר,סיבה ברורה מדוע קובי משקר. יוצא איפא שהוא משקר כי זה האופי שלו. לכל היותר הוריו מציקים לו וזה בקושי. שקריו גורמים עוול לאחרים אך זה אינו משפיע עליו. את ההצגה יש לראות ולבחון כהצגת בידור גרידה ובכך היא השיגה את מטרתה במלואה. היא מוגשת היטב ,מבויימת כהלכה,משוחקת מצויין על ידי רוב המשתתפים והקהל הרואה אותה נהנה, מתבדר ויוצא עם חיוך רחב על הפנים. התפאורה הנאה(אבי שכוי) אינה מראה שקובי רוצה לברוח מהעיירה בגלל מצוקה בגלל מצב כלכלי . נהנתי מאוד ממשחקו של קובי-נדב מייקל. הוא לא חי על האדמה.העולם שלו זה שקרים.אין לשקרים שלו זנב ואפשר מיד לדעת שהם שקרים אך זה לא אכפת לו הוא עסוק בעצמו והאחרים לא כל כך מענינים אותו.הוא רוצה לצאת מהשיגרה לנסוע לתל אביב ולא לשמוע שהוא קובי מעיירית הפיתוח. הוא חי את התפקיד.הוא משוחרר, משכנע.זריז.יש לו נוכחות במה מורגשת. הוא מלא הבעות פנים,תנועות.יש בו תמימות מסוימת.לא מורגשת אצלו הרגשת "אשם" על שקריו.הוא מתיחס לכל בזילזול. יש לו כמה בחורות. כולן מתיחסות אליו ברוך, בעדנה, ברגש אבל אצלו לא מורגש כל רגש כלפיהן .הכל חיצוני. הכל בא לשם השעשוע. הוא שקרן .הוא טיפוס שלילי אך הוא מתחבב הן על הסובבים אותו והן על הקהל. זה נשמע מוזר אך נכון. ברכה-איריס הפנר לעומת זאת מלאת רגש, מלאת כנות,רצון להתחבב, לעזור, להיות שותפה לו ולהיות חלק ממנו.משחקה היה טוב מאוד ג'קי -אורי בושריאן היה אבא טוב. השתדל לא להתערב במעשי בנו כי נראה שהתיאש ממנו.הוא מכיר את בנו הלא יוצלח, הבדאי. היה תקיף אך גם אב טוב. לעליזה-אלה גופר היו רגעים מעולים במשחקה אך לפעמים הרגשתי קצת מלאכותיות בו. איציק-דוד בוחניק היה טוב מאוד בהופעותיו הקצרות כמגמגם. ריטה היתה "רסרית" מעולה אך לפי מה שראיתי דרגתה בפועל היתה נמוכה מרס"ר...משחקה היה מסוגנן. ליז-עינת שרון הופיע בתפקיד אפיזודי קצרצר שלא איפשר הערכה נכונה. יש בעיה מסוימת כאשר איש צעיר צריך לגלם דמות של מבוגר. בדרך כלל זה מאולץ ולא מוצלח. רוב בתי הספר למשחק פתרו את הבעיה בצורה קלה מאוד. הם ויתרו על סממנים חיצוניים כגון כיפוף או צליעה או צורת דיבור והשחקן משחק בטבעיות. סבתא פלורנס-גילאת לנגליב נהנתה משני העולמות ו"צלחה " את הנהר בשלום. ההצגה כבידורית טובה מאוד בבימוי שוטף קיצבי ומבוצעת היטב . לראות או לא לראות: כמעט שעתיים של בידור על רמה. נכתב על ידי displayEmail('blog','elybikoret','gmail.com',"elybikoret") elybikoret-אלי ליאון , 4/1/2010 23:52
