כבר אלפי שנים נוסעים לתת היבשת ההודית אנשים כדי לסחור, לראות, ללמוד, לנפוש ומעוד סיבות היות ויש בה, בהודו, הכל מכל ובגדול.
להודו היסטוריה מרתקת עם המוני אתרים מרשימים, נופים מגוונים, אוכל משובח, חופי ים, איים טרופים, תרבות מגוונת ועוד.
ישנה אמרה על הודו שבכל 100 ק"מ השפה והאוכל הלבוש והדת משתנים.
היות והודו די גדולה יש מה לראות, והרבה...
מעניין שבכל אלפי השנים הללו אנשים נסעו להודו אבל ההודים עצמם לא ידעו שהם הודים,עד המאבק בבריטים שליכד את כל תושבי היבשת כנגד הבריטים הודו הייתה מורכבת ממספר עצום של שבטים אשר דבר לא היה משותף להם ובוודאי הם עצמם לא קראו ליבשת הודו או לתושבי היבשת הודים. תוך כדי המאבק ובסופו המוצלח בקבלת העצמאות התגבשה אותה זהות הודית.
השם India ניתן להודו בתקופת תרבות יון ע"י תושבי אירופה. נהר האינדוס העצום מבחינה פיזית וגם רוחנית זורם מקרחוני עד בהרי ההימלאיה דרך מדינת ג'אמו קשמיר לתחומי פקיסטאן ונשפך לים הערבי. תושבי אירופה כינו את כל מה שנמצא ממזרח לנהר India.
השם ההודי של תת היבשת הוא בהרט, שם שהגיע מתוך השפה הקדומה הסנסקריט.
בהודו העבר מעורבב עם ההווה. בטיול בהודו לא ניתן לחמוק מן ההרגשה שכך היה גם לפני אלפי שנים. אפשר לחוש: לראות, להריח ולטעום גם כיום את העבר. זאת בזכות הטקסים, האתרים ההיסטוריים והאוטנטיות שעדיין קיימת.
מבחינה גיאוגרפית תת היבשת ההודית מחולקת ל-3 חלקים:
הרי ההימלאיה: באזור צפון הודו שוכן רכס ההימלאיה. זהו רכס צעיר ביותר שעדיין גדל, וכמובן בעל הפסגות הגבוהות והמרשימות ביותר בעולם.
ההימלאיה מורכבת מאינספור שרשראות הרים והיא, בזכות הקרחונים שעליה ובזכות תנאי האקלים המיוחדים שהיא יוצרת, מאפשרת את החיים בהודו.
המישורים הגדולים: מישור עצום בצפון מרכז היבשת המכונה המישור האינדו גנגטי ע"ש שני הנהרות שזורמים בתחומו- נהר הגנגס ונהר האינדוס. המישור מתאפיין בשכבת סחף פורייה ועמוקה ומי תהום עשירים, מה שמאפשר את החקלאות ועושה את המישור לחלק המאוכלס ביותר בהודו (מעל 300 מליון איש). המישור חודר גם לנפאל השכנה ושם מכונה-הטראי. בצפון מערב הודו החלק המישורי מדברי ושמו-מדבר תאר.
רמת הדקאן: שטח הכולל את מרכז ודרום הודו. גבוה יותר מן המישורים. זהו איזור הבנוי ממסלע עתיק. הרמה תחומה משני צדדיה (מזרח ומערב) בהרי הגת. בדרומה של תת היבשת ישנם אזורים הרריים-גבעות ניליגירי וגבעות קרדמום. פסגת ההר אנאמודי היא הגבוהה בדרום וגובהה 2695 מטרים.
המונסון בהודו:
המילה מונסון שורשיה במילה הערבית מאוסים, או בהינדי מאוסם שפירושה עונה. המונסון מבטא תופעה של היפוך עונתי בקנה מידה גדול במשטר הרוחות. מה שקורה, למעשה, הוא שבקיץ היבשה מתחממת מהר מאוד והופכת ללוהטת לעומת הים הקריר. בעקבות כך נוצרת זרימה של אויר מן הים אל היבשה, אויר רווי בלחות. הלחות מתעבה ויורדת כגשמי מונסון (גשמי קיץ) על היבשה. המונסון מוריד במקומות מסוימים כ-8 מטרים (8000 מ"מ) של משקעים בשנה. המונסון מביא, לצד הנזקים הרבים שהוא גורם, גם ברכה והקלה, בעיקר למישורי הודו היבשים והמאובקים. המונסון מתחיל בדרך-כלל בדרום היבשת וזורם לאיטו צפונה. זהו סם החיים של הודו ונערכים לכבודו אינספור חגים וטקסים בקרב כל הדתות הקיימות בהודו.
תופעת המונסון (גשמי הקיץ) קיימת לא רק בהודו, אך כאן בגלל המבנה הגיאוגרפי - יבשה מאוד גדולה מוקפת באוקיינוסים, וקיומו של רכס ההימלאיה בצפון וכן הטמפרטורות הגבוהות בימי הקיץ - כל אלה הופכים את המונסונים בהודו לעוצמתיים ומשמעותיים ביותר.
עונת המונסון מתחילה בדרום הודו בדרך כלל בחודש מאי ומתקדמת צפונה. בערך ביולי מתחילים הגשמים בצפון הודו. באוגוסט בדרך כלל הגשמים פוסקים.
