פרשת וישלח 

מרביתנו, החילונים, האגוניסטים והאתיאיסטים, איננו יודעים מהי פרשת השבוע ולרובנו, אם נהיה כנים גם לא אכפת. אך אולי יש לנו סיבות להתעמק בכך.
בכל שבוע מתעוררת סוגיה חדשה העולה לכותרות, הנוגעת ליחסי דת ומדינה; ההתלכדות של הגופים והפלגים הדתיים כנגד מצעד הגאווה, פרשת השנאי של חברת החשמל, רישום נישואים חד מיניים, מתן יכולת לבית הדין הרבני למתן גירושין לנישואין אזרחיים, חוק השבת ועוד.
בארץ ישנן מספר גישות לנושא הדת והמדינה. הגישה התיאוקרטית (שלא כל חובשי הכיפה אוחזין בה), השואפת להקמת מדינה יהודית, מדינת הלכה, הגישה של מדינת כל אזרחיה והגישה הרווחת הלא היא האדישות.
לנושאי דת ומדינה ישנה השפעה מכרעת על פני המדינה, החינוך, ההתייחסות למו"מ מול שכנינו ולחיי היום יום של כולנו. לכן, בעיני לא מובנת האדישות.

בפרשת וישלח יעקב אבינו מתמודד עם מספר דילמות. התורה שבדרך כלל מספרת בקצרה על עובדות, משתפת אותנו הפעם במחשבות ובתהליכים. יעקב הולך למפגש הרה גורל עם עשיו אחיו, לאחר פרידה בת 34 שנים. הוא אינו יודע איך יתנהל המפגש האם מלחמה או איחוד.
יעקב על אף שהוא שואף לשלום מכין את מחנהו למצב של מלחמה. "ויירא יעקב מאד, ויצר לו; ויחץ את-העם אשר-אתו, .... אם-יבוא עשו אל-המחנה האחת והכהו--והיה המחנה הנשאר, לפליטה." (בראשית ל"ב, ח'-ט'). מאידך, הוא עושה את המרב שביכולתו, כולל שליחת שליחים ומתנות פיוס לאחיו. עשיו, למרות עוולות העבר שנעשו לו אינו נוטר טינה הוא רץ אל יעקב ומחבקו. "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפל על-צוארו וישקהו; ויבכו." (בראשית ל"ג, ד'). גם את המנחות והמתנות יעקב היה צריך להפציר בעשיו על מנת שיקבלן. עשיו שמח לפיוס ולאיחוד המשפחה ויעקב התקשה להבין זאת.
לאחר האיחוד יעקב התיישב עם משפחתו בפאתי שכם. דינה ביתו של יעקב, נאנסת על ידי שכם בן חמור נשיא הארץ. שכם המאוהב (כך כתוב במקור) לא מתחמק מאחריותו ומבקש לשאת את דינה לאשתו. כפיצוי הוא מציע ליעקב מוהר ומתנות לפי ראות עיניו של יעקב "ואשר תאמרו אלי, אתן". (בראשית ל"ד, יא'). הפעם יעקב מהסס לקבל החלטות לבד, הוא מחריש עד אשר יישב עם בניו.
לא ברור האם הוא יושב עם כולם, אך בסופו של דבר הוא מעביר אליהם את ניהול המו"מ מול שכם ואביו. בניו מחליטים לנקום ולרמות ביודעין את שכם ויענו בני-יעקב את-שכם ואת-חמור אביו, במרמה--וידברו: (בראשית ל"ד, יג'). הם מסכימים לחתונה אך בתנאי שכל גברי העיר ימולו. גם לתנאי זה מסכימים שכם ואביו וגם כל שאר גברי העיר מתוך אמונה שבכך הם יהפכו לאחים, בני עם אחד "להיות, לעם אחד" (בראשית ל"ד, כג').. לאחרי המילה, בעת שכל הגברים שוכבים ומתענים בכאבים, פושטים שמעון ולוי בני יעקב והורגים בחרב את כל בני העיר. לאחר מכן הם בוזזים את העיר, את הנשים ואת הרכוש.
יעקב מזועזע מהמעשים וחושש מההשלכות, הוא מודיע לבניו "ויאמר יעקב אל-שמעון ואל-לוי, עכרתם אתי," (בראשית ל"ד, ל'). בספרו של פרופ' מנחם לורברבוים, הוא מספר שכבר בספרד, בימי הביניים, התפתח עיסוק בתחום מדע המדינה בהגותם של גדולי ההלכה בספרד, שהבולטים בהם היו הרמב"ם בן המאה ה-12, הרמב"ן והרשב"א בני המאה ה-13, ור' נסים בן ראובן (הר"ן), בן המאה ה-14. לטענתו תפיסת החוק של גדולי ההלכה בספרד הייתה בעלת תעוזה ושונה לחלוטין מהמקובל היום בחצרות הרבנים.

אומץ ותובנות הנותנות קדימות לפוליטיקה על פני ההלכה. להבין ולהפנים, כי בראש ההנהגה הציבורית יש להציב ריבון ארצי בעל סמכויות עצמאיות מול החוק האלוהי, המבטיח את הסדר החברתי והיציבות הפוליטית.
אזרח בעל זהות, אדם היודע מי הוא, הוא אדם העומד על קרקע יציבה. אל לנו לחשוש מלדון בזהות הלאומית שלנו, מדינת ישראל יכולה וצריכה להיות מדינה דמוקרטית, המתייחסת בשוויוניות לכל אזרחיה אך עם זאת היא מהווה בית לאומי לכל היהודים.

לכל היהודים, מכל הפלגים ומכל הזרמים. אל לנו להפקיר את היהדות בידי פלגים קיצוניים וחשוכים. זו תפיסתו של יעקב אבינו - פייסנות ואיחוד, הימנעות כמעט בכל מחיר ממלחמת אחים. בואו ניזהר מבני שמעון הבאים לפייסנו אך שואפים להכחידנו. עלינו לזכור כי "מוטב להיות צנועים כאשר מדברים בשם אלוהים. אומנם נבראנו בצלמו, אבל אנחנו מפרשים את רצונו בצלמנו". על כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת החובה לבחור בדרך המתאימה לו או לה. אם נהיה נאמנים איש לדרכו, נכבד איש את דרך רעותו ונתמיד בכך, אולי החיים בצוותא יהיו נעימים יותר.