אחת השאלות הנפוצות ביותר שאני נשאלת היא למה לא כולם עשירים ולמה למרות כל ספרי העושר וההתפתחות שמציפים את מדפי הספרים, הקלטות, הדיסקים, ההרצאות והסדנאות – עדיין רוב בני האדם מדשדשים פחות או יותר באותו מקום כל חייהם.
התשובה – הם לא באמת רוצים.
התבוננו בחייכם. נסו להיזכר במשהו שרציתם בו מאד בילדותכם או בבגרותכם. תואר, רכב, בן או בת זוג, אתגר כלשהו, חפץ כלשהו – משהו שרציתם בכל מאודכם, שחשבתם עליו יום ולילה, שביקשתם והתחננתם והתאוותם לו. נכון, אם אתם בני אדם ככל בני האדם, לאחר זמן מה קיבלתם את אותו דבר בו רציתם.
אז מה, אומרים הציניקנים, לפי התיאוריה שלך אני לא רוצה להיות עשיר?
בדיוק. לכל פעולה שאנו מבצעים (ומבחינה זו גם חוסר פעולה היא פעולה) יש תג מחיר ותג רווח. כלומר כשאנו עושים או לא עושים משהו אחד אנו עושים או לא עושים משהו אחר, ומוותרים על עשייה של המון פעולות שהיינו יכולים לעשות אלמלא היינו עסוקים באותה פעולה (או אי פעולה). זה אולי נשמע מסובך אבל בשורה התחתונה הכלל הוא שבכל רגע נתון אנו בוחרים לבצע פעולה אחת ומוותרים על כל הפעולות האפשריות האחרות – זהו המחיר שאנו משלמים על הבחירה.
למשל, אתם מחליטים לנסוע לטיול באירופה הקלאסית. ברגע שבחרתם אתם מוותרים על אלפי מקומות שהייתם יכולים לבקר בהם אלמלא הייתם בוחרים באירופה הקלאסית. עד רגע הבחירה יכולתם לפנטז שאתם נוסעים לסין ואולי לקוטב הצפוני או לאמריקה או לאפריקה, אבל ברגע שבחרתם – נגמרו הפנטזיות.
יש אנשים שמעדיפים להישאר בפנטזיה. הם קוראים לזה "לשמור את כל האופציות פתוחות" או במילים אחרות לדחות את הבחירה למחר. למה מחר? כי מחר לעולם אינו מגיע, ותמיד יש מחר חדש להישען עליו.
הכלל השני הוא שלכל פעולה שאנו בוחרים לעשות יש רווח. כלומר כל בני האדם בכל רגע נתון פועלים כדי להרוויח משהו, גם אם על פניו זה לא נראה כך. גם אנשים בעלי יצר הרס עצמי שפוגעים בעצמם, עושים זאת כי יש להם מכך רווח. אולי זהו רווח מעוות ועקום – אבל רווח.
אז מה אתם מרוויחים מכם שאינכם בוחרים בפעולה כלשהי ודוחים אותה לזמן בלתי מוגדר? אתם מרוויחים מסכנות, את הזכות לקטר על מר גורלכם, את כרטיס הכניסה למועדון המיואשים וחסרי התקווה. כך עוברים עליכם חייכם – מדחיה לדחיה. בסופו שלד בר כבר אינכם יודעים מה לעשות. נדמה לכם שהעולם מתנכל לכם, שאין לכם מזל, שלעולם לא תרימו ראש ותצאו מהסבך.
פעמים רבות הפתרון לדחיינות הוא לשקוע בעוד קצת דחיינות. הנה סיפור להמחשה - מישהי סיפרה לי פעם שעבדה בקונדיטוריה. עוד לפני שמצאה עבודה בקונדיטוריה היתה לה נטיה להשמנה וחיבה מוגזמת למתוקים, בעיקר בצקים. כשהחלה לעבוד מצאה את עצמה מנקרת ומנשנשת עוגות מכל הבא ליד, כמובן בהסתר כדי שבעל הבית לא ישים לב.לאחר ימים אחדים אמר לה בעל הבית, שמעי, חמודה, בואי נעשה הסכם, את אוכלת מה שאת רוצה אבל בתנאי שזה בגלוי. תאכלי מה שמתחשק לך, מתי שמתחשק לך וכמה שמתחשק לך (כמובן לא לפני הלקוחות). העובדת נדהמה תחילה, אחר כך התגברה על חוסר הנעימות והחלה בולסת מכל הבא ליד – שמרים, פרג, גבינה, קצפת, בורקס, מתוק, מלוח, קרם, שוקולד – הכל! בעל הבית התבונן בה משועשע ודירבן אותה לאכול עוד ועוד. לאחר עשרה ימי בליסה חטפה העובדת המסכנה הרעלת סוכר. היא נעדרה מהקונדיטוריה שלושה ימים שלאחריהם שבה לעבודה, ולא נגעה יותר באף עוגה. אפילו לא אחת.
מסקנה – אם אתה רוצה להתעשר ואינך מצליח, בדוק עם עצמך מה אתה מרוויח מכך שאתה עני. לאחר מכן בדוק מה אתה מוכן לשלם כדי להתעשר, על מה אתה המוכן לוותר, ואם כל זה אינו מועיל – לך לעבוד בקונדיטוריה ואולי שם מחכה לך שיעור חייך.
