ניקח לדוגמא עסק משגשג שמאפשר רמת חיים מאוד גבוהה לאנשים. משפחות אשר חיות מעסק משגשג יכולות להרשות לעצמן להחזיק אישה שתבשל, תנקה ותסדראת הבית ברמה היומיומית. כמו גם נסיעות לחופשות בחו"ל, חוגים רבים למעשה כל מה שרוצים כיוון שכסף לא מהווה בעיה.
ואז באה מכה במדינה יותר נכון בעולם ומאלצת אותנו לסגור את הברז של הכסף ולהתחיל לקצץ בהנאות החיים אז איך מתמודדים.
אני מאמינה שזה רק מיבחן בדרך, מבחן של האמונה שלנו. אנחנו יכולים לשקוע או לצמוח.
אותו אדם אשר בחר לשקוע עלול להיכנס לרחמים עצמיים מאוד גדולים ולאבד את האמונה בעצמו עד כדי חידלון. כשאני אומרת חידלון אני מתכוונת עד לרמה של חוסר רצון לחיות. לחיות זה לאו דווקא לקחת רובה ולהרוג את עצמו אלא לרמה של חוסר אמונה טוטלית באני עצמי ובעולם כולו שאין טעם לחיות בכלל וחי כמו מת. אותו אדם שחי ככה מייצר לעצמו מחלות , אותן מחלות יכולות להיות גם בלתי הפיכות עד כדי מוות באמת.
לעומת זאת יש את אותם אנשים אשר כן מאמינים בעצמם וכן מאמינים שזו ירידה לצורך עליה. אותם אנשים יודעים שלא משנה כמה הם נפלו ועד כמה נמוך הם ירדו הם תמיד יצליחו לטפס חזרה למעלה ולקחת את הלקחים איתם לדרך.אני יודעת שכל כישלון הוא לצורך למידה תלוי איך מסתכלים על זה , תלוי איך לוקחים את זה.
אני יודעת שהיקום לא ייתן לנו ליפול אם לא היינו צריכים ללמוד שם משהו. החוכמה היא תמיד להסתכל ולמצוא איך אני צומח מהחוויה ולא נופל. אם נפלנו זה גם היה צריך לקרות ואנחנו צריכים לעמוד שוב זקוף ולהתחיל ללכת.
תינוק שגדל הוא בהתחלה זוחל, אח"כ מנסה לשבת ואח"כ ללכת אבל הוא לא מיד הולך. הוא עושה צעד שניים ונופל ועוד צעד שניים ונופל ככה הוא נופל וקם כמה פעמים עד שהוא הולך וגם אז לא לגמרי בצורה יציבה. ככה זה בחיים אנחנו נופלים וקמים תלוי איך לוקחים את זה ולאן אנחנו רוצים להגיע.
