הפיזיקה הקוואנטית פוגשת את הקבלה 

ד"ר ג'פרי סטינובר וד"ר פרד אלן וולף מסבירים מה חכמת הקבלה עושה להם. רשמים מוועידה שנערכה בסן פרנסיסקו בעקבות הסרט המדובר "What the Bleep do We Know?"

בוועידה מדעית מיוחדת שנערכה בסן פרנסיסקו במרץ 2005 נפגשו לראשונה הרב ד"ר מיכאל לייטמן ומדענים בכירים מתחום הפיזיקה הקוונטית. היו אלה מדענים שהשתתפו בסרט "בליפ" (What the Bleep do We Know?). נושא הוועידה היה "הפיזיקה הקוונטית פוגשת את הקבלה".

הוועידה המרתקת כללה דיונים סגורים והרצאות פומביות. המפגש הראשון החל בהצגת המשתתפים, ולאחר מכן פרש הרב לייטמן תמונה כללית של חכמת הקבלה: הוא הסביר את מבנה המציאות ואת הדרך שבה מתפתח בהדרגה חומר הבריאה - הרצון ליהנות.

בשעות הערב נשאו מדענים מאוניברסיטאות ברקלי, סטנפורד ודרום קליפורניה הרצאות וסיפרו על החיפוש האישי שלהם. הנה חלקים מדבריהם של הפסיכיאטר ד"ר ג'פרי סטינובר, ד"ר פרד אלן וולף, פיזיקאי, מחברם של 11 ספרים העוסקים בקשר שבין פיזיקה קוואנטית ומודעות, והרב ד"ר מיכאל לייטמן מבני ברוך.

ד"ר ג'פרי סטינובר: המדע הוא שחינך אותנו לספקנות
הסרט What the Bleep do We Know? היה ניסיון מעניין בעבורי. ידעתי מראש שהשקפתו הכללית תהיה מרחיקת לכת ומעבר לדעותיי. ידעתי גם שהסרט יצא ב"הצהרות גדולות", בעיקר בעניין התקדמות יכולתו של המדע להוכיח נקודת מבט רוחנית. אני נוטה להחשיב את עצמי כאדם המחפש משמעות במידה רבה, ולכן שמחתי להשתתף בסרט כי הוא הציג מגוון רב מאוד של נקודות מבט מעניינות.

במשך חיי שיניתי את דעתי לגבי דברים רבים כל כך, עד שהבנתי שרוב שנותיי חלפו בהנחות שווא. העובדה שאנו כאן היום מלמדת שאנו חיים בתקופה של רעב עצום לרוחניות מוצקה, רבת משמעות ובעלת תוכן ממשי. מצד אחד נוטים בני האדם לרדוף אחר תעתועי דמיון ואחר אשליות, אולם בה בעת מרגישים הם חוסר סיפוק מדרך חייהם. הרגשה זו היא תוצאה של חיים בתקופה חומרנית ומדעית מדי.

נשתמש בחדר הזה כבדוגמה לדברים: רוב המרכיבים החומריים בו - בגדינו, התאורה, מיזוג האוויר, מערכת ההגברה וכיוצא באלה הם כולם תוצאה של ההנחה כי העולם מכני וקבוע מראש לחלוטין; עולם חסר חיים. כמעט כל הרפואה המודרנית מבוססת על הנחה זו.

ללא ספק יש בקהל אנשים שחייהם ניצלו הודות להנחה חסרת-חיות זו של אחרים, שבני אנוש הם אוסף של מולקולות המגיבות זו לזו אך ורק על פי חוקים מכניים קבועים מראש. למעשה, נקודת המבט המכנית שולטת שליטה מוחלטת בחיינו.

המחשבה שבעולם המכני אין מקום לכוח עליון, למשמעות, לרוח או לרצון חופשי, דוחפת אותנו מצד אחד לרעב עצום לרוחניות בעלת תוכן, ומצד שני גורמת לנו לרדוף אחר תעתועי שווא. ניתן לטעון שהמדע הוא שחינך אותנו להיות כה ספקנים כלפי שקרים למיניהם.

האבות המייסדים של הפיזיקה הקוונטית היו צעירים למדי בעת שגילו אותה במאה הקודמת. מעטים מהם, כמו שרדינגר, פאולי ואחרים, היו למעשה משוכנעים שיש בתיאוריה הקוונטית יסוד בעל השלכות עמוקות לגבי טבע המוח, המודעות, רוחו של האדם ועוד, אולם הם דיברו על כך בזהירות רבה.

ארווין שרדינגר (1887-1961) היה פיזיקאי אוסטרי. תרומתו העיקרית לפיזיקה היא כתיבת משוואת גלים העומדת ביסודן של תורת הקוונטים ומכניקת הגלים. על מחקרים אלה ואחרים זכה בפרס נובל בפיזיקה ב-1933.

שרדינגר אמנם לא הזכיר זאת בכתביו המדעיים, אולם הוא נכח בסדרת ועידות בהשתתפות קרל יונג בשנות השלושים של המאה ה-20, ובהן דיבר על הקשר בין תפיסות רוחניות שונות לבין תיאוריית הקוונטים. יונג, פסיכואנליטיקאי שוויצרי, הסיק גם הוא כי בחקר מבוכי נפש האדם לא תצלח המתודה של המדע הקלאסי.

וולפגנג פאולי (1900-1958) היה פיזיקאי אוסטרי, מחשובי הפיזיקאים של המאה ה-20. בגיל 24 הוא פרסם את עקרון פאולי ("עקרון האיסור"), שעל פיו שני אלקטרונים אינם יכולים להתקיים באטום בו-זמנית אם הם בעלי מצב קוונטי זהה. על תרומתו הבסיסית להבנת המכניקה הקוונטית זכה פאולי בפרס נובל בפיזיקה ב-1945.

פאולי היה זהיר הרבה יותר מחבריו. הוא הבין שכל מערכת יחסים פוטנציאלית בין התיאוריות השונות לבין תיאוריית הקוונטים שבה עסק היא בעלת השלכות מרחיקות לכת. הוא הבין שהיקום, על כל חלקיו, מורכב בחוכמה, והיה משוכנע שיש לכך השלכות רוחניות עמוקות.

עם זאת ידע פאולי שתפיסה זו עשויה לצאת מכלל פרופורציה על ידי אנשים שאינם פיזיקאים. פאולי הבין כי הוא מסתכן בכך שהם יפתחו תפיסה שגויה לגבי הנושא, וכך השקפות שהן בגדר השערות בלבד יהפכו לתיאוריות פיזיקליות מוגדרות.

היה לו ברור שאם ידבר על כך בפומבי, תיהרס הקריירה שלו כפיזיקאי מן המעלה הראשונה. משום כך הוא המעיט לעסוק בנושא זה, מה גם שעמיתיו למקצוע הזהירוהו שלא לעסוק בכך יתר על המידה. במקביל הוא מאס בניסיונותיהם של רבים מחברי התנועות הרוחניות השונות לעוות את רעיונותיו בניסיונותיהם לאמץ מעין תפיסה פיזית "רכה" ותיאולוגית.

ארתור אדינגטון, מדען ופילוסוף אנגלי (1882-1944), אמר פעם כי בכל הקשור למכניקה הקוונטית יש להציב שלט האומר "עבודה בפיתוח - פילוסופים משחרים לטרף, שמרו מרחק!". מובן שאמירתו זו איחרה את המועד.

ניתן לראות אפוא כי במשך 80 השנים האחרונות הייתה תמיד אסכולה של מדענים, פעמים טובים יותר ופעמים טובים פחות, שחשו שקיים משהו עמוק ובעל השלכות רוחניות עמוקות בבסיס המסתורין של התיאוריה הקוונטית.

איינשטיין חש בכך והדבר לא מצא חן בעיניו. זה המקור לאמירתו המצוטטת תכופות, "האל אינו משחק בקובייה עם היקום". משמעות אמירה זו היא, שהתאוריה הקוונטית רומזת כי האל אכן משחק. נראה כי איינשטיין טעה; הכול אינו נחמד כל כך ואינו קבוע מראש, ובמידה מסוימת האל כן משחק בקוביות עם היקום. נראה שיש יסוד של מסתורין בנקודת המבט של הפיזיקאי, וודאי שלא ניתן לקבוע שהכול מכני, אלא בדיוק להפך.

הבדלי השקפות אלה הולידו מחלוקת מאתגרת ורבת משמעות, ועם זאת מלהיבה מאוד, בעולם הפיזיקה. אמנם יש פיזיקאים שאינם רוצים כל קשר למחלוקות מעין אלה; הם מעלים שאלות שניתן לחוקרן בעולם הפיזי בלבד ומתעלמים מהאחרות. אולם רבים מן הפיזיקאים המעולים משתתפים באופן פעיל בדיון הנסב על השאלה "מה המשמעות של כל זה?".

בעיקרו של דבר, זהו דיון מרתק שכבר נמשך כ-80 שנה ועדיין לא הוסקה בו ולו מסקנה אחת. גם החכמים בבני האנוש אינם יודעים על כך דבר וחצי דבר: האם הכול בנוי על מודעות; האם אנו חיים בעולם של אינספור אפשרויות; מהי השפעת החוקר על מושא המחקר וכן הלאה. לשאלות אלה ולאחרות אין למדע תשובה ברורה.

איני מוכן לקבל את ההשקפה הגורסת שאדם יכול לעצור קטר הדוהר לעברו באמצעות רצונו או באמצעות כוח המחשבה. ניתן לשער שיש לאדם יכולת לרדת מהמסילה ולזוז מדרכו של הקטר, ואת זה אני מתכוון לעשות כהקדמה לבחינת ההשערה שביכולתי לעצור את הקטר. אולם ההבנה שאין אנו מכונות ושכל אדם ניחן ביכולת מדהימה של חופש מרתקת אותי מאוד.

כשאדם תופס זאת, ואין חשיבות לדרך שבה הוא זוכה להבנה המופלאה הזאת, בין באמצעות המדע ובין בלעדיו, הוא עשוי לחוות שינוי משמעותי ועמוק בחייו.

בשנותיי הארוכות של געגועים וחיפוש אחר חיים רוחניים עמוקים ומלאי משמעות, נוכחתי לדעת שהמרכיב החשוב בהתפתחות הרוחנית הוא השינוי הפרטי שעל האדם לעבור. שינוי התכונה האנושית ושינוי טבע האדם הם היסודות האמיתיים המקדמים אותו, ובלתם כל הניסיונות המיסטיים, ההבחנות וההארות הם חסרי משמעות.

אשר לקבלה, אציין פן נוסף שלה, מוכר פחות. כבר במהלך ימי הביניים שרר עניין רב בקבלה מחוץ לקהילה היהודית, בעיקר באירופה, שם עסקה בתחום זה קבוצה גדולה של מדענים ופילוסופים נוצרים.

באחד מספריי ציינתי שכל המדע המודרני העוסק בקידוד והצפנה התפתח בעקבות גלגלי קידוד ייחודיים, שהיו בשימוש המקובלים הקדמונים. גלגלים אלה אומצו על ידי הנוצרים הללו, והם החלו להשתמש בהם רק כשיטת הסתר לקידוד ולפענוח ולא למטרה רוחנית. רבים מהם היו מאבות האלכימיה האירופית.

מי שמכיר את האלכימיה של יונג מבין שהרעיון המרכזי של האלכימיה היה, שהשינויים המסתוריים בחומר שעליו עבד האלכימאי היו שינויים שהתחוללו בתכונותיו ובפנימיותו של האלכימאי עצמו. בסופו של דבר, שינויו הפנימי של האלכימאי היה חשוב יותר משינוי החומר. יונג יצר מזה תיאוריה פסיכולוגית טהורה.

אחת ממטרות הדיון כאן היא לבחון את האפשרות של קיום היגיון אובייקטיבי סביב השאלה האם שני דברים יכולים להיות נכונים בו-זמנית; האם החוקר ומושא המחקר זרים זה לזה ופועלים בנפרד זה מזה. שם המפגש שלנו, "הפיזיקה הקוונטית פוגשת את הקבלה", אולי מנסה לרמוז שפיזיקה קוונטית שואלת את השאלה הזאת ומובילה למסקנה הזו.

הייתי אומר שבנקודת ההבנה הנוכחית שבה נמצאת הפיזיקה הקוונטית היא רומזת משהו לאנשים ולפיזיקאים הפתוחים לדעה מעין זו, אולם חשוב בהחלט לציין שהפיזיקה הקוונטית אינה מאשרת הנחה שכזו. ייתכן שיידרשו מאות שנים של עבודה מדעית בטרם תוכח הנחה זו, אם אכן היא נכונה. עם זאת, גם טרם שהוכחה, יש בה אמת במידה רבה.

אני סבור שטובי המדענים מבינים, גם אם אין הדבר נאמר במסגרת של תיאוריה רוחנית, כי להיות מדען אמיתי פירושו להיות בעל יכולת לשנות את תכונותיך כחוקר. הרי בסופו של דבר בחיפוש אחר האמת קיים חלקיק ויסוד של קדושה; כל בן אנוש, וכל מה שהוא עושה, הוא חיפוש, ערגה והשתוקקות אחר אותו ניצוץ אלוהי משמים.

הרב ד"ר מיכאל לייטמן: מחוץ לאדם לא קיים כלום
"חכמת הקבלה" כשמה כן היא - מדע המלמד אותנו "איך לקבל". היא מסבירה את הדרך שבה אנו קולטים את המציאות שסביבנו. כדי להבין מי אנחנו, עלינו להכיר תחילה את הדרך שבה אנחנו מרגישים את המציאות הסובבת אותנו, ועלינו ללמוד כיצד להתמודד עם הקורה אותנו. חכמת הקבלה מנחילה לנו את כל התובנות האלה.

חכמת הקבלה אינה מתגלה לאדם בדרך טבעית. היא מתגלה בעת שהאדם מגיע לדרגת התפתחות מסוימת, לרמת מוכנות ובשלות מתאימה. משום כך חכמת הקבלה מתגלה לקהלים רחבים בזמננו, ומאותה סיבה היא הוסתרה מהאדם במשך אלפי השנים הקודמות.

במהלך הדורות הקודמים רווחה ההבנה שהעולם קיים בפני עצמו. בין שהאדם תופס אותו ובין שלאו, בין שהוא נמצא בעולם ובין שאינו נמצא - צורתו של העולם היא כפי שהאדם מרגיש. לאחר מכן התפתחה האנושות והאדם החל להבין שאנו קולטים את תמונת העולם על פי מי שאנחנו, כלומר תמונת העולם היא דבר המשותף לתכונותינו ולתכונות החיצוניות לנו. האדם קולט חלק מסך הדברים הקיימים מחוץ לו.

לדוגמה, גם עתה קיימים גלי רדיו רבים מחוץ לנו, אך אנו יכולים לקלוט רק גל אחד מהם - הגל שאליו מכוון המקלט שלנו. האדם יכול לתפוס תכונות חיצוניות ואת מה שנמצא מחוץ לו על פי תכונותיו הפנימיות. אם אין לו תכונה משותפת עם הנמצא מחוץ לו, אין הוא מרגיש ואין הוא תופס זאת כלל.

הקבלה מסבירה בהרחבה את תפיסת הזמן, את תפיסת התנועה ואת תפיסת המקום שלנו:

מדוע נראה לנו שהמציאות מתרחבת ונמצאת במרחק מסוים?
מה מקור ההרגשה המתמדת הקיימת בנו של תנועה ושינויים?
האם הרגשה זו היא תוצאה של תהליכים פנימיים שאנו חווים, או שמא היא קיימת בפני עצמה?
ככל שאנו מתקדמים בחקירתנו הפנימית אנו מגלים שתפיסת המציאות תלויה באדם עצמו. כאשר מגיע האדם לשלב של התפתחות מדעית, טכנולוגית ותבונתית-פנימית, הוא מבשיל לתפוס את מה שמציעה לו חכמת הקבלה. אנסה לפשט את הדברים ככל האפשר, אף שייתכן שהדבר יגרע מעמקות ההסבר ומדיוקו.

חכמת הקבלה אומרת שקיים סביבנו אור עליון - כוח אחד, הנמצא במצב קבוע ואינו משתנה כלל. מלבד האור העליון לא קיים דבר. במקרה זה, "קיים" או "לא קיים" הם בעלי משמעות זהה, משום שפעולת המדידה שלנו מודדת תמיד רק את השינוי. בעת שאין שינוי אין אפשרות למדידה.

בתוכנו יש גן מסוים - חלק אינפורמטיבי המעורר בנו בכל רגע ורגע תכונות והרגשות חדשות. האדם מצייר לעצמו את תמונת העולם מתוך ההרגשה הזאת וממנה נובעת תחושת הקיום שלו. כל הדברים האלה מתרחשים בתוך האדם ומעצבים את הרגשת העולם החיצון שלו.

למעשה, מחוץ לאדם לא קיים דבר, אולם כך מצטיירת לו תמונת המציאות, כאילו היא מחוץ לו. התיאוריה הזו שאני מציג הושגה ונכתבה על ידי המקובלים הגדולים עוד לפני אלפי שנים. היא מרתקת ומפליאה בעושרה החווייתי. בספר הזוהר נאמר שרק אם יבין האדם את התפיסה הזו, ירגיש אותה וישלוט בה, הוא יוכל להבין את הכתוב בספרי הקבלה השונים ובספר הזוהר עצמו.

לאחר שהאדם עומד על מוגבלות התפיסה הפנימית הזו, יכולה הקבלה ללמד אותו את הדרך לצאת מתוך עצמו ולגלות את הקיים מחוץ לו. המשמעות היא שהאדם מתעלה מעל תכונותיו הטבעיות, בונה כלי חישה חדשים, שבאמצעותם הוא יוכל להרגיש את המציאות שמחוץ לו.

בעת שהאדם משתחרר ממוגבלות התפיסה שלו מתגלה לו מרחב חדש לחלוטין. הוא מתחיל להרגיש את זרימת החיים כנצחית, שלמה וכחסרת גבולות. הוא חש את הכוחות הפועלים על המציאות שלנו ככוח אחד. אירועים שנראו בעיניו כמקריים, כבלתי צפויים או כבלתי מובנים, הופכים לנהירים בעבורו.

הוא מרגיש את העולם הרוחני כמערכת כוחות הנמצאת מאחורי תמונת המציאות המצטיירת לעינינו, כוחות המפעילים ומניעים את המציאות שלנו. הדבר דומה לדרך התבוננותנו בתמונה רקומה. מצידה הקדמי היא נראית כתמונה לכל דבר, ואילו מצידה האחורי ניתן להבחין בחוטים המרכיבים אותה ובקשרים שביניהם.

גילוי זה מקנה לאדם ידיעה על עצמו ועל העולם הסובב אותו. משום כך נקראת החוכמה הזאת "חכמת הקבלה" - החוכמה כיצד לקבל את כל המציאות השלמה בצורה נכונה.

חכמת הקבלה מתגלה בזמננו משום שאנו חיים בתקופה מיוחדת, שבה עומדות לפנינו אפשרויות רבות להצלחה מצד אחד, אך מצד שני איננו מסוגלים להצליח. חכמת הקבלה אינה מבטלת חוכמות ומדעים אחרים או את התקדמות האנושות והתפתחותה לאורך הדורות, והיא מכבדת את הישגי האדם במשך אלפי שנות התפתחותו.

אולם דווקא על פני הישגים אלו, מרגישה האנושות כיום רצון וצורך עז לחוש את המציאות השלמה שבה היא חיה. זהו מקור ההתעניינות בחכמת הקבלה, ומשום כך אנו עדים כיום לפריחתה.

אני מקווה מאוד שרבים ימצאו את נתיב הגילוי של העולם האמיתי שבו הם חיים באמצעות חכמת הקבלה. ההרגשה של האדם שנפתח בפניו העולם העליון - התחושה הנובעת מגילוי התמונה הנכונה - היא תחושה נפלאה, ומקנה לאדם את הרגשת החיים הנצחיים. הוא זוכה לזרימה נצחית ובלתי מוגבלת של תענוג, ולכך מובילים ודוחפים אותנו חיינו.

ד"ר פרד אלן וולף: הקבלה מעירה את הפיל
בשנת 1972 הזדמן לי לבקר באוניברסיטת פריז. כששהיתי שם נתקלתי בספר על קבלה. לא שמעתי קודם לכן על נקודת מבט זו והיא סקרנה אותי מאוד. כפיזיקאי ממוצע נטיתי להסתכל על דברים במבט צר מאוד.

אחד הדברים שמשכו אותי לחכמת הקבלה הוא היסוד המדעי הקיים בה. מעולם לא חשבתי על קבלה כעל מדע. לאחר שורה מעניינת של צירופי מקרים, התאספנו חבורה של אנשים בדירתי בפריז ובמשך שבועיים עסקנו בלימוד קבלה.

אני מתקשה לתאר באוזניכם כיצד נעשינו להוטים לנושא. פשוטו כמשמעו, הדבר "תופס" אותך; אנשים הלומדים קבלה נתפסים לעניין משום שאמיתות מסוימות על המתרחש סביבם מתחילות להתבהר. לפתע אנו מבינים, שמה שאנו עוסקים בו, כל שנראה בעינינו כדבר החשוב ביותר בעולם, הוא חלק קטן מתמונה גדולה הרבה יותר.

כך אנו מפתחים יחס חדש לדברים, ראייה חדשה על המציאות, מעין תפיסה של תמונה רחבה יותר על המתרחש. או אז מגלה האדם שהוא חי בתוך מסתורין ענק, יפה להפליא.

ההיגיון שבמסתורין הזה מילא את ליבי וריגש אותי יותר מכל ריגוש שניתן להעלות בדמיון. לא רק הקבלה העסיקה אותי, אלא גם מה שגיליתי כתוצאה מכך שלמדתי לחשוב בדרך אחרת. יש משהו בתחום הקבלה, בצורת החשיבה המיוחדת הזאת, שיכול לשנות את הראייה של האדם ואת תפיסת החיים.

פיתחתי נקודת מבט חדשה על דברים מסוימים שאפשרה לי לחשוב על האדם בצורה אלכימית. התחלתי לראות את החיים כמשחק ולהבין את הקשרים בין הגורמים השונים שבמשחק הזה. הבנתי שההכרה אינה רק ה"אני": אין זו רק הכרת השכל הגופני שלך או האגו הפרוידיאני שלך, אלא דבר גדול יותר.

אני מכנה אותו "הפיל הרוחני שנמצא בתוך החדר שלך", שנדמה לך שאינך יכול לראותו, אך הוא שם, והוא גדול מכל דבר אחר. הקבלה מעירה את "הפיל" הזה.

בעיקר חוויתי התעוררות רוחנית אדירה ושחרור. גיליתי שהקבלה משחררת את המוח מ"אזיקים של מחשבות". ומדובר בכל מחשבה שהיא, למשל אני אבא, אני אמא, אני פרופסור לפיזיקה. כל דרכי החשיבה המצומצמות האלה מגדירות את האדם. הן מגדירות את יחסיו עם בן או בת זוגו, עם הממונה עליו, עם העובד הכפוף לו וכדומה.

ברגע שתתחילו להביט בעצמכם מזווית ראייה אחרת ותשתחררו מהאזיקים האלה תוכלו לראות שהשינוי הוא חלק טבעי מאוד מעצמכם, וכי הוא פותח את הדלת להתקדמות נפלאה. הדבר הזה יאפשר לכם להאיץ את התפתחותכם הרוחנית, מה גם שעכשיו הוא הזמן שבו על כולנו להאיץ את התפתחותנו הרוחנית. בין אם אתה אתאיסט מוחלט ובין אם הנך אדם מאמין, עדיין יש בך היכולת להאיץ את ההתפתחות הרוחנית שלך. עדיין יש בתוכך משהו שיכול להתעורר.