הנה זה קרה לי. שנים של שטיפת מוח אינטנסיבית, ובעיקר, בעיקר, המציאות וההיצע על מדפי הביצים בסופר הכניעו אותי בסוף. בקריאת תגר על הטרנד הפשיסטי במולדת, קניתי לראשונה את המוצר המופלא הזה, שנקרא "ביצי חופש".
הן היו שם תמיד, בכל גיחה לסופר. אולם אני, הסנוב, שעושה הכל אחרת, עיקמתי את ידי בכל כיוון זולתי הקונספט, עד שהטעם המחורבן של כל הווריאציות האחרות על המדף, כמו "ביצים טריות" שהיו רק שנתיים בקירור לפני זה, לעומת ה"סופר טריות", שהיו שם רק חודש, ואו ביצים שהגיעו "ישר מן הלול", (רק שכחו לציין, שהן מגיעות אחרי תקופת "צינון" לא קצרה בבית הקירור הצמוד ללול של מר גליקמן), אחזתי בקרטון עם השם המבטיח הזה, של חופש או FREEDOM, שכמו מילים רבות באנגלית, חסרה בשפתנו, (ומי שטוען כי החירות זו המילה התואמת, אומר לו, שעוצמת המילה והקונוטציות שלה לא דומים כהוא זה).
בכל מקרה, ומאחר ומדובר בחייהם האינטימיים של העופות בעצם, או יותר ספציפית של התרנגולות שלנו, אלה שבזכותן מתפרנסים כל הקונדיטורים, צריך שנבחן מה משמעות הערך הזה של ה"חופש" עבורן, וגם, אגב כך, עבורנו, ההומו - ספיאנסים.
במדינות מתוקנות, יש תקן ברור שקובע איזה ביצה זכאית להימכר כ"ביצת חופש", בזכות חיי הרווחה של יוצרה, התרנגולת, שלשם עניין זה זכאית לגודל מסוים של מרחב מחיה, משהו כמו דונם לשבעים וחמש תרנגולות ביבשת הדרומית נניח, וזה (במאמר מוסגר), הרבה יותר ממה שיש לי.
בתוך השטח הזה, הגיבורה שלנו, גברת תרנגולת, יכולה לעשות כל מה שבא לה. וזה בעיקרו של דבר, ללקט כל פירור אורגני. וכך, אם התפגרה שם ציפור חולה בשפעת העופות נניח, היא תכלה את נבלתה, יחד עם נגיפי השפעת, כך שהאידיוט שמחפש את בריאותו על "מדפי החופש", יחלה במחלה מאוד בלתי סימפטית, שיכולה על נקלה להיות המחלה האחרונה בחייו, עובדה שתגרום הרבה נחת למערכת הבריאות הממלכתית של אותו פטריוט ביש מזל, והרבה פחות לחברת הביטוח, שהימרה עליו שיגיע לפחות לגיל המבטיח של 65 שנה, עוד שנתיים אצלי, (אנעל ראבאק).
אולם הצד הפיננסי של האירוע המצער זה, לא מענייני היום, על אף שבמניין המוטבים המאושרים ניתן גם למנות את אשתו של בר המינן שלנו, אשר קרוב לודאי הייתה גם זו שהביאה את "ביצי החופש" לבעלה המסור, שהתפגר בינתיים.
אלא שבמקרה הפרטי שבבסיס הדיון כאן, אני הוא הפרוטגוניסט, ואשתי הקורבן. כי למין החביתה הראשונה שאכלנו מ"ביצי החופש" הנהדרות של הסופר, גם היא וגם אני התחלנו לשלשל במרץ, עד שזיהינו את הקשר בין חופש ליציאות תדירות וכאלה.
אחרי דין דברים, בהם הוכיחה אותי המטרוניתא הפרטית שלי, שלא רק בזבזתי פי 5 כסף, אלא גם גרמתי סבל מיותר לכל בני הבית, (כן, גם שלושת הכלבים, שטעמו את החופש, לא פסקו לשלשל במשך כשבועיים), חזרתי בבושת פנים עם אגו מכופף לביצים "סתם טריות", כאלה שאין להן קליפה בכלל, אלא סוג של עטיפה ווירטואלית, שמחזיקה מעמד עד מדפי הסופר, אבל מתפוגגת על פי רוב בדרך משם לביתך, בעיקר אם עשית את הטעות השגורה על עצלנים כמוני, ושיתפת במבצע את השליח של הסופר, אשר אחרי מקרה בודד שבו לא קיבל טיפ (כי לא היה לי גרוש בבית), מלמד אותי שיעור בהלכות המציאות, בערך כמו השיעור שעבר סגן שר החוץ הכסיל שלנו, (לדעתי כמובן, ובעקבות מה שראיתי , בעת התיזוז בסגנון של בריון הכיתה, של השגריר הטורקי בלשכתו בירושלים).
בכלל, אין מצב שהביצים ללא הקליפה, שמגיעים לבתים שלנו, יצאו אי פעם מתחת של יצור חי, ואני חושש שכמו הרבה מוצרים אחרים, גם בהן, עובדים עלינו בגדול, ומוכרים לנו איזה מוצר סינטטי MADE IN CHINA, שמתמחים בדרך כלל בייצור מוצרים שמחזיקים מעמד הרבה פחות מן העטיפה שנארזו בה.
בכלל, עניין העטיפות, הוא תעלומה בפני עצמה. למה לכל הרוחות צריך להשמיד את יערות העד ברחבי הגלובוס, כדי לעטוף מוצר שהייתי רוכש גם אילו נמכר במשקל אצל מישה הגרוזיני במכולת.
ומילה אחרונה באותו נושא, מצאתם את עצמכם נלחמים במשך דקות ארוכות בפתיחה של אריזת מוצר, עד שאיבדתם את הסבלנות, וזרקתם אותו ואת תכולתו, לפני שימוש. כי למי יש כוח לרכוש מגזרי תיל של מטר, כדי לפתוח אריזה בנפח של קופסת נעליים, שמכילה כרטיס זיכרון בגודל של בול דואר, למצלמה החדשה שקנית ללא כרטיס זיכרון ואו סוללה הולמת, כי בהתאם לטרנד החדש, הצרכן הוא היחיד שלא נחשב בכל המערכת הזאת, שעמלה שבמשך שנים בפיתוח של מוצר, יצורו, פרסומו, שיווקו, ומכירתו בעקבות אכסיומה שיווקית (מה לעשות, נכונה לגמרי), לפיו לצרכן בכל מקרה אין שכל.
אולם בניגוד לתרנגולת, שצריכה מרחב מחיה שנמדד במטרים רבועים, אנחנו, בני האדם, או ההומוספיאנסים, ("האדם ההוגה", דא, ברור שאילו וועדת השמות הייתה צריכה לתת את השם לפי התנהלותינו בהווה, היא הייתה בוחרת בשם שונה משו מן השם הפלצני הזה, שמטיל חובה בלתי נחוצה של שימוש בחפיץ, (GUDGET) ההגות, בעת שלאנשים רבים אין שמץ מושג מה משמעות ה"פועל" הגה, בשפתם על פי מה שכתוב בפרסומים הסטטיסטיים של אונר"א), אנחנו, בני האדם, זקוקים לעוד קצת.
עוד קצת מה, שאלתי את עצמי, בשאלה מיותרת שאופיינית לטרחנים שמתעקשים למרות הכל להשתמש באביזר החשיבה שלהם, בניגוד לטרנד המקובל של האצלת זכות החשיבה לכאלה שיודעים יותר טוב, נניח כמו דני איילון, סגן שר החוץ ובוסו, ה"קוזק" איווט, (אביגדור), ליברמן החביב, שללא ספק יודעים הרבה מאוד דברים, הרבה יותר מאתנו, אולם צריך להמציא את הדיסציפלינה האקדמית, ולאיישה בכמה אלפי חוקרים, כדי להשיב על שאלה לגמרי בסיסית, מה בדיוק הם יודעים יותר טוב ובעיקר ממי?
כלומר, בצורה שונה, אולם יותר מובנת, למה אנחנו מפקידים את סמכות ההחלטה בענינים נכבדים כמו עתידנו בכלל, או עתיד ילדנו, בידי אנשים בלתי כשרים לחלוטין, שמדגימים מדי יום, שהם אמנם כאלה.
כיצד קורה במדינה שקוראת לעצמה, "מתקדמת", שמנסה להסתפח לכל פורום מערבי, (בעוד מנהלת את שגרת היום יום שלה, כמו האחרונה במדינות האזור), אוחז בהגה השלטון לא יוצלח שסולק מתפקיד זה לפני כעשור בעת שלצידו כשלון פוליטי נוסף, שסולק משם מיד אחריו, על ידי הבוחר, וזה למי שלא יודע, אנחנו.
האם יכול להיות שבעשר שנים עברנו מהפך מאומה עם שיקול דעת, למדינה של שיקול תחת.
מה עבר עלינו בעשור האחרון, שכל אידיוט יכול להשתין לבריכה של כולנו, ממקפצה אולימפית של 5 מטר, ואנחנו, אלה שיכולים לכאורה להחליט בהינף פתק אם ישרדו שם עוד יום, יושבים ביציעים ומתמוגגים מנחת.
אמנם בעשור האחרון נפרדנו כמעט מכל הדור שהקים את המדינה הזאת מכלום, אולם מרביתם פרשו מפעילות שנים רבות לפני שפרשו מן העשייה הציבורית.
איך ולמה אם כן, הפכנו מאומה שמרבית העולם התפעל מהישגיה כמעט בכל תחום, לאחת מן המדינות המשוקצות, שמועמדת בעתיד הקרוב לסנקציות (בפועל, הן כבר כאן, אבל אני מנסה להיות אופטימי), בדיוק כמו המשטר הפנאטי של האייתולות באיראן, או מדינתו האומללה של השליט המטורלל בצפון קוריאה.
אני מניח שהתשובה לשתי השאלות האלה תינתן בסופו של דבר על ידי ההיסטוריונים. כי תשובה על כשלים בסדר גודל כזה וברמה כזאת, (מקרו פוליטית, כלכלית אידיאולוגית), יכולה להינתן רק בפרספקטיבה של הרבה זמן אחורה, אולם מה שאני יכול כן לעשות עכשיו, או בהווה, זה לנסות לבדוק מה השתנה בעצם.
מה אם כן השנויים שחווינו, שבשל היותן עובדות, לא יכולה להיות עליהן מחלוקת:
ראשית, האוכלוסייה במדינה נוטה הרבה יותר ימינה. ראה תוצאות הבחירות הקודמות, הרוב החליט לתמוך במפלגות עם מצא ימני, עובדה.
הרכב האליטות וזיהוין השתנה, כך במאפיינים הסוציו-אקונומיים וכן במאפיינים האתניים.
הפערים בין העשירון העליון לתחתון גדלו באופן משמעותי.
המשק הופרט באורך דרמטי, תוך יצירה של שכבת אוליגרכים עבריים חדשה, ששולטת בכלכלה הישראלית ומנתבת את הכנסותיה לשווקים גלובליים.
לצד האוליגרכיה העברית, התעצם יבוא ההון, (אפשר שמרביתו שחור ומולבן כאן, ראה פרשת ווינרוט, הן כדוגמה והן כמשל, ספיחים בדרך), וגדל מספרם וחשיבותם של האוליגרכים מחבר העמים בכלכלה הישראלית. (אני מניח כי זו הסיבה שהמשבר הכלכלי העולמי פסח עלנו, יש לציין, זמנית, כי הכסף הזה, המאפיין העיקרי שלו, הוא ניידות, "טובי כלכלננו", ראה הוזהרתם).
הפליית מיעוטים, או באופן בוטה יותר, הגזענות קבלה התר אידיאולוגי, הן מן הממסד הדתי והן הפוליטי. (ראה היחס למהגרים וההפליה הגלויה בין הפלסטינים לבינינו, ובין ערביי ישראל לאוכלוסיה היהודית בארץ).
תנועת ההתנחלות התחזקה, והיא התקרבה למיין סטרים. (שמה להפך, המיין סטרים חיבקה כחלק מן הנטייה להשלמה עם הגזענות ועם הפשיזם, שמסתמן יותר ויותר כעתיד הפוליטי שלנו).
מרבית מנגנוני הרווחה במדינה הופרטו או חוסלו, (אין דרך חיסול יעילה יותר מהפרטה בתחום זה).
מדד השחיתות עלה סטטיסטית, ועלה עוד מדרגה בעזות המצח של נבחרי הציבור שלנו.
בנתוני ההשכלה, (רמת הידע במתמטיקה, לא מסיימי מוסדות פסיאודו אקדמיים, שהציפו אותנו כמו פטריות אחרי הגשם), ירדה ביחס למדינות אחרות בעולם, לעומת עליה מקבילה אצל שכננו.
ערכים זו מלה גסה. (ראה את התכנים של מצעים מפלגתיים או של פוליטיקאים לפני עשורים וכעת, כמעט לא תמצא את הקונספט הזה שם, גם לא ככיסוי תחת).
השכלה אינה שווה כלום אם אין בכוחה להביא כסף. (ראה איזה פקולטות התרחבו באוניברסיטאות ואילו על סף הכחדה). (ראו שוויו של זוכה פרס נובל כמוצר שווקי, לעומת זנזונת שהודחה מתוכנית ריאליטי פופולארית).
האג'נדה הציבורית, כפי שמשתקפת בכלי התקשורת נניח, עברה סימפליפיקציה והפכה ליותר ויותר פרובינציאלית. (אתמול בחדשות הכותרות עסקו בישראלית אלמונית בהאיטי שטלפנה לאמה, עם פרוט של עיסוקה וציטוט של בני משפחה, עגב ציון נונשלנטי מרפרף, שבאי האומלל הזה, כחצי מיליון איש נספו ברעש, אסון הטבע הגדול שאני זוכר מעת שנולדתי, לפני 63 שנים), אולם מה זה לאומת הדרמה של האם שהיא אחת "משלנו". כך גם הסיקור בעניינו של שליט, שהיה יותר מגרוטסקי. (ועבר גלגול להתעלמות מוחלטת בימים האחרונים, כדי להדגיש עד כמה הדבר לא היה אמיתי אלה טרנדי).
ואני חושב שדי במה שציינתי עד כה, כדי לרמוז, כי לנגד עיניינו, ובזמן קצר מתחולל שינוי בקצב מסחרר ובכוון שיכול להיות מאוד דרמטי.
אפשר רק לנחש לאן זה יוביל אותנו, הניחוש שלי, שאנחנו בדרך למשטר של דיקטטורה פשיסטית מסורתית, אולם זה ניחוש, וכל אחד מכם יכול לפרש את השינויים האלה אחרת.
ולפני סיום, אזכיר לכם, שבמדינה אחרת בעולם, מתקדמת בהרבה משלנו, החליטו התושבים להעניק את שקול דעתם, לאיש אחד שכישוריו היו רבים לאין שיעור מזו של מנהיגנו. האיש הזה הוביל אותם למלחמה איומה, שבסופה, רק בנס נשאר להם, (ולנו), זכר. (לנס הזה קראו סטלין, ולאיש עם הכישורים, היטלר*).
ובמשפט אחרון, למעטים שעוד אכפת בקרבנו, אם תקדישו יותר מחשבה לקולגות שלכם, כלומר TO YOUR FUCKING FELLOW HUMAN BEINGS, מאשר לתרנגולות למשל, יש סיכוי שנשרוד עוד איזה עשור או שניים.
* בשנים שבין 1933 - 1938, שינה היטלר את פניה של גרמניה, ממדינה בקריסה כלכלית ופוליטית, למדינה החזקה באירופה. (בדקו נתוני צמיחה, תל"ג, אבטלה וכל פרמטר שמשמש בתחום של מדדים למצבה הסוציו-אקונומי של מדינה - ראה THE MEANING OF HITLER by Sebastian Haffner הוצאת HARVARD 1979).
כותב, מבקר ומייחל.
