למעשה מדובר באחת הזירות הפוליטיות החשובות ביותר במזרח התיכון, ובעולם הערבי בפרט. בסוריה יש מנגנון מאוד מיוחד ובו יש כידוע מוסלמים-שיעים ומוסלמים-סונים. רוב האוכלוסיה היא בעיקר מן המחנה הסוני. הסונים מהווים כ83% מאוכלוסיית המוסלמים בעולם. אך למרבה הפלא, אינם שולטים בסוריה. השיעים, מיעוט קטן בסוריה - הם השולטים כבר עשרות שנים. משפחת אסד משתייכת לקהילה העלאווית, כת שיעית, בת כמיליון מאמינים סה"כ (אחוז אפסי בתוך העם הסורי). העלאווים ידועים כאנשים מאוד מילטנטים.
כיום, נשיא סוריה, בשאר אל אסד, בן הקהילה העלאווית-שיעית, נחשב דווקא הדמות המתונה ביותר שיצאה ממשפחת אסד מאז ומעולם. מהמשפחה הזאת יצא כידוע - חאפז אל אסד, אשר ישראל ידעה את נחלת זרועו על בשרה באופן כואב ואכזרי. עם לכתו של חאפז, רבים חשבו כי היורש יהיה - רפעת אסד.
אך בנו של חאפז, בשאר, הצליח באמצעות תעמולה פנימית יעילה לעלות לשלטון. רפעת עצמו אשר הפסיד, מאוד התנגד לעלייה של בשאר, מכיוון שלטענתו ולטענת רבים, בשאר צעיר בכדי לשמש בתפקיד רב המעלה.
ללא ספק היה זה דבר חיובי ביותר מנקודת מבט ציונית. הציונים, עקבו בקפידה אחר המתרחש בסוריה בטרם נבחר בשאר. הסיוט הכי גדול של ישראל היה האופציההאפשרות שבשאר אסד יפסיד, וריפעת ינצח. אך למרות ההפסד של רפעת בבחירות בשנת 2000, הוא ידע להפגין אחווה משפחתית, ובירך את אחיינו, בשאר אסד על זכייתו, על אפם וחמתם של הציונים. על מנת לאמוד פורפורציות, רפעת אסד נחשב לאחד המילטנטים ביותר בקרב משפחת אסד מאז ומעולם, אם לא המיליטנטי ביותר שבהם. כושר ההתבטאות והאקטיביות שלו יכולה לשים בכיס הקטן את מיטב הדיקטטורים שידעה ההיסטוריה המודרנית.
טבח ח'מאת הוא דוגמא קלאסית לכך.
טבח ח'מאת (בערבית: ????? ????, מג'זרת חמאת/חמאה) נערך בסוריה ב-2 בפברואר 1982, כאשר צבא סוריה, בהוראת הממשל, תקף את העיר חמאת ורצח עשרות אלפים מתושביה. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל טען כי מספר ההרוגים נע בין 10,000-25,000, אולם הערכות שונות טוענות כי המספר היה גבוה בהרבה. המשטר הסורי לא הכריז על המספר המוערך מבחינתו. יש גורמים הטוענים כי מספר הקורבנות מעל 40,000 אך המספר שרוי במחלוקת.
בתחילת שנות השמונים הייתה סוריה מעורבת עמוקות במלחמת האזרחים בלבנון, שהחלה ב-1976, ובמלחמת לבנון של 1982. בעיות צצו גם מכיוונה של טורקיה, שהניעה את כוחותיה לגבול עם סוריה כדי להתמודד עם המרידה הכורדית באזור. הממשלה הטורקית האשימה את סוריה בתמיכה ואימון של מורדי "מפלגת הפועלים של כורדיסטן" (PKK) בטורקיה גופא. תנועת האחים המוסלמים בסוריה ניצלה את הכאוס שהשתרר והחלה להתמרד נגד שלטונו של חאפז אל-אסד. האחים המוסלמים ביצעו פעולות גרילה וטרור במספר ערים, תוך שהם תוקפים קצינים, גורמים ממשלתיים ותשתיות.
תנועת האחים המוסלמים המשיכו לבצע מספר רב של פעולות טרור שפגעו גם באזרחים סורים, האלימות נגד המשטר כללה את הריגתם של 83 צוערים של הצבא הסורי בבית ספר לארטילריה בחאלב ביוני 1979, ושלושה פיגועי מכונית תופת בדמשק בין אוגוסט לנובמבר 1980, שבהם נהרגו מאות אנשים. ביולי 1980, העונש על השתייכות לתנועת האחים המוסלמים נקבע למוות, עם אישורו של חוק מס' 49. במהלך תחילת 1980, ביצעו האחים המוסלמים מספר פיגועי תופת נגד בנייני הממשלה וחבריה. כחלק מכך, בוצע ניסיון התנקשות בנשיא אסד ב-20 ביוני 1980, במהלך קבלת פנים רשמית לנשיא מאלי. לאחר שיריות מקלע החטיאו את הנשיא אסד, הוא רץ כדי לבעוט ברימון יד שהושלך לעברו, בעוד שומר ראשו הקריב את עצמו כדי לחנוק את פיצוץ הרימון השני. אסד נפגע באופן קל בלבד.
תגובתו הייתה מהירה וחסרת רחמים: במהלך 48 השעות לאחר ניסיון ההתנקשות, 625 אסירים אסלאמיסטים נרצחו בהוצאות המוניות להורג על ידי אחיו של אסד, רפעת אסד, בבית הכלא בתדמור. שם ע"פ העדויות, רפעת אסד נהג להוציא הוראות לחתוך את איברי המין של הגברים, והכנסתם (איברי המין) לתוך צנצנות, והורה לחלק אותם לילדי לבנון, שם התרחש כאמור מוקד ההתפרעויות.
לאחר הטבח, קריאות ממדינות העולם המערבי גינו את ההתקפה כהפרת זכויות אדם וטבח. אסד, בנאום תגובה רשמי, קרא לארצות המגנות שלא לאפשר לאלו שברחו מסוריה לשהות במדינותיהן. קריאותיו לא נענו, מרבית חברי האחים המוסלמים ברחו לירדן, לארצות הברית, לבריטניה ולגרמניה וקיבלו מקלט כפליטים פוליטיים. מבחינה פנימית ניתן פרסום לתקיפה כדי להרתיע את האזרחים. אפילו הארגונים השמרנים ביותר לא הביעו את תמיכתם באחים המוסלמים, ולא הביעו סימפתיה לתושבי חמאת. הסיבות העיקריות לכך היו האמצעים האלימים שנקטו האחים המוסלמים, וסובלנותו ההתחלתית של חאפז אסד להתקפות הארגון עד לניסיון ההתנקשות בו והמרידה בחמאת. הפרשן הנודע תומאס פרידמן ציין כי מאז אירוע זה לא איימו עוד גורמים אסלאמיים על המשטר הסורי.
כששאלו אותי מה יקרה ביום שישראל תיפתח במלחמה עם איראן ובהמשך תהפוך זאת למלחמה כלל איזורית גם בחזית הסורית, התלבטתי מה תהיה תגובתי, או בעיקר, מה תהיה תגובת השלטון הסורי. ההתגרויות החוזרות ונישנות של הציונים במשטר הסורי וכן במשטר הלבנוני ע"י מטוסי קרב אשר חגים בתוך הגבולות האוויריים של לבנון עלולים להוליך את ישראל לאובדנה. מתקפה אלטילרית בסגנון טבח ח'מת תהיה "משחק ילדים" לעומת המכה הכואבת שתיפול על אזרחי מדינת ישראל באם זוהי תמשיך בהתנהגותה הציונית, קרי פרו-מלחמתית. כשהמשגרים מוכנים להיקרע בתוך גוף אדם בשר ודם כפי שהתרחש בקרב תושבי ח'מת בסוריה, יש לשקול היטב כל צעד וצעד בטרם כל אופציה צבאיתמדינית. לישראל יש הרבה יותר מה להפסיד מאשר לסוריה.
אך הדבר היחיד שדווקא כן יהיה חיובי כתוצאה ממלחמה שכזאת, הוא ללא ספק:
נפילת הציונות.
לוחם חופש מוצהר
