לסתום את החורים בכברה 

איך לסתום את החורים בכברה

"אינך יכול לגרום לתחנת קמח לפעול בעזרת מים שאתה נושא, ואינך יכול לשאת מים בכברה, אם אינך יודע כיצד לסתום את החורים."   (ספר הידע, חוברת 6)

רובנו עדיין בשלבים ראשונים של יקיצה מתרדמה מאוד עמוקה לגבי הבחירה בחיים. על כן רבים מהמקורות מכנים תקופה זו תקופת תחיית המתים. הימים הם ימים של כאב, אימה, תסכול וייאוש, כי אנחנו מסרבים לראות. אנחנו מסרבים להקשיב לקריאת הנשמה המבקשת שנשיג את מהותנו העוצמתית. כולנו מחפשים את המושיע שיתיר את שרשראות הברזל המקבעות את חיינו. שיאפשר לנו לצאת מכלאו של שכל מותנה, במקום להיזכר בעוצמה שאנחנו. איבדנו את עצמנו במבוך של מורכבות, בעולם של בעיות. שכחנו איך להיות בני אדם מוארים. בני אדם שגישתם לחיים היא פואטית. בני אדם שרוצים לצמוח מתוך ספר מהותם ולא מבעד להגיונם השיפוטי. בני אדם שרוצים להיות מהות של אהבה, אור ועוצמה ולא רק בשר ועצמות. בני אדם שרוצים לפעום את ליבם שלהם ולא להתפעם מאחרים. בני אדם שנותנים כוח לשפע ולא למחסור, לחיובי ולא לשלילי. בני אדם שלוקחים אחריות על מציאות חייהם ולא מתנהלים כקורבנות. בני אדם שהחליטו להחזיר את ההגה לחייהם חזרה לידיהם (לקחת את ההנהגה מידי האגו והסביבה), בני אדם שמעיזים להכריז את מי שהם כל יום מחדש ולא מתנהלים מתוך ציפיות. בני אדם שבאים ליחד מתוך אהבה וחסד ולא מתוך כוחנות, ניצול ופחד.

כל אחד מאיתנו הוא נס של עצמו, כיצד אנחנו יכולים להמשיך ולהתכחש לעוצמה זו באופן כה בלתי מודע? דברים נאמרים כבר מאות ואלפים בשנים, ואנחנו עדיין לא מאמינים, לא שומעים, לא רואים ולא מתחשבים בהם. ההתניות והשליליות בהן אנו שבויים מצרות את טווח הראיה והשמיעה שלנו ולכן אין אנחנו יכולים לזכור. אנחנו ממשיכים להתכחש לעוצמה שבנו, לייעוד שלנו, למצפון שלנו, למה שנעלה מההיגיון הרגיל שלנו. ממשיכים להיות אנשים נגררים, המונעים בעיקר על ידי "תוכנות" ישנות שגורמי חברה התקינו בתוכנו (מושפעים מהסביבה). אנחנו ממשיכים להיות מופעלים על ידי אגו פטפטן, מניפולטיבי, אגואיסטי ושתלטן המנסה להמשיך ולשמר אותנו בתוך חיים הישרדותיים, בתוך בטלה ועצלות לגבי עצמנו.  אנחנו  ממשיכים להיות מופעלים על ידי תודעה מצועפת, המפעילה סרגל השקפות הגורם לחיכוך, להזדהות, להיצמדות, לשיפוטיות, להפליה, לוחמנות ולהרס (אלה גורמי השליליות בחיינו). אנחנו פשוט סגורים בתוך חיים פרטניים (לעצמי בלבד) ולא מסוגלים לפרוץ את מנעול החושך ולהצית את האור האוניברסאלי. אלה הם חיים למראית עין, למראית לשון, למראית טוב ואושר המביאים לנו כל כך הרבה כאב, תסכול ופחד.  הפרטניות חונקת את יצור האנוש.

נכון, על פניו יותר קל להמשיך לשרוד, להילחם ולצפות שהחוץ ישתנה, מאשר להאמין שכל מרכיבנו מושלמים. יותר קל להמשיך להישען על אמונות, מחשבות ורגשות מוכרים המקנים לנו כביכול ביטחון, מאשר לאחוז בטכנולוגיה התפתחותית. יותר קל להמשיך להישען על קביים חיצוניים המכוונים את ההתנהלות שלנו, מאשר להישען על מהותנו. יותר קל לנו לבטוח באגו המביים סרטים המחזקים את האשליה שאנחנו נפרדים, מאשר לשאוף לאחדות מושלמת. יותר קל לנו להאשים את האחר במציאות הכואבת שלנו, מאשר לקחת אחריות על היותנו מלחיני מנגינת מהותנו וחיינו. יותר קל לנו להילחם על גבולות העצמאות שלנו, מאשר על החופש האמיתי. יותר קל לנו לחבוט במתחרים, באויבים ובמאיימים על מעמדנו, מאשר לעצב מציאות כלבבנו (יצירה עצמית). יותר קל לנו לפעול כמטורפים בחיפושנו אחר האושר, מאשר להבין שאושר, אהבה והישגיות הם ממד שיש להתפתח לעברו. האם אנחנו מודעים למחירים הגבוהים אותם אנו משלמים בגין בחירות אלה? האם לא סבלנו מספיק? ליבותינו שבורים, מערכת החיסון שלנו קורסת, ארגונים הפכו ברובם למרכזי העבדות החדשה ואנחנו לא מאושרים.  

אז מה עושים?

ראשית הווים - מאמינים שבתוכנו גרעין מהות עם פוטנציאל אדיר המחכה להתממש.

שנית מגלים - חוקרים, שואלים, מתנסים, לומדים ידע חדש.

שלישית - מגיעים - מתחילים לטפס ממדים (קומות גבוהות יותר של מודעות, הבנה).

 

לאור תוכנית האבולוציה החדשה, ידע הופך להיות האמצעי העוצמתי ביותר לגילוי, טיהור והתפתחות מאחר והוא משמש "דלק" למחולל המוח שלנו שאחראי על בריאותינו, איכות קיומנו ועוצמת ההשפעה שלנו. "דלק" זה מגיע לפתחנו כאנרגיות אומגה העוצמתיות (בקבלה הן נקראות אור מטיב), שמגלות ומטהרות את השליליות הקיימת בתוכנו (פורשות לראווה את פסולת תת ההכרה והלא מודע), עוזרות לנו להיטען באנרגיה חדשה שמסייעת בידנו לפרוש כנפיים ולעוף אל ממדי קיום חדשים. ידע זה משול למים המרווה אדמה סדוקה ומשמש מוליך אדיר ל"דלק" מזין. כאשר כלי ה"תודעה" שלנו מלא בחורים (בשפת הקבלה נקרא רצון), הווה אומר, קשה לנו לעכל ידע הנמצא בהפרשי פוטנציאל מהמוכר והנוח לנו, אותן אנרגיות לא נספגות בתוכנו ואנחנו מפספסים הזדמנות לצמיחה. מפספסים מתנות שהיקום שולח אלינו.

 

אם נמשיך לשמור על מפתני דלתותינו או חלונותינו סגורים, הבחירה המקבעת הזו תביא עלינו לחצים והתנסויות קשות יותר (בריאותינו תיפגע בגלל היעדר "דלק") עד שנסכים להתעורר ולנוע אל עבר קומה חדשה של הוויה. מכאן שכל הקורה בחיינו איננו קשור לחוץ, להשגחה עליונה או לגורל, אלא הם השתקפויות של בחירות שאנו עושים והממד בו אנו נמצאים. ככל שנסכים לזוז מהממד הארצי הדחוס, המקבע, הלוחמני, השיפוטי, נתחיל לגלות את ניצוצות העוצמה שאנחנו.

 

רוצים להתפתח? למדו ידע חדש, עיבדו ועכלו אותו מבלי להשאיר פירור, ואז תוכלו להתחיל לנוע אל עבר ממד גבוה יותר של הוויה ולהחזיר את ההגה לחייכם חזרה לידיכם!!!

 

www.heheye.org