ואידך זיל גמור 

מה היה קורה אילו המבוטח היה מסתיר ראיות מפני חברת הביטוח?
כיצד היה מגיב שופט שהיה מגלה כי המבוטח השמיט מתצהירו עובדה מהותית?
מה היה פסק הדין אילו המבוטח נמנע מלהביא לבית המשפט עדים, רק משום שהם יכולים לאשר את עמדת חברת הביטוח?
נקל לשער: המבוטח היה מוכרז רמאי. תביעתו הייתה נדחית. הוא היה מאבד את כל זכויותיו.
ומה קורה כאשר חברת הביטוח עושה דברים דומים? מייד נראה.
מעשה שהיה כך היה:
שלומי לוי, נהג משאית, עבד בקו חלוקת דגים.
באחד הימים, בשעת בוקר מוקדמת, כך על פי עדותו, הגיע לוי לעבודה והחל להעמיס את המשאית בדגים. בסיום ההעמסה קפץ מהמשאית. הנפילה הייתה קשה. לוי נפגע בברכו הימנית.
לוי הגיש תביעת פיצויים נגד חברת הביטוח הראל עבור פגיעותיו מהתאונה.
התביעה הונחה על שולחנו של השופט איל באומגרט מבית משפט השלום בקרית גת.
אין ספק כי על פי עדותו של לוי, כך קבע השופט באומגרט, מדובר בתאונת דרכים, המזכה את לוי בפיצויים מהראל.
זו לא חוכמה, טענה הראל, הרי עדותו של לוי אינה "ניטראלית". ברור שלוי יעיד כפי שנוח ללוי. מדובר בעדות של בעל הדין עצמו, ללא כל עדות נוספת, כלומר ללא "סיוע", כלשון דיני הראיות.
כדי לקבל עדות בעל דין יחידה ללא סיוע, על השופט לנמק מדוע הוא מאמין לבעל הדין, מזכירה הראל לשופט.
והשופט באומגרט דווקא מצא נימוקים טובים כדי להאמין לעדותו של לוי. הנימוקים נחשפו בפניו דווקא מתוך התנהלות חברת הביטוח במשפט.
הנה למשל, כותב השופט בפסק דינו, עדות מנהל העבודה. זה נחקר על ידי חוקר הראל. לבית המשפט הגישה הראל את תצהירו כדי להזים את גרסתו של לוי. אולם, רק בחקירתו הנגדית של מנהל העבודה, עלה כי בסמוך לאירוע פנה אליו לוי וסיפר לו את אשר אירע. עוד אישר מנהל העבודה כי מסר דברים אלה לחוקר מטעם הראל ולעורכי הדין של הראל בעת עריכת התצהיר.
"ודוק", מדגיש השופט באומגרט, "אמירה זו לא מצאה ביטוי בתצהיר מנהל העבודה, ואידך זיל גמור".
העובדה שהראל לא הביאה בתצהיר שהוגש מטעמה את גרסת מנהל העבודה במלואה והשמיטה את העובדה שהוא קיבל דיווח מלוי על התאונה מייד לאחר התרחשותה, מוסיף השופט, מהווה נימוק לקבלת גרסתו של לוי.
חיזוק נוסף לעדותו של לוי מוצא השופט בעובדה שהראל נמנעה מלהעיד את חבריו לעבודה של לוי, אשר גם אליהם נשלח החוקר.
השופט מקבל אפוא את עדותו של לוי עליו הוא כותב כי "עשה רושם מהימן על בית המשפט. ניכר בו שאינו מבין אתהדקויות המשפטיות, שפתו הייתה עניינית, הוא השיב בכנות רבה לשאלות שנשאל מבלי להידרש או להבין את הנפקות המשפטית הנובעת מהן".
משנתקבלה גירסתו של לוי, פוסק לו השופט בגין 10% נכות בברכו הימנית, פיצויים בסך 176,050 ש"ח (מהם ינוכו גמלאות הביטוח הלאומי בסך 51,437 ש"ח), בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
ואנו שואלים: מה עם כבודו של בית המשפט אשר מישהו ניסה עליו את שיטת מצליח?