אלפי בני נוער - נוסעים כל שנה לפולין ולמחנות ההשמדה, במסגרת הפרוייקט "מצעד החיים". המתנגדים לפרוייקט עלולים לגרום לעיוות ההיסטוריה היהודית והעולמית ולשכחה והדחקה של תקופה =- שאסור לשכוח ואסור לסלוח.
צריך להמשיך ולצעוד באון - צריך לשנות, לחנך, לכוון, לפקח ובעיקר לגוון.
מאת*: עו"ד אברהם פכטר
כבר יותר מעשרים שנה, נמשך הפרוייקט של "מצעד החיים" - בו בני נוער (תיכוניסטים בעיקר), נוסעים לפולין למחנות ההשמדה וצועדים את "מצעד המוות" של מחנה אשוויץ.
מאז החל הפרוייקט - נמשך הוויכוח בין המומחים, המחנכים, אנשי ציבור וניצולי שואה, על חשיבותו יעילותו, מטרותיו והישגיו של הפרוייקט.
מה שהעלה את הנושא, לוויכוח ציבורי סוער מחדש היא היוזמה בכנסת, להעביר את המצעד לאדמת גרמניה.
ח"כ ניצן הורוביץ, יליד פולין, העלה את הרעיון להעביר את המצעד לאדמת גרמניה, לעיר ברלין ולאתרים נוספים הקשורים במשטר הנאצי ולפתרון הסופי - שהגו הנאצים עבור היהודים (ראה את מאמרו של כתב מעריב הכנסת אריק בנדר - מיום 3.1.10).
מתברר שגם בכנסת, לא רק בציבור הכללי, יש התנגדות לשינוי המצעד והדעות בעד ונגד מגוונות למעט אלה, שלדעתי טוענים שאפשר לבטל את הפרוייקט כולו, מאחר וניתן ללמוד על השואה - גם בארץ מבלי לבקר במקומות בהן התרחשה הזוועה.
לאלה מן המומחים והמחנכים, שטוענים שאפשר לוותר על "המקור" ושמדובר "בהתפלשות בזוועה של אושוויץ" שלא יכולה להשיג את מטרתה כדברי פרופ' יבלונקה ואלה שמחזיקים בדעתו או דעה דומה ברצוני לומר.
רבותי המלומדים: אין תחליף למקור: אין תחליף למראה עיניים, להרגשה, לתחושה, לסביבה, לגעת בפחד, בזוועה. לדרוך וללכת בשבילים ובנתיבים של הנספים. הצמרמורת שעוברת בגופם של המבקרים, הצעירים והמבוגרים ואלה שהיו שם - לא ניתן להסבר, לא ניתן לפרשנות ולתחושה המתלווית למראה המקומות, החפצים האנדרטאות.
כמובן - שניתן ללמוד על השואה, גם באתרים ובמוזיאונים בארץ בעזרת ספרים, סרטונים ותמונות, אך כפי שאמרתי - אין ולא יהיה תחליף למראה עיניים ומשמע אוזניים, במקומות שם פעלה, חיה, נשמה - "החיה הנאצית" על עוזריה.
כמו שאין תחליף - ליצירות מקוריות של ציירים ופסלים או ארכיטקטים, אליהם אנו זורמים בהמונינו, כדי לראות, לגעת ולחוש את המקור, המקום והסביבה, כך להבדיל, אלפי הבדלות, למקורות הזוועה.
אבל צודקים אלה - שהגיע הזמן לשינוי וגיוון. ממשלת פולין טוענת שזה לא הוגן ולא נכון היסטורית, להפיל עליה את כל "תיק ההשמדה" - והם צודקים.
ממשלת גרמניה - חוששת שהעברת המצעד לאדמתם, תגרום לתסיסה ולתגובה אנטישמית, וגם הם צודקים.
ואף על פי כן - אסור לבטל, אסור להיכנע, אסור לשכוח. אם יהיו תגובות אנטישמיות, סימן שהזרע הנאצי עדיין קיים, וצריך להילחם בו ולדכא אותו. צעדת אלפי בני נוער, עם דגלי ישראל - הוא תשובה ההולמת לכך.
אי לכך - הנני מציע לשנות את התכנית הקיימת ולשדרגה בתוכן ובידע היסטורי כדלהלן:
א. המסע ישולב בין גרמניה ופולין.
ב. המסע יחל - במקומות שהחלו בתכנון "הפתרון הסופי" - ווילה וונזה ליד ברלין, שם הגו את הרעיון הנוראי במה שקרוי "וועידת וונזה".
בווילה הספציפית - הנושקת לאגם שליו בסביבה פסטורלית בורגנית, נמצאים המסמכים, התמונות והתיעוד שהחל את "מצעד המוות" של העם היהודי ונספחיו עפ"י התפיסה הנאצית המעוותת.
ג. ביקור בברלין - בבית הכנסת הגדול, במוזיאון השואה, האנדרטה לנספים ליד שער ברנדנברג, רציף הרכבת ממנו גורשו יהודי ברלין לרבות התיעוד על המרצפות.
ד. מחנה דכאו - ליד מינכן.
ה. מעבר לפולין ומשם לאושוויץ.
ו. יש לשלב בביקור ובמסע - היסטוריה, תרבות, אומנות של היהודים לפני השואה, ושל גרמניה ופולין ויחסם ליהודים.
ז. מאחר ומדובר בנוער צעיר תוסס וערני, לא לזנוח גם מקומות ואתרים, לבילוי והרגעה בגבולות הסביר והנכון לאירוע.
ח. בנוסף להסברה ולהנחיות בטרם צאת המשלחות, להחתים את הנערים ואת הוריהם על מסמך לפיו, נזקים שהנוער יגרום, למלון, לסביבתו ונכסיו, ישולמו ע"י הורי הנערים. כל זאת כדי לבלום את ההתנהגות הפראית, שהיתה בעבר בחלק מהמקרים ופגיעה בתדמית המדינה. מי שלא מוכן לחתום - יתכבד וישאר בבית.
ט. ניתן להוזיל את עלויות המסע - בתכנון נכון ויעיל בשיתוף עם חברות נסיעות, המתמחות בנושא זה, כדי שהנסיעה תתאפשר לרבים יותר.
י. לגבי מיעוטי האמצעים, בין הנוער שמעוניין לנסוע, יש למצוא דרך אם במסגרת בית הספר או הנהלת הפרוייקט, לסבסד לנוער זה את המסע, כדי שגם הם יהיו חלק מהמסע ההיסטורי.
כל אלה צריכים לבוא בליווי הסבר היסטורי, חברתי על העבר, ההווה והעתיד, בצירוף חוויות אישיות מביקורים דומים וכן של אנשי מקצוע מהתחום, לרבות ניצולי שואה.
לעניין זה ראה מאמרי: "שישים שנה אחרי - ועדיין אין תשובה" שפורסם באתר זה:
המסייר בימים אלה בברלין - לא יכול להתעלם מאתרי ההנצחה לשואה וליהודים. הוויכוח בין מנהיגי הקהילה בגרמניה, האינטלקטואלים היהודים והציבור הגרמני, נסב סביב הנקודה האם לא מגזימים הגרמנים בהנצחה - עד כדי כך, שהמנהיגות היהודית במידה מסוימת נבהלה מעצמה.
יתכן ומדובר באפקט של אפטר שוק מאוחר, יתכן ברגשי אשם אוטנטיים שצפים ועולים אצל האינטליגנציה הגרמנית - בכל מקרה אי אפשר להתעלם מהתופעה.
המטייל בשכונת "באווריה" - שכונה איכותית בלב ברלין, נתקל בצורת הנצחה מעניינת וייחודית, בצורת שלטי רחוב וציורי קיר ועליהם ציטוטים וצווים של המשטר הנאצי וחוקי נירנברג - כגון: אסור על רופאים יהודיים לנהל קליניקות פרטיות, איסור על בעלות פרטית, מגבלות של תנועה, לבוש וכו'.
אם נוסיף על כך את המוזיאון הגדול והמרשים להכרת היהדות וההיסטוריה שלה, את תחנת הרכבת בגרונוולד (בפרברי ברלין) שמרציפיה נשלחו למחנות השמדה רוב יהודי ברלין - כאשר על המרצפות חקוקים תאריכי הטרנספורטים ומספר היהודים בכל משלוח - מזעזע ומצמרר בדיוק בפירוט ובשיטתיות - הגרמנית המפורסמת.
משם אפשר לנסוע לפרבר וואנזה - ול"ווילת ואנזה" - שם נפגשו 15 מבכירי המשטר הנאצי בראשות היידריך ואייכמן - ותכננו את "הפתרון הסופי" ליהדות אירופה. תמונותיהם ותוכניותיהם תלויים על הקירות מסביב. קשה להבין את הקונטרסט בין המקום היפה השליו, על שפת האגם - הטובל כולו בירק ובחיים תוססים - לבין התוכנית השטנית שיצאה מהווילה.
מעניין לעבור על ספר האורחים במקום ולקרוא את התרשמות המבקרים, מכל העולם, מכל העמים ובכל השפות ובראשם כמובן אזרחי ישראל וניצולי שואה - מכולם עולה מחד זעקה מהלב על הנעשה הסבל והשכול ומאידך תרועת ניצחון על כשלון השטן ותוכניותיו ובראשם הקריאה עם ישראל חי.
מצאתי בין הרישומים קטע מעניין בו נכתב: "מה אתה אומר אייכמן ומרעיך: היידריך, הימלר ואפילו היטלר - איפה אתם ואיפה אנחנו - הנה אנו בווילה שלכם דורכים עליכם ועל רעיונותיכם ושאיפותיכם - עם ישראל חי לנצח" - מחמם את הלב, ונוסך גאווה.
וכמובן אסור לפסוח על בית הכנסת הגדול המשופץ, שגם הוא מעין מוזיאון והאתר המרכזי שנפתח לאחרונה - אנדרטת הזיכרון לנספים בצורת "בית קברות מאבן שחורה" במרכז העיר, ליד שער ברנדנבורג מול השגרירות האמריקאית הנבנית במקום.
אפשר להתרשם מהגודש והגודל של ההנצחה, והוויכוח הוא אם לא מגזימים בכך ויוצרים למעשה אפקט אנטי לעומת הרצון של רבים מהגרמנים לשכוח, להשכיח ולהדחיק את המאורעות.
מה שמוסיף שמן למדורת הוויכוח על האתר החדש - היא העובדה שמדובר בשטח נדל"ן מהיקרים ביותר בעיר - וגם הוא מופנה להנצחה וליהודים. מצד שני, יש באתר מעין אירוניה של ההיסטוריה ואולי אפילו מכוונת בכך שהאתר נמצא ממש ליד הבונקר של היטלר - בו התאבד בסוף אפריל 1945 ושם גם נשרפה גופתו. כך שהמבקרים באתר יוכלו לעבור ולדרוך על "הקבר של היטלר" (המקום בו נשרפה גופתו) - ובכך להביע ניצחן נוסף לנצח ישראל.
מעניינות תגובות הניצולים למיניהם - הנפגשים ליד האנדרטאות ובסיורים - החרדים דתיים טוענים שאין לחקור במופלא מאיתנו והכל בידי אלוהים ואסור להתריס נגדו ולשאול שאלות מכאיבות, ויש להמשיך ולהאמין ביושב במרומים ובמעשיו.
המאמינים המסורתיים - עדיין מסתכלים למעלה ושואלים למה? למה? ואילו יתר העם, מכאן ומכאן, עדיין מתווכחים מחפשים מענה ונימוקים מלומדים ומשכנעים ומפולפלים כדי לנסות להבין ולהסביר מה אירע ואיך קרה.
ולמרות שעברו 65 שנה - עדיין אין תשובה מלומדת ומשכנעת למה?
לסיום - הנני מצרף מכתב אישי שכתבתי לנכדתי, שיצאה למסע לפולין עם חבריה מתיכון אלון ברמת-השרון.
לאופיר הנכדה האהובה והיקרה.
את נוסעת לפולין, מדינה ממנה ברחתי, אחרי המלחמה בתום תקופה אפלה וטראומטית בתולדות עמנו - כאשר רק שרידים מהמשפחה ניצלו מהתופת ועלו לישראל.
את מגיעה, ממדינת ישראל הריבונית העצמאית הדמוקרטית, ביחד עם מאות בני נוער, צעירים תוססים חופשיים ועצמאיים. בעצם נוכחותכם על אדמה זו, הרוויה בדם ובדמעות בני עמנו, שהתאכזרו להם רק בשל היותם יהודים גאים, יש משום אמירה חזקה, בלתי מתפשרת, על נצח ישראל. שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו - אך לאורך כל ההיסטוריה, עם ישראל שמר על הגחלת, בשל ייחודו, לכידותו ונשמתו היהודית. אותה נחישות הביאה אותנו לעצמאות ישראל במדינתו ההיסטורית. הביקור בפולין ובמחנות, על אף העצב וההלם, לא צריכים לייאש, אלא לחזק אותכם ואותנו - בהמשך מאבקנו וקיומנו בצוררים שהיו, שעדיים קיימים ויהיו בעתיד, אך גורלם יהיה כגורל קודמיהם.
צעדת אלפי בני הנוער בערי וכבישי פולין - היא "מסר", מהמדינה לאירופה ולעולם, "לא עוד", ושנית מצדה לא תיפול.
תצעדו בראש מורם ובגאווה ותעבירו את לפיד החיים והחירות לבאים אחריכם.
באהבה וגאווה - סבא
לדעתי אין מה להוסיף יותר - המכתב מדבר בעד עצמו.
