פיתוח יצירתיות בדרך יצירתית - כלים ודוגמאות 

* לומדים במקום חדש. להיות במקום החם והמוכר זה MORE OF THE SAME כדי שיתרחש תהליך אמיתי של למידה, עלינו לבצע את הלמידה במקום חדש ולא מוכר, ולא בסביבתנו הרגילה והיום יומית. לדוגמה, אם בשכונה שלנו, מקום בו אנחנו רגילים לעבור יום יום, שינו שלט, או בית, או תחנת אוטובוס, הרי שיש סיכויים מעטים לכך שנשים לב לשינויים הקטנים הללו. כך גם כשאנחנו רואים נוף שאנו רגילים אליו. לא נהיה תמיד ערים לשינויים קלים הנעשים בו. לעומת זאת, כשאנחנו מגיעים למקום חדש, לדוגמה, כשאנחנו מטיילים בחוץ לארץ, לפתע פתאום כל החושים שלנו מתעוררים. אנחנו קולטים הכול ומהר, בדרך כלל גם בדרך חווייתית. אנחנו לומדים מהר מאד להתמצא ולהפוך את הסביבה החדשה למוכרת – מכאן, שהתרחש תהליך של למידה. לכן, כדי שהלמידה תהיה אפקטיבית, עלינו "להתרחק" מהמקום המוכר, וללמוד במקום אחר. כשנרכוש את הכישורים והיכולות רחוק מהמקום הטבעי, וכשכישורים אלה יילמדו – נוכל לחזור אל המקום המוכר, הביתה, וליישם בהצלחה את מה שלמדנו. לנסות ללמוד במקום המוכר, כמוהו כ"לעשות עוד מאותו דבר" – More Of The Same,
ולא לראות היכן נדרש שינוי. לדוגמא , אם נערוך סימולציות על תפקיד או פעילות כדי ללמוד ולשפר, יהיה זה ביטול זמן, מאחר שתמיד נחזור על המוכר ועל מה שאנחנו מורגלים אליו ונעמיק שגיאות, ובוודאי לא נשנה ונשפר. בסדנאות המשחק שלנו התלמידים לומדים בעולם חדש ולא מוכר. אנחנו בונים להם אותו.  
* ללמוד דרך החוויה למידה משמעותית מתרחשת כאשר התהליך הוא חווייתי ומעורב בו עולם הרגש והדמיון, עולם האסוציאציות שלנו, העולם המוכר. כשהוא ייחשף לחוויה חדשה ולמידע שמלווה אותה – הוא יקלוט, יקבל ויפנים. לכן בכל למידה, גם זו המיועדת למוח שמאל האנליטי היבש, יש להוסיף פעילות של מוח ימין, שיתרום גם הוא את תרומתו, ויבטיח שאכן מתרחשת למידה.  
* ללמוד ממקום של הנאה שיעורי משחק חווייתיים מלווים בהרבה הנאה, הומור וצחוק. בחלק מהפעילויות אנחנו 'מזמינים' את הילד הפנימי שבנו, אנחנו פועלים באופן ספונטאני ומשתטים. המסר הוא: פה הכול מותר. וכשהכול מותר, יוצאים דברים מקסימים ומשמחים, ושם לומדים המון. לפעמים בתרגיל אחד לומדים את מה שנלמד בסמסטר שלם באוניברסיטה. התופעה הזאת מדהימה את התלמידים, במיוחד המשכילים שביניהם, הרגילים לכך שלמידה היא תהליך מאמץ ומייגע הכרוך בסבל.  
דוגמא משיעורי אימפרוביזציה מקורס 'הופעה כובשת' : אימפרוביזציה היא אומנות האלתור. השחקן/ים עולה /ים על במה ואין להם טקסט של מחזה. כל מה שיש לו הוא הדמיון שלו, היצירתיות והיכולת להיעזר ולעזור לפרטנר..והמשימה – לעשות משהו מעניין ולרתק את הקהל, למעשה ליצור יש מאין.     לאימפרוביזציה מספר חוקים. החוק העיקרי אומר שאתה חייב לקבל כל נתון שעולה, להתחבר אליו ולהמשיך תוך שימוש בו. אתה אומר כן של הסכמה ומוסיף משלך. כן ו-.... בתרגול כזה בונים התרחשות אירועים מעניינת ומפתיעה, סיפור שאיש לא יכול היה ליצור מראש, ובעצמו. כי את העתיד והאירועים העתידיים לא ניתן לתכנן. בתרגיל זה אנחנו גם רואים, מבינים ולומדים שאם אתה פתוח, מקבל רעיונות ונתונים של האחר, הולך איתם ומוסיף משלך, מאפשר לדמיון, לספונטאניות וליצירתיות להוביל - אנחנו מגיעים למקומות הכי לא צפויים, 'הצנזור' (מנגנון הבקרה ההכרתי שעוצר אותנו) משתחרר ומגיעים רעיונות ספונטאניים, יצירתיים ומפתיעים. אין צורך לבטל רעיונות שלא נראים טוב, כי הרעיונות הלא טובים מתים באופן טבעי, חשוב לטפח רעיונות חדשניים וטובים, פריצות דרך, רק שצריך לאפשר להם להגיע. זאת הדרך. אם הבנו ורכשנו יכולת זו לצורך משחק ואימפרוביזציה כשחקני תיאטרון – נוכל להשתמש בו גם לחיים שלנו. לקריירה שלנו....

* איך מתגברים על מנגנוני הצנזורה והבקרה הפנימיים? אחת התופעות הרווחות, שאיתה המורים שלנו מתמודדים בשיעורים, הן כל אותן שאלות הנשאלות על ידי התלמידים, נוסח : מה אתה רוצה שאעשה, למה אתה מתכוון - אם אעשה ככה, זה בסדר - והערות כמו - תדריך אותי, תנחה אותי. תן ביקורת. הצורך לענות על הציפיות, לקבל אישור מסמכות, במקרה זה המורה, הצורך להצליח והצורך לא לעשות שגיאות, הוא הבסיס לשאלות האלה. וזה לגיטימי, אבל אנחנו מחפשים משהו אחר. במצב כזה המורה יענה: "מה שתעשה זה טוב". "מה שהבנת זה מספיק, תעשה את הדבר הראשון שבא לך, והוא בטוח יהיה נכון וטוב". ומכיוון שאנחנו כבני אדם 'מתוכנתים' לענות על ציפיות, זה בהחלט לא קל לתלמידים, ואנחנו עובדים על זה בשיעורים - על פיתוח יצירתיות, פיתוח הדרך האישית שלך, פיתוח האותנטיות שלך. אנחנו רוצים שתביא מעצמך את הדבר שהוא בלעדי לך... והוא ייצא רק אם תהיה ספונטני, ולא תחשוב. רק אם תגיב עוד לפני שהצנזור ומנגנוני הבקרה הפנימיים שלך נכנסים לפעולה.   בכל מפגש חברתי או עסקי המתקיים בין אנשים זרים, מתנהגות הנפשות הפועלות, לפי כללים מקובלים - כללי נימוס, ציפיות, קודים התנהגותיים, אנחנו למעשה משחקים. כדברי המורה לאימפרוביזציה: בפגישה ראשונה הנציגים שלנו נפגשים עם הנציגים של הפרטנר, וזה המשחק... רק כאשר נכיר יותר ונאפשר ל'אני' האמיתי שלנו לצאת, לאותנטיות שלנו לעלות על הבמה, רק אז תתחיל התקשורת האמיתית. המשימה שלנו היא לאפשר לעצמנו להיות ספונטניים, יצירתיים ואותנטיים, ואז נהיה אנחנו. החסם העיקרי שלנו לפעולה ספונטנית הוא הצנזור הפנימי. תפקידו חשוב: הוא נועד להגן עלינו כדי שלא נעשה דברים לא שפויים ויוקיעו אותנו מהחברה, או ימנעו מלעשות אתנו עסקים. אבל בד בבד, הוא גם חוסם את היצירתיות שלנו. כדי ללמוד ולפתח כישורים מסוימים עלינו "לעבוד" על הצנזור הפנימי שלנו, להרדים אותו לפחות לזמן הלמידה, כדי שנפתח את היצירתיות, וכשנרכוש את הכישורים החשובים, נשחרר אותו. 
* לפתח יצירתיות, להתחבר לאני האותנטי במגוון פעולות הלמידה בקורסי משחק, עובר כל אחד מהמשתתפים תהליך של גילוי ה'אני' האותנטי שלו והבאתו לבמה. כל אחד מהמשתתפים שעולה על הבמה, מביא איתו משהו אחר, חדש, הייחודי לו. גם אם כולם קיבלו אותן הנחיות לתרגיל, הרי שכל אחד מעבד אותן בעולמו שלו ומביא איתו משהו אחר. זהו תהליך מרתק. ככל שאנחנו מאפשרים לעצמנו יותר חופש יצירה, מתקבלים דברים יותר מפתיעים. והמעניין : כל אחד מפתיע בעיקר את עצמו. הוא עושה דברים שלא ידע שהוא מסוגל להם ואינו יודע מאיפה זה בא לו. וזה גם לא חשוב. החשוב הוא לרכוש את היכולת להאמין, שככל שתהיה קרוב יותר לעצמך, כך תצליח לתת חופש ליצירתיות שבך - ותצליח יותר. אמונה ביכולת זו מאפשרת לנו לרכוש את הכלים לעשות פעולות שיובילו לחדשנות, לרעננות, ולפריצת דרך.  
* לעמוד על פי תהום ולצאת מזה בשלום פרק חשוב בתהליך הלמידה שלנו   מאפשר למשתתפים את חוויית הלמידה העוצמתית : המשתתף מקבל משימה לא צפויה ולא מוכרת. עליו להתמודד עם בעיה כשהוא ניצב בפני קהל המשתתפים, כשעליו מוטלת המשימה למצוא את הפתרון באופן מידי, ספונטני ויצירתי, שאם לא כן 'ייפול'. הוא מתחיל במשימה, ולעתים נתקף גם בפאניקה, אבל מתחיל 'לעבוד'. בשלב זה, שאדם מוצא עצמו עומד בפני מצב של סכנה, על פי התהום, הוא מגייס את כל הכוחות היצירתיים שבו כדי למצוא פתרון. ברגע כזה עולים בו כל הרעיונות המפתיעים, והוא מצליח להפתיע גם את עצמו. הוא מעלה לפתע רעיונות ודרכי פעולה חדשות, שאפילו הוא לא ידע כלל שקיימות בו, ולמה הוא מסוגל... תרגיל כזה מאפשר לתלמיד להבין שמצבי סיכון ולחץ עשויים להוציא מתוכו את החשיבה והתגובה היצירתית ברמה הגבוהה ביותר. רעיונות שהגיע אליהם במצבים כאלה, לא היו צצים לעולם במצבים שבהם הוא נינוח. בנוסף, מתחזקת בו תחושת הביטחון העצמי ביכולותיו לעמוד במצבי משבר, והוא כבר אינו חושש ומפחד מפני מצבים של עמידה על פי תהום, כי יש לו ניסיון בכך. עצם העובדה שהצליח לצאת ממצב כזה מבססת אצלו את התחושה שרק דברים טובים יכולים לצאת לו מזה, גם אם ייקלע למצב בעייתי, כי יש לו את הכוחות והיכולות לא ליפול. בשלב הבא התלמידים אף מתאהבים במצב הזה, ושואפים לעוד הזדמנויות כאלה. דוגמה טובה לכך אנחנו מוצאים לא פעם בתיאטרון, בקרב שחקנים המעלים הצגה, שחוזרת על עצמה עשרות פעמים. לעתים אחד השחקנים חורג מהטקסט הידוע מראש, ועושה פעולה שלא לפי התכנית ומפתיע את הפרטנר, וגם את עצמו. הצורך והיכולת להיחלץ ממצב כזה בכבוד, שומר על ריכוז ודריכות, ועל מתח מסוים, כמו גם על רעננות השחקנים.   לסיכום: יצירתיות דרושה לנו כדי להתפתח, לחדש, לפרוץ מחסומים וגבולות. ומכאן להיות ביתרון. בחשיבה ובפעולה היצירתית משולבים עולם הרגש והדמיון ביחד עם פיתוח הביטחון בעצמי המובילה לשחרור ונינוחות. תהליך פיתוח היצירתיות מתבסס על התנסות, גילוי והטמעה. בסדנא אנו מאפשרים לפעול בשחרורו מלא, תוך נטרול הצנזור, ולעשות דברים מפתיעים וקיצוניים, מבלי חשש לנזק כלשהו, וכך לאחר שחווינו הזזת גבולות ומחסומים, רכשנו כלים ומיומנויות, נוכל לחבר אותם לחיים ולעולם העסקי.