רעידת אדמה בהאיטי אך לא באינטרנט 

האסון בהאיטי נוכח, כמובן גם באינטרנט, אבל נדמה לי שהתרגלנו. התרגלנו מהר מידי לכך שאסון בקצה השני של העולם, נמצא תחת אצבעותינו. התרגלנו לקבל עדכונים בזמן אמת מאנשים שקבורים תחת הריסות, התרגלנו, לקבל תמונות מקצה העולם, ולראות בגוגל ארץ את רחובות העיר הרחוקה, לפני ואחרי האסון. האינטרנט מבטיח להפוך את העולם כולו לכפר גלובאלי אחד, ויש לו את כל התכונות לעשות זאת, אך נראה שאנו מסרבים לקבל על עצמנו את הדין. אנחנו עדיין כל כך פרובינציאליים. התקשורת הישראלית מלאה בסיפורים על המשלחת הישראלית, על שניים וחצי ישראלים שנמצאים בהאיטי, ועל בית החולים השדה שהוקם על ידינו ומציל חיים. הכותרת ב"ישראל היום" היא על הילד שיילדו הרופאים הישראלים בפורט או פרנס, ושמו בהאיטי הוא.. ישראל. עכשיו רק צריך ללמד אותו לשיר בעברית. איזו גאווה לאומית. והכותרת למאמר בעמוד הראשון של דן מרגלית היא "כן, גאווה ישראלית". כמה טוב שיש מידי פעם אסון כבד במקום רחוק, כדי להיזכר כמה אנחנו מוסריים, ושוחרי טוב. גאווה ישראלית ממלאת את הלב. למרות האינטרנט, ולמרות הכפר הגלובאלי, האיטי היא עדיין מקום רחוק, והיחס כלפיו הוא קולוניאליסטי, מתנשא ומתחסד. גם בטוויטר נושא השיחה החם יותר השבוע היה "נקסוס 1" הטלפון החדש של גוגל. ככל שעובר הזמן מתברר כי המשבר האמיתי של האיטי הוא לא רק רעידת האדמה ואסון הטבע שהתרחש, אלא בעיקר, האנרכיה והעדר תשתיות של שלטון וסדר שהופכים את אסון הטבע לקריסה של חברה שלמה. האיטי היא מקום שכוח אל שנמצא תמיד בצרות, אבל כאשר מגיע אסון כזה, בולטת החולשה של הממשלה והשלטון ומעצימה את האסון למימדים חסרי תקדים. תשתית התקשורת באי החזיקה מעמד ויש אפשרות לתקשר באמצעות האינטרנט, אולם האסון מזכיר לנו כי יש תשתיות יותר חשובות אפילו מהאינטרנט. ממשלה מתפקדת ושלטון החוק הם אלה שמבחינים בין חברה קורסת לחברה שחווה אסון טבע אך יכולה להיחלץ ממנו. בהעדר תשתיות של ממשל וסדר ציבורי, הופכים התושבים לכנופיות של בוזזים הנאבקות זו בזו, הסיוע לא יכול להגיע לנזקקים, והתרומות הנאספות באינטרנט יורדות לטמיון.

רשת האינטרנט יכולה להביא עדכונים מיידיים, תמונת מצב רחבה, ליצור אינטראקציה בין הנפגעים באסון לבין שאר תושבי הכדור, וגם להניע אותנו לפעולה של תרומה, סיוע. כל אלה רחוקים מלפתור או להציל את המצב בהאיטי. האסון מזכיר לנו שגם במציאות הוירטואלית של חיינו, המציאות היא עדיין פיזית.