לכל מי שאף דיאטה לא עזרה לו עד היום ומחכה לדבר הבא, זה כבר כאן: דיאטה חדשה, על בסיס " יום טורפים, יום כמעט צמים – ומרזים"!
בכתבה שהתפרסמה בירחון מנטה (ראו קישור בסוף המאמר) נאמר כי מדובר בדיאטה ש "מסעירה בימים אלה את העולם ועשויה לפתור את הבעיה".
העיקרון העומד בסיס הטרנד החדש הזה הוא פשוט: אוכלים מעט מאוד יום אחד (כ?20%?40% מהצריכה הקלוריות הרגילה, שהם כ?400?500 קלוריות), וכמה שרוצים ביום הבא (כמובן, בלי להגזים).
הבשורה מופצת בספר חדש, "The Alternate-Day Diet" שמו, שכתב ד"ר ג'יימס ג'ונסון, מומחה לכירורגיה פלסטית. הוא גילה עניין רב במחקרים שהתמקדו בשיטת הדיאטה הזו וטענו כי היא יעילה לא רק להפחתה במשקל, אלא גם מסייעת להקלה בתסמיני אסתמה ובאיזון רמות סוכר בדם. הוא מאמרים שפרסם בנושא בכמה עיתונים רפואיים זכו להצלחה, התפשטו ברשת האינטרנט כשריפה בשדה קוצים, וד"ר ג'ונסון, שהבין את הפוטנציאל המסחרי של כל העניין, וכך נולד הספר שמסכם את הנושא.
תעשיית אשליות שלא נבחנה עד הסוף
נו, באמת. עד מתי ינסו לגרור את האוכלוסייה לעוד הרפתקה שבסופו של יום קרוב לודאי תניב את התוצאות שכל דיאטה אחרת מניבה, קרי 95% יחזרו למשקלם הקודם?
במשך השנים הסעירו דיאטות רבות את העולם. דיאטות שהתבססו על מחקרים שהפיצו אנשים ברי סמכא, קרי רופאים, דיאטות שהתגלו כעבור שנים כמסוכנות לבריאות, מגבירות את הסיכון לסרטן, יוצרות מחסור גדול בויטמינים, יוצרות נזק בלתי הפיך.
מחקר בן 10 שבועות, גם אם נעשה על מיליון אנשים, וגם אם אותם מיליון אנשים בעלי מסת גוף השילו ממשקלם בין 5 ל – 15 ק"ג, לדעתי חסר משמעות, וזאת מהעובדה הפשוטה כי תוצאות דיאטה נבחנות לאורך זמן.
מישהו בדק מה קורה לאותם אנשים חצי שנה לאחר שהגיעו למשקל האידיאלי? כעבור שנה? האם הם אימצו את הדיאטה כדרך חיים? האם הם עדין שומרים על המשקל האידיאלי שלהם?
אם רק 5% ישמרו על ההישגים שלהם, ועל דרך החיים החדשה הזו של יום אוכל ויום הרעבה, כי אז גם דיאטה זו נכשלה!
בלי לקלקל את החגיגה - יש חסרונות
הכתבה מציינת שמספר חולי אסתמה שהשתתפו במחקר, הפחיתו בתוך חודשיים 8% ממשקלם והתסמינים השתפרו. אני יכולה להסכים עם ממצא זה, אך השאלה היא האם הם השתפרו בגלל דיאטת "יום רעב יום בליסה" או בגלל שהורדו מהתפריט מאכלים מסוימים המעודדים את התפתחות המחלה. האם ברגע שהאדם יוריד 8% ממשקלו וישנה את התפריט, האם גם אז ישתפרו תסמיני האסטמה?
מה שקצת מפחיד אותי בדיאטת יום כן יום לא הוא ה"צ'ופר". אני תוהה האם לאורך זמן הצופר הזה לא יאבד את הפרופורציות שלו כדי לפצות את עצמנו על יום הרעב? ולאורך זמן, אני חושבת שכן.
דבר מדאיג נוסף הוא שבועיים של תזונת רעב, תזונה של 500 קלוריות ביום. לפני מספר חודשים התפסרם בבריטניה סיפורה של הכלה שרצתה להיות קלה, עשתה דיאטה של 500 קלוריות ליום ונפטרה קצת לפני החתונה. שבועיים של 500 קלוריות, כדי להרגיל את הגוף לרעב (מזכיר גם קצת את הסוס של מינכהאוזן) ואח"כ לאורך זמן 600 או 700 עפ"י חישוב של 35% מצריכת הקלוריות היומית, ולמחרת אכול כפי יכולתך (ויחי ההבדל הדק בין לאכול כאוות נפשי לבין זלילה), בהחלט יכולים לגרום לנזקים פיזיים לאורך זמן מחד ולהתקפי זלילה מאידך.
השורה התחתונה
לא נעשה דבר שבעצם מטפל בשורש העניין - האכילה הרגשית.
לא נעשה דבר הקשור בשינוי תפיסה והרגלים.
לא נעשה דבר בחינוך מחדש המלמד אותנו מתי אנו אוכלים מתוך רעב פיזי ומתי אנו אוכלים כי אנו פשוט רעבים רגשית.
לא נעשה דבר להבדיל בין השניים.
לא נעשה דבר האומר לנו היי, כאן יש אכילה רגשית לכן כדאי לעשות כך וכך. כאן הרעב באמת פיזי., ולכן נכון לאכול אבל ברגע X נכון להפסיק כי אתה אוכל מהיסח הדעת, או מתוך רעב רגשי.
בסיכומו של דבר, דיאטת "יום רעב יום בליסה" כנראה אופנתית יותר מאשר יעילה, מטפלת בסימפטום ולא בבעיה, וכמו דיאטות רבות לפניה, רוב הסיכויים שהיא תאכזב, וחבל.
