העדר שימוש בשטח לא פוטר מארנונה 

לאחרונה ניתן על ידי בית המשפט העליון, כבוד השופטים נאור,רובינשטיין ואלון, פסק הדין המחייב בעעם 1860/06 תשתיות נפט ואנרגיה נ' מועצה מקומית קרית טבעון. פסק הדין עסק במספר סוגיות שכולן בעלות השלכה רוחבית חסרת תקדים. להבנתנו, ההכרעות שניתנו הן כולן בעלות משמעות כבדה לכיסי הנישומים ורווחה גדולה לרשויות המקומיות. בין היתר עסק פסה"ד פעם נוספת בסוגיה הפרוצדוראלית של ההבחנה בין סמכויות ועדות הערר ובתי המשפט המינהלים. בנוסף, פסה"ד עסק בהגדרת "רחוב" הפטור מארנונה, בסוגיית הפטור הקבוע בסעיף 274 לפקודת העיריות (נוסח חדש) למתקני תשתית ובסוגיית אופן חיוב מיכלים עיליים גדולי מידות. בכל השאלות נדחתה עמדת החברה והתקבלה עמדת הרשות המקומית. מפסק הדין נלמד שבסופו של יום תעמוד החברה בפני חיוב שנתי חסר תקדים של למעלה משנים עשר מיליון ש"ח בגין המתחם. אנו נתמקד בהכרעה משמעותית נוספת בפסה"ד העוסקת בכל הנוגע לחיוב ואי חיוב שטחי קרקע שלא נעשה בהם שימוש מהותי. מהפרק העובדתי עולה שפסה"ד עסק במתחם גדול של תשתיות שמחזיקה החברה בקרית טבעון. במתחם ממוקמים מיכלים רחבי היקף המשמשים לאיחסון דלקים ושמנים. בין המיכלים ישנם שטחי קרקע נרחבים. מטבע הדברים המתחם כשלעצמו מוקף גדרות כאשר בין המיכלים ישנם שטחי קרקע נרחבים חשופים. החברה טענה לכל אורך ההליכים החל מועדת הערר לענייני ארנונה כללית ועד לבית המשפט העליון כי שטחי קרקע שאין בהם שימוש מהותי אין מקום לחייבם בארנונה כללית. מאחורי הטענה עומדת פרשנות המונח "קרקע תפוסה" כהגדרתה בפקודת העיריות (נוסח חדש). בפקודת העיריות מוגדרת קרקע תפוסה כקרקע שמחזיקים בה ומשתמשים בה שלא יחד עם בנין. בית המשפט העליון בין היתר בפרשת דשנים הנודעת קבע כי בכדי שיוטל חיוב בגין קרקע תפוסה יש לעמוד בשני התנאים של החזקה ושימוש. לא די לעמוד בתנאי אחד מהשניים אלא בשניהם במצטבר. בהתאם, טענה החברה כי מאחר ולא נעשה שימוש פוזיטיבי בקרקע, על כן לא ניתן ביטוי לדרישת השימוש ואין בסיס להטלת חיוב לפי סיווג קרקע תפוסה. משוכה משמעותית איתה נאלצה החברה להתמודד הייתה הקביעה שנעשתה בפסה"ד בברם 6239/04 רפאל- רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ נ' מועצה מקומית קרית ים לפיה גם מניעת שימוש מאחרים כמוה כשימוש המבסס חיוב. בפסק דין רפאל עסק בית המשפט העליון במתחם של חברת רפאל אשר הינו מוקף גדרות, שבילי טשטוש שלאורכם סיירו רכבי סיור. בית המשפט העליון קבע כי  בהתאם לממצאים העובדתיים של הערכאות דלמטה הרי שרפאל עושה בשטח שימוש לשם שמירה על בטחון המפעל ובטיחות הסביבה. לצורך כך רפאל אף גידרה את השטח ומנעה כניסה לתוכו. אין מדובר בגידור שנועד לשמש רק לצורך תפיסת חזקה והפרדת השטח משטחים אחרים, אלא בגידור שמטרתו, יחד עם השטח התחום בתוך התחום המגודר, לספק את דרישות הביטחון והבטיחות של המפעל עצמו. בנסיבות אלה, ברור שרפאל מנצלת את השטח לצורך מפעלה, ניצול שיש לו אף ביטוי מוחשי-חיצוני. נשוב לפסק הדין לעניין תשתיות הנפט. בסוגיה זו בית המשפט העליון אימץ את האמור בפס"ד רפאל והלך צעד אחד קדימה וקבע כי מאחר והשטח מגודר ומתוחם הרי שבעצם יש מניעת שימוש מעשי בקרקע מהזולת ועל כן דינה להיות מחויבת. בפועל בית המשפט העליון קבע כי כל קרקע המצויה בתחומי גוף גדול ומשמעותי הגם שאין בה כל שימוש דינה חיוב רק בשל היותה מגודרת. מניסיוננו, קביעה זו עלולה להמיט אסון על גופים רבים המחזיקים בשטחם קרקעות נעדרות כל שימוש אשר משיקולי החזקה ובעלות מוקפות הן בגדר. רבים הגופים עתירי השטח אשר הגיעו בעבר עם הרשויות המקומיות להסדרים על בסיס אי חיוב שטחי קרקע נעדרי שימוש פוזיטיבי ("שטחי בור" או "אדמת בנין").

        משמעות פסה"ד היא אובדן הגמישות שהייתה קיימת גם לנישומים אך גם לרשויות המקומיות להגיע להסדרים ראויים בכל הנוגע לשטחי הקרקע המחויבים. יש לזכור כי מתן האפשרות להשגת הבנות בין הצדדים היא חיונית לא אחת לשני הצדדים. הוודאות שנוצרה בעקבות פסה"ד עלולה להתברר בסופו של יום ובפרט בתקופת מיתון כלכלי כנצחון פירוס של הרשויות המקומיות שתעמודנה אל מול מפעלים כושלים. עם כל הכבוד אנו סבורים כי עצם קיומה של גדר המונעת כניסה לקרקע מסוימת אינה יכולה להוות עילה לחיוב מלוא שטח הקרקע. לטעמנו לכל היותר יש לחייב את שטחי הגדר בלבד. יען כי לאחר שנעברה הגדר אין כל משמעות לשיעור השטח העומד לאחריה. שטחי קרקע שאין בהם כל שימוש אינם מעמיסים על התשתית העירונית ולבטח לא צורכים כל שירות מהרשות המקומית. לטעמנו אין מקום לחייב שטחים אלו אך בית המשפט העליון אמר את דברו.