שינויים בהרגלי הקבורה היהודית- כורח המציאות 

מאת אלון נתיב, מנכ"ל בית לוויות "עלי שלכת"  

קבורה בתכריכים נתפסת כדרך הקבורה היחידה המוצעת ליהודי. אך במשך ההיסטוריה השכילה היהדות לערוך שינויים בטקסי הקבורה, בהתאם למצב המשתנה.

את המנהג של קבורה בתכריכים קידם הרבן גמליאל כדי למנוע בושה מאי שוויון במעמד הנפטר בתקופה בה רבים מהעם היו עניים מרודים. זהו מנהג שעמד בסתירה למנהגי הקבורה של היהדות באותה העת, דרכי הקבורה המקובלות היו קבורה משנית או ליקוט עצמות. כשיהודי היה נפטר גופתו הונחה במערת אבותיו ולאחר כשנה עצמותיו הוטמנו בתוך תיבה. את התיבה הניחו במקום הקבורה הקבוע במערת הקברים ומכאן השתרש גם הביטוי "נאסף אל אבותיו".  

מנהג נוסף הנזכר בתורה פעמים רבות הוא שריפת גופות המלכים. (שמואל א', ל"א, י"ב. דברי הימים ב' פרק ט"ז י"ד. ירמיהו פרק ל"ד, ה' ועוד).

קבורת בארון נתפסת כמנהג של הגויים אך עם זאת אנו מוצאים כי קבורה בארון מוזכרת במקרא: בראשית  נ' כ"ו "וימת יוסף, בן-מא?ה ועשר שנים; ויחנטו אתו, ויישם בארון במצרים.".

האם להקיש מכך שיוסף אימץ את מנהגי הגויים?. ישנן מדינות רבות שעל פי חוקיהן חובה לקבור בארון, באותן מדינות יהודים נקברים בארון ללא יוצא מן הכלל. הרבנים באותן מדינות פוסקים הלכות המתאימות למקום, כמו קבורה בארון עם חורים או פיזור אדמה (ולמהדרין אדמה מארץ הקודש) בתוך הארון וכדומה.

גם בארץ, חללי צה"ל נקברים בארון, אך מדוע הם שונים מחללי תאונות הדרכים ואחרים?  למעשה מנהגי הקבורה המקוריים המוזכרים במקורות, נתפסים היום כמנהגים זרים. בעוד שמנהגי הקבורה המקובלים הם המנהגים "הזרים" שאומצו במהלך השנים.

בתקופתנו, טובת המדינה והדורות הבאים, מחייבת חשיבה מחדש ובחינה של  אפשרויות חלופיות לקבורה, עקב מחסור חמור בקרקעות במדינת ישראל. חלופות הקבורה הרוויה כמעט שאינן פותרות את הבעיה ובוודאי מייקרות אותה לעין שיעור. מדינת ישראל מנהלת באופן לא נכון את משאב הקרקעות, שהוא המשאב היקר והמתכלה ביותר שיש לנו.

בעוד שכל דבר אחר ניתן לייצר תמורת כסף אפילו מים, הקרקע העומדת לרשותנו היא מוגבלת ורק תפחת במהלך השנים. מדי שנה אנו מאבדים מאות דונמים של קרקע לצורך קבורתם של 38 אלף איש הנפטרים בארץ כל שנה. במוקדם או במאוחר, עתידות רוב הרשויות המקומיות בישראל להגיע למצוקה חריפה של קרקע למקומות קבורה.

יש לזכור שמאחר שבתי הקברות צריכים להיות ממוקמים במרחק סביר ממקום הישוב, הקרקעות שאובדות נמצאות ברוב המכריע של המקרים, באזורים מבוקשים, שיהפכו למבוקשים עוד יותר בדורות הבאים.  

ישנם גורמים ציבוריים נוספים המחייבים בחינה מחודשת של נושא הקבורה, כמו החשש לזיהום מי תהום (ראו את חוקי הטיפול ביונקים של המשרד לאיכות הסביבה) ועלויות גבוהות של קבורה, מול חלופות מעשיות בהרבה. את הכסף שייחסך אפשר יהיה להעביר לסל התרופות או למטרות מצילות חיים אחרות.  

לא נותר אלא להצטער שאין היום רבנים בשיעור קומה היכולים להתאים את היהדות לזמננו, כפי שעשו אבות אבותינו. הדבר גורם לאיום ממשי על שילוב היהדות באורך החיים המודרני.

היהדות שרדה במשך כל השנים בזכות התחדשות והתאמת המנהגים לזמן ולמקום, תוך עצמאות וחוסר תלות במנעמי השלטון. אלו הגורמים שהפכו אותה לתרבות ולדת ייחודית, ששרדה גם אלפים שנות גלות.

אם ברצוננו לשמור על היהדות, עלינו להפריד דת מן המדינה. אם נסתכל על ברית המילה לדוגמא, נראה סמל יהודי שאינו מחויב על פי חוק ועם זאת מרבית הציבור בוחר להמשיך מסורת זו, ללא איום וללא הפחדה, הן בארץ והן בחו"ל.

כאשר יינתן לציבור חופש הבחירה, הציבור ייטה אחר הרבנים שיראו לו, בין אם אלו רבנים רפורמים, אורתודוכסים, קונסרבטיביים ואף חילוניים. כן, יש גם רבנים חילוניים. כך, היהדות תתפתח ותישמר.  

היהדות חשובה מידי מכדי להפקידה בידי חצר זו או אחרת, היהדות שייכת לכולנו.   

אלון נתיב משמש כמנהל בית לוויות "עלי שלכת".

www.aleyshalechet.co.il