לעורר את המאור 

בתוך כל אדם ואדם קיימת המציאות השלמה, מעין דגם מוקטן של עולם ומלואו שדומה בכל פרטיו לעולם שאנו מכירים מחוץ לעצמנו. לפי חכמת הקבלה המציאות בנויה מאוסף של כוחות שמטרתם להוביל אותנו אל השלמות הנצחית. אל שלמות זו יגיע כל אדם בסופו של תהליך התפתחות פנימי הכולל מספר שלבים, חגי ישראל שאותם אנו חוגגים מסמלים שלבים אלה. חג החנוכה מסמל את המדרגה הרוחנית הראשונה שרוכש האדם בחייו.

בימינו האנושות מתחילה לחוש בצורך גובר להבין את הסיבה שלשמה נוצרה. צורך זה מעלה בקרברבים מאיתנו שאלות מהותיות על מקור החיים ומטרתם, או איך קרה שדווקא אנחנו נותרנו ללא הבנה של מהות תפקידנו בחיים, בעוד שבטבע לכל פרט יש תפקיד מוגדר וברור.

שאלות מטרידות מסוג זה מאיצות באדם לצאת ולחפש פתרון בכל דרך העומדת לרשותו.

כשמתגבש בו רצון אמיתי ובלתי מתפשר למצוא תשובות לשאלות הקיום, האדם נפגש עם חכמת הקבלה. אותו אדם מגלה שיטה בדוקה בת אלפי שנים, שבכוחה להדריכו אל פתרון השאלה על מהות החיים.

בתחילת הלימוד האדם מחפש המשמעות מתוודע אל מערכת החוקים שפועלת עליו ועל המציאות כולה, כך הוא לומד להכיר את פנימיותו ואת העולם הסובב אותו. בעזרת הלימוד מעורר האדם על עצמו את פעולתו של הכוח העליון, שאותו מכנים המקובלים "אור מקיף". אדם שמשתוקק להגיע לאותה מציאות נסתרת בזמן הלימוד, משתנה באופן הדרגתי ומגלה בחושיו שהתפתחו אל העולם העליון. כוח זה מקדם את הלומד בדרכו הרוחנית ופותח בפניו את היכולת להכיר ולהרגיש את העולם העליון.

כותב על כך הרב יהודה אשלג (בעל הסולם): "כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם" (הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנה)

חכמת הקבלה מסבירה כי המאור שהאדם מעורר על עצמו בעת הלימוד בספרי הקבלה המקוריים, מקרב אותו לרכישת טבע רוחני - הוא מתעלה אל הרגשת המציאות הנצחית וחווה את המדרגה הרוחנית הראשונה, זו שמכונה "חנוכה".

חג החנוכה מסמל את חנוכת בית המקדש הרוחני שבתוכנו. על פי הקבלה המושג "בית" מסמל את רצונותיו של האדם, והמושג "קודש" מסמל אתתכונת הנתינה לזולת. אדם שתיקן את כל רצונותיו, משימוש בהם לתועלתו העצמית לטובת נתינה לזולת, נקרא ש"בנה את בית המקדש" הפנימי שבתוכו.

אבל זו רק מחצית הדרך. התיקון השלם מתחלק לשני שלבים: את מחציתו הראשונה האדם מבצע בחג החנו-כה, ו"עוצר לחניה" לאחר שתיקן את רצונותיו באופן חלקי.

את מחציתה השנייה של הדרך משלים האדם בהגיעו למדרגה הרוחנית שנקראת "פורים", אז הוא מגיע להבנה שכל הנשמות צריכות להתעלות ולהגיע להרגשה הנצחית שהוא גילה.

על פי חכמת הקבלה ניתן להבחין בין שני סוגי רצונות עיקריים בתוך האדם: " מכבים ויוונים".

יש בנו רצונות שגורמים לנו להימשך אחר ידע, היגיון, רציונליות ופילוסופיות שונות. רצונות אלה מקבעים בנו את המחשבה שהמציאות היומיומית שאנו חווים היא היחידה שקיימת. אנו משוכנעים שאין תכלית ומטרה לחיינו, ושעדיף לנו למהר ולהנות מהחיים בכל דרך אפשרית. תפיסה זו מעודדת אותנו להתרכז רק בעצמנו, ומרחיקה אותנו מחיפוש פיתרון לשאלת הקיום. את הרצונות האלה מסמלים ה"יוונים" שבנו.

כנגד רצונות אלה, קיימים בנו גם רצונות פנימיים יותר, שמושכים אותנו באופן ישיר לחיפוש אחר סוד החיים ולהשגת העולם הרוחני. הרצונות הפנימיים בוערים בתשוקה עזה לגלות את סוד החיים ולחוש בצורה ישירה את העולם הרוחני. רצונות אלה דוחים את שליטת ה"יוונים" עליהם ו"קמים ומורדים" כנגד שליטה זו. את הרצונות האלה מסמלים ה"מכבים", שבנו.

כאמור, האדם מתחיל לזהות את הכוחות השונים שפועלים בתוכו רק מרגע שהתעורר בו הרצון לרוחניות.

בלבו של האדם מתעוררת נקודת אור, ניצוץ ראשון שמהווה את נקודת הפתיחה שממנה הוא יוצא לדרכו החדשה. זוהי נקודת הכוהן הגדול שאותה מסמל "מתתיהו". בשלב זה הוא מרגיש שה"יוונים" עוצרים אותו ואינם מאפשרים לו להתרומם מעל להרגשת העולם הזה כדי למצוא את הקשר המיוחל לעולם עליון יותר.

אדם שפיתח והרחיב את אותה הנקודה לרצון שלם מתחיל להרגיש דרך רצון זה את העולם הרוחני. התהליך מלווה במאבק פנימי שמתחולל בין טבעו האגואיסטי לבין הרצונות שכבר שואפים להתעלות מעל לטבע זה. הוא מנסה לרכוש טבע חדש - תכונת ההשפעה והנתינה לזולת - שרק דרכו יוכל להרגיש את העולם הרוחני. על פי הקבלה זוהי המלחמה האמיתית שמסמל חג החנוכה – מלחמת המכבים ביוונים.

בתחילת הדרך נראה הרצון לרוחניות קטן וחסר אונים אל מול הרצון האגואיסטי הגדול, השולט והמאיים, עד כדי כך שלעיתים נדמה כי לא ניתן להתגבר עליו. אך כשהאדם מתחיל להזדהות עם הניצוץ הפנימי שדולק בלבו הוא מגלה את הכוח העצום שטמון בו. זוהי מלחמת "מעטים מול רבים" שעליה מדובר רבות בחג החנוכה. גם הביטוי "מסרת גיבורים ביד חלשים" מבטא את אותו הרעיון: "החלשים" הם הרצונות הרוחניים שמתעוררים באדם ומשתוקקים להידבק בכוח העליון. "הגיבורים" הם אוסף הרצונות החומריים והשכלתניים ששוטפים את מוחנו מידי יום. ההתמודדות ביניהם נמשכת עד שמגיעה עזרה מהכוח העליון, שתומך ב"חלשים" ומכריע את הכף.

בכל שלב בדרכנו הרוחנית מתגלים בתוכנו כוחות שמעכבים אותנו מלהתקדם לשלב הבא. פעם מכונים כוחות אלה המן, פרעה, עשיו או בלעם, ובמקרים אחרים הם נקראים יוונים, מצרים, עמלקים או בני עמי הארץ האחרים. בכל שלב אנו נדרשים להתגבר על כוחות אלה ועל ידי כך אנו זוכים לחיים רוחניים ונצחיים.

חג החנוכה מאוד רלוונטי לימנו. הוא מסמל מעל לכול תהליך התפתחות רוחני שהכרחי לנו במידה כזו עד שכל אחד מאיתנו חייב לעבור אותו כיום. עם ישראל, הוא המכבי שצריך להוביל את השינוי ולהיות החלוץ לפני המחנה. לאחר שכך יקרה, יצטרף אליו כל העולם. עתה, כשהסתיימה הגלות ושבנו לארץ ישראל, עלינו להבין כי התיקון נעשה קודם כל בלבבנו, ?פ?נים.

אנו צריכים להכריע את "היוונים" שבתוכנו ולהתחיל לחיות את החיים אחרת. לראשונה בהיסטוריה אנו עומדים בפני מצב שבו כל האנושות קמה כנגדנו. "מלחמת המכבים" עוד לא הסתיימה. הקשיים שאיתם אנו מתמודדים מבית ומבחוץ יעלמו רק אם נתגבר על הכוחות האלה ונכריע אותם, קודם כל בתוכנו. "פך השמן" עדיין לא התכלה ומחכה שנדליק את האבוקה שתיקח את כולנו למקום טוב יותר.