חניה לשם תיקון 

הרב יהודה אשלג (בעל הסולם), "שמעתי", מאמר קס"ח

במהלך השנים הפכו מנהגי ישראל לסוג של שגרה, מעין הרגל שאנו נוהגים לחזור עליו מדי שנה בשנה מבלי להקדיש לו מחשבה מיוחדת. רק מעטים מאיתנו יודעים שבבסיס מנהגים אלה חבויה משמעות פנימית ועמוקה.

מנהגי ישראל נקבעו על ידי המקובלים, ענקי רוח שגילו את החוקים הרוחניים שמשפיעים על עולמנו. מתוך השגתם הרוחנית המקובלים קבעו את המנהגים כסימנים למצבים רוחניים שכל אחד מאיתנו צפוי לעבור באחד מגלגולי חייו. הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, כותב על כך: "כל הצורות שיש בעולם העליון בכל כמותם ואיכותם נעתקות במלואן ובאות גם בעולם התחתון... והם נקראים שורש וענף". ("פרי חכם", מאמר מהותה של חכמת הקבלה)

לדוגמה, הדלקת הנרות בחג החנוכה תפקידה להזכיר לנו שאנו צריכים להדליק את נר החנוכה גם בלבנו. "נר החנוכה" מסמל את הרצון שקיים בנו לגלות את העולם הרוחני, את האור. כותב על כך הרב קוק "והנר הזה סמל... להאיר על ידו את אורח חייו והארת נשמתו" (מאמרי הראי"ה, עמ' 151)

המושג "אור" בחכמת הקבלה מסמל את תכונת הנתינה, תכונתו של הכוח העליון. כדי להיכנס במגע ע?מו, מספיק שנרצה להידמות לו, להיות כמוהו – לתת. אם רק נרצה בכך, האור ישפיע עלינו, ידליק את נר החנוכה בלבנו ואז "חשכה כאורה יאיר".

חכמת הקבלה מסבירה שבנשמת האדם עשרה חלקים שנקראים עשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. חג החנוכה מסמל את מחצית הדרך של תיקון הנשמה בחזרה לשורשה באין סוף. רצונו הקטן של האדם להגיע לרוחניות נקרא "מלכות", ותכונת הנתינה נקראת "בינה". כאשר אנו מעלים את רצוננו, את ה"מלכות", לתכונת הנתינה, ל"בינה", מתבצע תיקון והאור מאיר בכל שמונה הספירות, מבינה עד מלכות. הש?ר?ה "בני בינה ימי שמונה" בשיר "מעוז צור ישועתי" מרמזת על שמונה ספירות אלה.

מקור השם חנוכה הוא בצירוף המילים חנו–כה. האותיות " חנו" מסמלות את החניה שאנו מבצעים בתהליך התיקון הרוחני, כאשר אנו מגיעים לספירת בינה. האותיות "כה", מציינות את התאריך שבו חל חג החנוכה – כ"ה בכסלו.

אנו מציינים את תיקון שמונה הספירות הראשונות בנשמת האדם על ידי הדלקת שמונת נרות החנוכה. כסימן להתקדמות בתהליך התיקון אנו נוהגים להדליק בכל יום נר נוסף.

הש??מ??ש? ניצב מעל שאר הנרות בחנוכיה בגלל שהוא הנר החשוב ביותר ובו אנו מדליקים את כל הנרות. הש??מ??ש? מסמל את האדם שצריך לתקן את השימוש ברצונותיו מקבלה לטובת עצמו לנתינה לזולת. תהליך הדלקת הנרות באמצעות השמש, מסמל את האפשרות שניתנה לאדם לגדול רוחנית, כלומר לבצע את כל שמונת שלבי התיקון של נשמתו וכך למלא אותה באור.

כידוע, נר החנוכה המקורי עשוי משלושה מרכיבים: שמן, פתילה ואש.

השמן מסמל את הרצון - החומר שממנו עשוי האדם. הדלקת הנר, כלומר תחילת תיקון נשמת האדם, מתרחשת כאשר הוא מתחיל לשנות את השימוש האגואיסטי ברצונותיו לשימוש לטובת הזולת.

הפתילה מלשון פסילה, מסמלת את מאבקו הנחוש של האדם כנגד ההפרעות שבהן הוא נתקל בדרכו לרוחניות. האדם מבין שהמחשבות שהוא סופג מהסביבה מסיטות אותו ממטרתו ומבלבלות אותו. הוא חש שמחשבות אלה פסולות להתקדמותו הרוחנית ואינן מביאות אותו אל האושר. המאמצים להתעלות מעל להפרעות אלה נקראים יגיעה.

כותב על כך הרבברוך שלום אשלג (הרב"ש): "ואם רוצה להשיג עוד אור, הוא מוכרח להשתדל להמציא עוד יגיעה, הנקרא פתילה" (שמעתי, אגרות ו'). כשהאדם מתייגע אל מול הפרעות העולם בצורה מספקת, אנו אומרים שהפתילה כבר עבה מספיק ואז האור העליון מדליק אותה.

לאחר שהאדם השתדל ועשה את כל שביכולתו כדי להגיע לרוחניות, הביאו אותו מאמציו הרבים לתחושת יאוש ואז לפתע, מתוך החשכה, מגיע האור העליון ומשלים עבורו את תהליך התיקון. זהו נס החנוכה שקורה לאדם.

האדם משלים את תיקון נשמתו בחג הפורים כאשר האור שנדלק לראשונה בחג חנוכה ממלא את כל נשמת האדם והוא מתעלה מעל לעולם הזה, למציאות רוחנית, שלמה ונצחית.

בחג הפורים האדם ממשיך בדרכו הרוחנית, מתקן את שתי הספירות האחרונות, חכמה וכתר, ובכך משלים את תיקון נשמתו. השלמת תיקון הנשמה היא המצב הסופי והשלם ביותר שקיים במציאות. מצב זה נקרא "גמר תיקון".

המקובלים כותבים שכל אחד מאיתנו חייב להגיע למצב המתוקן במשך שנות חייו בעולם הזה, ושאנו נמשיך להתגלגל עד שנגיע למטרה זו.