זיכוי יו''ר דירקטוריון מעבירות הגבלים עסקיים משום שלא היה מנהל פעיל בחברה 

מסחרי

ת"פ 366/04, מדינת ישראל נ' פנחס בידרמן ואח'

כב' השופט יצחק ענבר

20.01.2010

עובדות:
1.עניינו של כתב אישום זה בהסדרים כובלים, אשר נערכו בין השנים 1994-1997 בין ארבע חברות הגז הגדולות בארץ: סופרגז, דורגז, פזגז ואמישראגז. כתב האישום הוגש נגד תשעה-עשר נאשמים: ארבע החברות וחמישה-עשר נושאי משרה בהן, וייחס להם אחריות להסדרי הימנעות מתחרות על לקוחותיהם הקיימים ולהסדרי חלוקת לקוחות חדשים שטרם צרכו גז בעבר וזאת הן בתחום הביתי והן בתחום התעשייתי. כמו-כן יוחסה לחלק מהנאשמים אחריות לניסיון לצרף להסדרים הכובלים את חברת גזגל מירושלים.
2.חברות הגז ושנים-עשר מנושאי המשרה הגיעו להסדרי טיעון, אשר במסגרתם הודו בכתבי אישום מתוקנים ונגזר דינם. כפועל יוצא מכך נמשכו הליכי המשפט רק בעניינם של שלושה מבין הנאשמים המקוריים: נאשם 15, מר דוד שזר; נאשם 12, מר ישראל אנגל ונאשם 18, מר שמואל דנקנר. הכרעת דין זו מתייחסת לשלושה נאשמים אלו.

החלטה:
1.הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר. סעיף 4 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 קובע את האיסור להיות צד להסדר כובל, הפרתו היא עבירה בניגוד לסעיף 47 (א)(1) לחוק.
2.אדם נחשב "צד" להסדר כובל, כאשר ההסדר חל לגביו והוא שותף לו בדרך זו או אחרת. אין צורך בעשיית מעשה כלשהו ליישום ההסדר כדי להיות "צד" לו.
3.עבירת ההסדר הכובל דורשת את קיומה של מחשבה פלילית לשם השתכללות העבירה. לא נדרשת במצב זה מודעות לפוטנציאל הפגיעה של ההסדר בתחרות, אלא די בכך שתוכח מודעות של עושה העבירה לנושא הכבילה הרלוונטי בסעיף 2 (ב) לחוק ההגבלים העסקיים.
4."מנהל פעיל" הוא נושא משרה שיש קשר בין תפקידו לבין התחום שבו בוצעה העבירה, המתבטא בסמכויות פעולה אפקטיביות באותו תחום. "מנהל פעיל" צריך להיות בעל זיקה מספקת וסמכויות פעולה אפקטיביות, אך אין צורך בזיקה יומיומית, צמודה וישירה. מנהל שאין זיקה מספקת בין תפקידו לבין התחום שבו בוצעו העבירות, ואשר עקב כך שליטתו ואמצעי הפיקוח שיש לו בנוגע לאותו תחום הם אקראיים או רופפים, לא ייחשב "מנהל פעיל" ולא ישא באחריות נגזרת לעבירת הגבל עסקי שנעברה על-ידי התאגיד.
5.נקבע כי במהלך שנת 1995 ניסו חברות הגז הוותיקות וביניהן דורגז לצרף את חברת גזגל להסדרי חלוקת הלקוחות החדשים באזור ירושלים. דוד שזר, אשר כיהן כיו"ר הנהלתה הפעילה של דורגז, הוא "מנהל פעיל" ולכן ניתן ליחס לו אחריות נגזרת לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים. אי הרשעת החברות בסעיף מסוים אינה שוללת את אחריות נושאי המשרה ובלבד שיימצא שהחברות אחראיות למעשים. בהינתן ששזר לא הוכיח כי לא ידע על העבירה וכי פעל למניעתה, יש להרשיעו במיוחס לו על-פי אותו אישום. טענת הגנה מן הצדק בנוגע לטרגדיה אישית שחווה שזר בשנתיים האחרונות אינה מתקבלת בשלב זה, מקומם של שיקולים אלה הוא בגזירת הדין. על יסוד הודאתו של שזר והממצאים שנקבעו לעיל, מורשע שזר בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
6.בתקופה הרלבנטית כיהן ישראל אנגל כחשב של חברת סופרגז וכמנהל הרכש בה. המאשימה מייחסת לאנגל שהיה "צד" להסדרי החלוקה שנערכו בתחום הבית ולניסיון לצרף אליהם את חברת גזגל מירושלים. לחילופין מיוחסת לו באשר לאישומים אלה אחריות נגזרת כ"מנהל פעיל". תפקידים אלו לא הקנו לאנגל שליטה ופיקוח על תחום שיווק הגז ליחידות דיור חדשות, שביחס אליו נערכו במקרה דנן הסדרי החלוקה. הזיקה בין תפקידיו הנדונים של אנגל לתחום שבו נעברה העבירה הייתה אקראית ורופפת. המסקנה היא, כי תפקידיו לא הפכו אותו ל"מנהל פעיל". מעורבות של אנגל לא הופכת אותו לצד ולמבצע בצוותא. על רקע הכמות העצומה של הראיות, בולטת דלילות הראיות ביחס לאנגל. אין להוציא מכלל אפשרות כי תרומתו להסדרים הייתה זניחה ובלתי אפשרית.
7.המאשימה מייחסת לשמואל דנקנר אחריות נגזרת כ"מנהל פעיל" לשלושת האישומים, לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים. עצם חברותו של דנקנר בדירקטוריון דורגז וכוחו למנוע את העבירה כדירקטור, לא הפכו אותו ל"מנהל פעיל". דירקטור כזה, אשר אינו מודע לביצוע העבירה, אינו "מנהל פעיל". מסקנה זו מתחייבת, בראש ובראשונה, מלשונה של החקיקה ומההבחנה הברורה שערך המחוקק בעצמו בין "דירקטור" לבין "מנהל פעיל". לא הוכח בדרגת הוודאות הדרושה שדנקנר היה מודע לקיומו של הקרטל. זיקתו של דנקנר לתחום שבו נערך הקרטל וסמכויות הפעולה שלו ביחס אליו, אינן מספיקות כדי להגדירו כ"מנהל פעיל". זיקתו האקטואלית של דנקנר לתחום שבו אירעה הפרת החוק, ומידת שליטתו ולו בכוח על תחום זה, אינם מצדיקים להטיל עליו אחריות פלילית קפידה הנגזרת ממעשיהם של אחרים.