אישור בג''ץ את מינויו של עמית אוברקוביץ' כדירקטור בחברת החשמל 

מינהלי

בג"ץ 1637/06, ד"ר אליהו ערמון נ' שר האוצר ואח'

כבוד השופט א' א' לוי, כבוד השופטת א' חיות, כבוד השופט י' דנציגר

03.01.2010

העובדות:
1. בשנת התשס"ה (2005) נדרש מינוי של שני דירקטורים מקרב העובדים למועצת המנהלים של חברת החשמל. בפני השרים הונחה רשימה בת ששה מועמדים שנבחרו, כמצוות הדין, בידי עובדי החברה בהצבעה כללית.
למקום הראשון בחרו העובדים את מר דובי אורן. שני נבחר העותר.שלישי דורג מר עמית אוברקוביץ', משיב 3 בעתירה זו. אחריהם ברשימה ניצבו שלושה מועמדים נוספים. שר התשתיות, אימץ את עמדת הבוחרים והחליט למנות לדירקטורים את שני המועמדים שדורגו ראשונים - מר אורן והעותר. שר האוצר, בנימין נתניהו, העדיף את המועמדים שנבחרו במקומות 4 ו-5. היעדר תמימות הדעים בין השרים מנע את הוצאתם של המינויים אל הפועל.
ביום 10.8.05 החליף את מר נתניהו, שהתפטר מן הממשלה, השר אהוד אולמרט. כל שהצליחו השרים אולמרט ובן-אליעזר להסכים עליו הוא מינויו של מר אורן, אך הדבר לא צלח בשנית נוכח העדר ההסכמה על זהותו של המועמד השני. בהמשך התפזרה הכנסת ה-16, הממשלה הפכה לממשלת מעבר ובה כיהן מר רוני בר-און כשר התשתיות.
בתשובה לעתירה שענינה בשאלה מדוע טרם נשלם המינוי (בג"ץ 6599/05), הודיעה המדינה לבית המשפט, כי השרים החליטו למנות לדירקטורים את מר אוברקוביץ' ואת המועמדת שנבחרה חמישית, גב' רחל וינשטיין. מדוע זה נגרע עתה חלקו של מר אורן - לא נמסר. לטענת העותר, לא גריעה של אמת הייתה זו, כי אם מאמץ מכוון היטב להבהיר לעובדים כי אם יביעו התנגדות למינויו של אוברקוביץ', לא ימונה גם המועמד העדיף עליהם - הוא אורן. טענה זו יכולת לפטור כעורבא פרח אלמלא מקץ שלושה ימים בלבד, התחולל לפתע שינוי בעמדת השרים, ונודע כי מנוי וגמור עמם למנות את אורן ואת אוברקוביץ'.
2. בעקבות אותה החלטה הוגשה העתירה שבפנינו, ברם, שבועות אחדים לאחר שהתקבלה התשובה המקדמית לה - ובה התייצבה המדינה בנחישות מאחורי ההחלטה למנות את משיב 3 לדירקטור, הוקמה ממשלה חדשה בראשותו של מר אולמרט. השרים הסכימו על מינויו של אורן. באשר למקום השני במועצת המנהלים, שוב חל שינוי בעמדת השרים ושמה של גב' וינשטיין שב ועלה כמועמדת מוסכמת, לטענת המדינה בשל העקרון בדבר ייצוג שווה לנשים. דא עקא, מינויה של וינשטיין לא אושר בידי הוועדה לבדיקת מינויים שלפי חוק החברות הממשלתיות, מטעמים שלא בוארו. מקץ חודשיים התפטר השר הירשזון מן הממשלה, והשר רוני בר-און תפס את מקומו במשרד האוצר, וכך שב לעסוק בסוגיית המינוי. או-אז הודיעו השרים בר-און ובן-אליעזר על כוונתם הסופית למנות את אוברקוביץ', ולאחר שדבר המינוי נבדק ואושר בוועדה לבדיקת מינויים, הוא יצא אל הפועל.
בכך שבו על מכונם העתירה ועיקרי הנטען בה, היינו, כי כישוריו והתאמתו של העותר לתפקיד עדיפים על אלה של מר אוברקוביץ', ואין זאת אלא שנימוקים שאינם עניניים הם שהכריעו את גורל המינוי.

החלטה:
חרף התנהלות המדינה העתירה נדחתה.
בחירת המשיב 3 נעשתה מתוך שיקולים ענייניים הנוגעים לדרישות התפקיד ומהדברים לא עולה כי שיקולים זרים הנחו את השרים בבחירתם. בית המשפט ציין כי הוועדה לבדיקת מינויים בחנה את כשירותו של המשיב ומצאה שהוא כשיר בכפוף להתחייבותו להימנע מניגוד עניינים. יוער, כי בין יתר הדברים נדרשה הוועדה לבחון את הטענה בדבר קיומה של זיקה לשר התשתיות הלאומיות, שהועלתה על ידי באי כוחו של העותר. בסופו של יום כאמור מצאה הוועדה לבדיקת מינויים כי המשיב 3 כשיר לכהן בתפקיד.
ההחלטה התקבלה כנגד דעתו החולקת של השופט אדמונד לוי שסבר כי המדינה לא הרימה את הנטל המוטל על שכמה להראות כי בחירתו של המשיב התבססה על שיקולים עניינים בלבד ולפיכך,יש לבטל את מינויו של המשיב.