עתירה להורות למשרד החינוך לקבוע כללים לתקצוב הסעות לתלמידיו 

מינהלי

בג"ץ 10749/08, מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל נ' משרד החינוך ואח'

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופט ס' ג'ובראן, כבוד השופט ח' מלצר

30.12.2009

העובדות:
1. עד לסוף שנת 2003 מימן משרד החינוך לתלמידי העותר והמשיב 2 את מלוא עלות ההסעות עבור תלמידיו, בהתאם לרשימות שהגיש, ללא החלת כלל המוסד הקרוב ביותר ובמימון מלא ולא חלקי, בדומה לחינוך הרשמי. מאמצע שנת הלימודים התשס"ו (תחילת 2006) שינה משרד החינוך את מתכונת העברת הכספים לעותר ולמשיב 2. הנהגת "כלל המוסד הקרוב ביותר" על התאגידים נעשתה בהדרגתיות. בשנת הלימודים התשס"ט הוחל הכלל באופן מלא.
2. עיקר טענת העותר הוא, כי על משרד החינוך לקבוע כללים לתקצוב הסעות לתלמידיו שיתחשבו באופיו הייחודי, כמקובל במגזרים ייחודיים בחינוך הרשמי. לטענתו, משרד החינוך מתעלם מייחודיות החינוך החרדי, לטעמו, כלל המוסד הקרוב ביותר אינו מתאים לעותר משום שהמוסדות נבנים בפיזור אקראי והתכלית של אינטגרציה אינה רלוואנטית.

החלטה:
1. השאלה המרכזית העומדת לדיון בעתירה שלפנינו הינה האם יש לקבוע כללים לתקצוב הסעות לתלמידי העותר שיתחשבו באופיו הייחודי, ולחילופין מדוע משרד החינוך לא יפעיל את כלל "בית הספר הקרוב ביותר" לגבי העותר בשוויוניות מלאה להפעלת כלל זה בחינוך הרשמי.
2. במערכת החינוך היסודי קיימים מוסדות חינוך ממספר סוגים: האחד, מוסדות החינוך הרשמיים. השני, מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים. השלישי, מוסדות הפטור. הכלל הוא, כי המדינה אינה מחויבת להשתתף במימון מוסדות החינוך המוכר והפטור, בדומה לחובתה להשתתף במימון החינוך הרשמי. החריג לכלל זה קבוע בחוק יסודות התקציב, לפיו העותר והמשיב 2 יתוקצבו בתקציב משרד החינוך והתרבות למטרות חינוך בלבד, לפי אמות מידה שוות לשני התאגידים ועל-פי קריטריונים ענייניים, אחידים ושוויוניים כמו לכלל ילדי ישראל.
3. נראה, כי כשהחליטה המדינה להשתתף במימון הסעות תלמידי העותר והמשיב 2, כללי הזכאות להסעות שהחילה על תלמידי הרשתות תואמים את הוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, הן מאחר והם מקיימים את דרישת השוויון כלפי החינוך הרשמי והן מאחר והם משמרים את ייחודו ואופיו של החינוך החרדי. משמע, מוסדות הרשתות זכאים, למטרות חינוך בלבד, לתקצוב על-פי אמות המידה המוחלות על מוסדות החינוך הרשמיים.
4. נראה, כי החלת כלל המוסד הקרוב ביותר מתבקשת מעקרון השוויון בין החינוך החרדי לחינוך הרשמי, כפי שקבוע בסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, שכן כשם שאין תלמידי החינוך הרשמי זכאים למימון הסעה לבית ספר מוכר שאינו רשמי או בית ספר רשמי בעל אוריינטציה ייחודית שאינו הקרוב ביותר לביתם, כי אם רק לבית הספר הממלכתי הקרוב לביתם, כך גם לא ניתן לקבוע זכאות לתלמידי החינוך החרדי למימון הסעה לבית הספר המשתייך לתת-זרם ברשת, כי אם לבית הספר של הרשת הקרוב ביותר לביתם. ברי, אפוא, כי לא ניתן לאפשר ללא גבול פיצול לתת זרמים, מעבר להכרה בפיצול לשתי הרשתות ובפיצול למוסדות נפרדים (בנים/בנות).
5. אם קיימים מקרים חריגים, המצדיקים לדעת העותר סטייה מכלל המוסד הקרוב ביותר, על הורי התלמיד המסוים לפנות בעניין לוועדת החריגים של משרד החינוך, אשר תדון ותחליט בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו הוא. ממילא ברי, אפוא, כי אין בקיומם של מקרים חריגים כדי לערער על עצם קיומו של כלל המוסד הקרוב ביותר.