מיסים,סדרי דין,אחר
ת"מ 102-09, מ.ד.ק.ניהול סחר ושיווק חיפה בע"מ נ' מדינת ישראל
כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון - גונן
21.12.2009
העובדות:
1. בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה "דמי הרשאה" לשחרור משלוחי יבוא אוויריים בבית המכס נתב"ג, אשר לטענת המבקשת נגבו מהיבואנים שלא כדין (להלן: התובענה). המשיבה (להלן גם: רשות המיסים) הודיעה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). לפיכך, עניינו של פסק דין זה בגמול למבקשת ובשכ"ט לב"כ המבקשת לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.
2. רשות המיסים טוענת כי דמי ההרשאה הינם תשלום שנגבה למעשה על ידי מינהל המכס והוטל על סוכני המכס בגין ביצוע פעילות בשטח נתב"ג. לטענת רשות המיסים, הגבייה הופסקה לאור הסכמה בינה לבין רש"ת כי קיים קושי בגביית דמי הרשאה שמוטלים על סוכני המכס ישירות מהיבואנים.
החלטה:
1. השיקולים לפסיקת גמול לתובע ושכ"ט לבא כוחו מקום בו נדחתה התובענה על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, מפורטים בסעיפים 22 ו-23 לחוק זה. ד"ר אלון קלמנט, במאמרו "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006", הפרקליט מט תשס"ז 131, מחלק את השיקולים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות לשלוש קטגוריות. הראשונה, שיקולי התשומה, הם שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם התובע המייצג ועוה"ד, כגון שכר טרחה, סיכון, הוצאות ומורכבות ההליך; הקטגוריה השנייה, שיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת, הם שיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת; הקטגוריה השלישית, שיקולי הכוונה ציבורית, הם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מן התובענה הייצוגית, כגון: קידום אכיפת הדין, הרתעה, יעילות והוגנות, ולהכוונת המשאבים להגשת תובענות ייצוגיות שתועלתן הציבורית גדולה ביותר.
2. אמנם בהיעדר תקדים בפסיקה בעניין גביית דמי הרשאה, הגשת התובענה היתה כרוכה בסיכון ואין ספק כי ב"כ המבקשת טרחו ועמלו על הגשת התובענה. יחד עם זאת, השאלה שבמחלוקת לא דרשה בירור עובדתי רחב או בירור משפטי מורכב. בנוסף, כייוון שהרשות הודיעה על הפסקת הגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, מבלי לנהל את ההליך לגופו, נחסכו למבקשת זמן וטרחה.
3. טענת רשות המיסים בעניין התועלת לקבוצה מושתת על הנחות כלליות ובלתי מבוססות שנטענות בעלמא, ולכן אין לקבלה. ראשית, רשות המיסים אינה יכולה להסתמך על הנחה שגוף אחר (רש"ת) יסדיר בעתיד את גביית דמי ההרשאה; שנית, ככל שדמי ההרשאה ייגבו בעתיד ממילא בדרך אחרת על ידי רשות שדות התעופה, הרי שאין מחלוקת שדמי ההרשאה הם תשלום שמוטל על סוכני המכס, כאשר הקבוצה הרלוונטית לענייננו הינה קבוצת היבואנים. רשות המיסים לא יכולה להיבנות מההנחה לפיה תשלום זה יגולגל על קבוצת היבואנים. בהתבסס על נתוני המבקשת שלא הופרכו, התועלת לחברי הקבוצה היא חסכון של כ-30 מליון ש"ח לכל הפחות, עבור תקופה של שנתיים של גביית דמי ההרשאה.
4. יש לראות בהפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות כהודאה של הרשות שהגבייה נעשתה שלא כדין. חשיבותה הציבורית של הגשת התובענה היא ביישום עקרון שלטון החוק. בענייננו, סביר להניח שאלמלא היתה מוגשת התובענה, רשות המיסים לא היתה עומדת על טעותה והיתה ממשיכה לגבות את דמי ההרשאה. חשיבות התובענה נובעת גם מהאפקט ההרתעתי והחינוכי שהיא מפעילה כלפי רשויות ציבוריות, לפעול על פי חוק, ולהימנע מהטלת תשלומי חובה שלא כדין.
5. שיעור הגמול לתובע ושכר הטרחה לבא כוחו, במקרים בהם הגבייה הופסקה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, נפסק בכל מקרה על פי נסיבותיו ולאור השיקולים בחוק התובענות הייצוגיות. במקרה זה הפסקת הגבייה היא תוצאה של הגשת התביעה, ועל כן יש מקום לפסוק לתובע וב"כ סכום שישקף את הגמול בגין החסכון לציבור לו הביאו. נפסק למבקשת גמול בסך של 60,000 ש"ח, ולב"כ המבקשת 100,000ש"ח בצירוף מע"מ.
ת"מ 102-09, מ.ד.ק.ניהול סחר ושיווק חיפה בע"מ נ' מדינת ישראל
כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון - גונן
21.12.2009
העובדות:
1. בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה "דמי הרשאה" לשחרור משלוחי יבוא אוויריים בבית המכס נתב"ג, אשר לטענת המבקשת נגבו מהיבואנים שלא כדין (להלן: התובענה). המשיבה (להלן גם: רשות המיסים) הודיעה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). לפיכך, עניינו של פסק דין זה בגמול למבקשת ובשכ"ט לב"כ המבקשת לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.
2. רשות המיסים טוענת כי דמי ההרשאה הינם תשלום שנגבה למעשה על ידי מינהל המכס והוטל על סוכני המכס בגין ביצוע פעילות בשטח נתב"ג. לטענת רשות המיסים, הגבייה הופסקה לאור הסכמה בינה לבין רש"ת כי קיים קושי בגביית דמי הרשאה שמוטלים על סוכני המכס ישירות מהיבואנים.
החלטה:
1. השיקולים לפסיקת גמול לתובע ושכ"ט לבא כוחו מקום בו נדחתה התובענה על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, מפורטים בסעיפים 22 ו-23 לחוק זה. ד"ר אלון קלמנט, במאמרו "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006", הפרקליט מט תשס"ז 131, מחלק את השיקולים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות לשלוש קטגוריות. הראשונה, שיקולי התשומה, הם שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם התובע המייצג ועוה"ד, כגון שכר טרחה, סיכון, הוצאות ומורכבות ההליך; הקטגוריה השנייה, שיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת, הם שיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת; הקטגוריה השלישית, שיקולי הכוונה ציבורית, הם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מן התובענה הייצוגית, כגון: קידום אכיפת הדין, הרתעה, יעילות והוגנות, ולהכוונת המשאבים להגשת תובענות ייצוגיות שתועלתן הציבורית גדולה ביותר.
2. אמנם בהיעדר תקדים בפסיקה בעניין גביית דמי הרשאה, הגשת התובענה היתה כרוכה בסיכון ואין ספק כי ב"כ המבקשת טרחו ועמלו על הגשת התובענה. יחד עם זאת, השאלה שבמחלוקת לא דרשה בירור עובדתי רחב או בירור משפטי מורכב. בנוסף, כייוון שהרשות הודיעה על הפסקת הגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, מבלי לנהל את ההליך לגופו, נחסכו למבקשת זמן וטרחה.
3. טענת רשות המיסים בעניין התועלת לקבוצה מושתת על הנחות כלליות ובלתי מבוססות שנטענות בעלמא, ולכן אין לקבלה. ראשית, רשות המיסים אינה יכולה להסתמך על הנחה שגוף אחר (רש"ת) יסדיר בעתיד את גביית דמי ההרשאה; שנית, ככל שדמי ההרשאה ייגבו בעתיד ממילא בדרך אחרת על ידי רשות שדות התעופה, הרי שאין מחלוקת שדמי ההרשאה הם תשלום שמוטל על סוכני המכס, כאשר הקבוצה הרלוונטית לענייננו הינה קבוצת היבואנים. רשות המיסים לא יכולה להיבנות מההנחה לפיה תשלום זה יגולגל על קבוצת היבואנים. בהתבסס על נתוני המבקשת שלא הופרכו, התועלת לחברי הקבוצה היא חסכון של כ-30 מליון ש"ח לכל הפחות, עבור תקופה של שנתיים של גביית דמי ההרשאה.
4. יש לראות בהפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות כהודאה של הרשות שהגבייה נעשתה שלא כדין. חשיבותה הציבורית של הגשת התובענה היא ביישום עקרון שלטון החוק. בענייננו, סביר להניח שאלמלא היתה מוגשת התובענה, רשות המיסים לא היתה עומדת על טעותה והיתה ממשיכה לגבות את דמי ההרשאה. חשיבות התובענה נובעת גם מהאפקט ההרתעתי והחינוכי שהיא מפעילה כלפי רשויות ציבוריות, לפעול על פי חוק, ולהימנע מהטלת תשלומי חובה שלא כדין.
5. שיעור הגמול לתובע ושכר הטרחה לבא כוחו, במקרים בהם הגבייה הופסקה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, נפסק בכל מקרה על פי נסיבותיו ולאור השיקולים בחוק התובענות הייצוגיות. במקרה זה הפסקת הגבייה היא תוצאה של הגשת התביעה, ועל כן יש מקום לפסוק לתובע וב"כ סכום שישקף את הגמול בגין החסכון לציבור לו הביאו. נפסק למבקשת גמול בסך של 60,000 ש"ח, ולב"כ המבקשת 100,000ש"ח בצירוף מע"מ.
מיכל מורנו הנה מנהלת פרוייקטים בחברת מורנו'ס שיווק באינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
