דחיית עתירה בעניין חישוב הפנסיה של העותר בהתאם לתקנון האחיד 

עבודה

בג"ץ 3406/08, מנחם חבה נ' משרד האוצר - הממונה על הביטוח ואח'

כבוד השופט א' א' לוי, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופט ע' פוגלמן

30.11.2009

העובדות:
1. העותר מקבל ממבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ קצבה חודשית של 2,234 ש"ח שאינה מאפשרת לו לדבריו קיום מינימאלי בכבוד. הקצבה נגזרת לטענתו, כמצוות תקנון הפנסיה האחיד החל על מבטחים, ממשכורתו הממוצעת בשלוש השנים האחרונות לעבודתו, דהיינו מסכום של 3,370 ש"ח. העותר טוען, בקליפת אגוז, כי משך 35 שנים עבד באגף היהלומים והכנסותיו היו גבוהות. בהתאם, הופרשו על ידו סכומים גבוהים לפנסיה. ואולם, בשנות עבודתו האחרונות נפלט העותר ממעגל העבודה ביהלומים ונאלץ לעבוד בעבודות שמירה מזדמנות. משכורתו ירדה, לדבריו, כדי שליש מהכנסתו הקודמת. פועל יוצא מהשיטה שהונהגה בתקנון האחיד הוא שהעותר מקבל פנסיה הנמוכה בצורה משמעותית מזו שהיה מקבל אלמלא שינויים שנערכו בתקנונה של מבטחים כתוצאה מן הרפורמה שהונהגה בקרנות הפנסיה הותיקות ביום 1.10.2003 מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח).

החלטה:
2. הסעד הראשי המבוקש על ידי העותר הוא ביטול שיטת שלוש השנים האחרונות באופן מוחלט ורטרואקטיבי וקביעת שיטת הממוצעים כהסדר בלעדי לחישוב הקצבה. צודקת המדינה בטענתה כי סעד זה מצריך שינוי בהוראות חקיקה ראשית – הוראת סעיף 78ט(ב)(3) לחוק הפיקוח. פשוט וברור הוא שהמפקח אינו מוסמך לשנות את התקנון באופן הנוגד את חוק הפיקוח. די בכך כדי לדחות את הבקשה. מעבר לכך – כפי שהעותר עצמו מציין בעתירתו, לבקשה זו השלכות מרחיקות לכת. צדדים שלישיים רבים עלולים להיפגע.
3. לחילופין טען העותר כי יש ליצור בתקנון מערכת איזון לפיה קצבה המחושבת בהתאם לשלוש השנים האחרונות לא תפחת מאחוז מסוים מן השכר הממוצע במשק. העותר מציין לעניין זה כי המפקח קבע בתיקון לתקנון תקרה לשכר הקובע. לדבריו של העותר, כשם שהמפקח קבע תקרה כך יכול הוא לקבוע רצפה. לטענת העותר יצירת ריצפה – במקביל ליצירת תקרה – תביא לאחידות ולשוויון, וכשם שהתקרה מונעת תשלומים מופרזים לחלק מן העמיתים על חשבון עמיתים אחרים, כך תימנע הרצפה שתיקבע פגיעה בעמיתים הנפגעים על ידי ההוראות שבתקנון האחיד.
4. העיתוי של העלאת טענה זו שנים אחרי שנקבע התקנון האחיד, הופך את קבלתה לבלתי אפשרית. מלכתחילה אפשר היה, אולי, ליצור בתקנון האחיד הסדרים שונים מאלה שנקבעו בפועל. אולם, כל שינוי מן הסוג המבוקש על ידי העותר יביא לפגיעה בעמיתים אחרים משום שהקרן חייבת, בעזרת הסכומים הניתנים לה על ידי המדינה, לשמור על איזון אקטוארי. תוספת לקבוצה מסוימת חייבת להביא לפגיעה באחרת. בכך שונה קביעת רצפה מקביעת תקרה ואין סימטריה מלאה בין השתיים. קביעת תקרה מביאה להורדת תשלומים לעמיתים עליהם חלה התקרה, דבר שאינו פוגע באיזון אקטוארי. מאידך גיסא, קביעת ריצפה מגדילה את התשלומים לעמיתים עליהם חלה הרצפה. כיוון שהקרן חייבת לשמור על איזון אקטוארי, הגדלת הקצבה לעמיתים מסוימים יכולה להיעשות רק באמצעות הורדת תשלומים לעמיתים אחרים, דבר העלול לפגוע בזכויות מוקנות.