הרלאדה נעצה את עיניה בצג תחנת-המשחק, מהורהרת.
לאחיה הבכור לא היו שום בעיות בנידון. "נסי גם את", אמר לה, "זה כיף אדיר! לבנות ככה עולמות שלמים, לנווט את החיים בהם"... אלא - וכאן הבעיה - לא היה לה שום מושג, איפה וכיצד מתחילים.
באקראי, לחצה על הכפתור: חוקים פיזיקאליים. כבידה? מה זה? משהו כבד? משהו מכביד? היא זכרה, אמנם, שאחיה ציין, שבחר באפשרות הזו - והתוצאה: היצורים הוירטואליים הקטנטנים, שאת חייהם ניהל, לא יכלו לעזוב את הקרקע לעולם, אלא-אם-כן בחרו לבנות מכונות מסובכות, במיוחד לשם-כך. "לו הייתי יודע - לא הייתי בוחר באפשרות הזאת, זה על-בטוח!" אמר לה. או קיי - שום "כבידה" פה!
החוק הבא: פעולה ותגובה. זה כבר נראה לה קצת יותר הגיוני, שאם את עושה משהו, תהיה לזה תוצאה כלשהי. גם היחס המתמטי, נראה לה נכון. בחרה: לכל פעולה שהיא - תגובה פי חמישה. למה לא...
החוק השלישי ברשימה, כבר היה קצת יותר מורכב בעיניה. מגנטיות? מה זו "מגנטיות"? היא תשאל את אחיה, החליטה, אולי הוא שמע, על המונח המשונה הזה, שאין כמוהו בעולם האמיתי. בינתיים, כך החליטה, לא תבחר.
החוק הרביעי: היזון חוזר מאנרגיית-החיים לשמשות. נו, כמובן - כל ילד יודע, שזה נתון וברור מאליו! אחרת, כיצד תוכל בכלל השמש להאיר? כמובן שבחרה.
החוק החמישי הסביר את פעולת שניים, מבין חמשת הכוחות הגרעיניים, הידועים למדע: החזק והבינוני. אותם, לא העזה הרלאדה לבחור - אחיה הזכיר, שכאשר בחר אותם בעולם שלו, החלו היצורים הקטנים, לפוצץ את עצמם ואיש את רעהו ועוד טענו, שהם עושים כל זאת למענו. הרלאדה מעולם לא אהבה משחקים אלימים...
את שלשת הכוחות הגרעיניים האחרים, לעומת-זאת, בחרה גם-בחרה - כמובן, אין לחשוב, אפילו, על בניית תרבות כלשהי, בלא אחדות הגורם תוך-התאי המשוקלל! כל תלמיד כיתה ה', למד עובדה בסיסית-מכל זו.
כעת, עם שסיימה הרלאדה את קביעת חוקיו הפיסיקאליים, של היקום שעמדה ליצור, פנתה לעיצוב העולם עצמו. היקף: 80,000 קילומטר. יחס יבשה/ים: 65% יבשה, 35% ים. שיהיה להם הרבה-הרבה מקום...
אז רשמה את העידנים הגיאולוגיים וסידרה את שלדי-המאובנים במקומם, תוך שהיא מורה למשחק, להתחיל אלף שנה בדיוק, לפני המצאת הכתב הראשון. עיצבה את היצורים התבוניים שם בצלמה ובדמותה: שתי ידיים, שתי רגליים, שתי עיניים, שתי אזניים, שני לבבות וכו'. מספר המינים, לעומת-זאת: רק ארבעה, במקום תשעה. אין צורך להגזים, הרי, במידת הדמיון, לעולם האמיתי... יחד עם זאת, העדיפה שלא להגבילם לשניים, כפי שעשה אחיה - כי זה, לדעתה, כבר היה ממש-ממש משעמם!
ברשימת התכונות המיוחדות, הופיעה רשימה של תכונות מעניינות, כגון: טלפתיה, טלקינזיס, אמפתיה, נעמנות, טת'' טץ' צ'ינג, רגישות למבטים ועוד ועוד. הרלאדה בחרה באמפתיה, בנעמנות ובכשרון-כתיבה - שיכתבו הרבה, הרבה שירים...
ואז, אז יצרה את הדת המובילה: דת הרגש החיובי, על מאפייניה העיקריים: אהבה, עזרה לאחר ושלמנות אדוקה. וקבעה: כל היצורים התבוניים עם אחד ולכולם שפה אחת.
ואז, הריצה הרלאדה את העולם. והכל התנהל כרצונה: כל יציריה, התנהלו באהבה ובאחווה, הפגינו אהבתם אלה לאלה על כל גבעה ירוקה ותחת כל עץ רענן, תמיד עמדו אלה לצד אלה ואת הנאתם הרבה מחייהם, כמו-גם את אהבתם הרבה אלה לאלה, בטאו הם בשירתם.
עולמה היה מוצלח בהחלט, הודה אחיה, הרבה יותר מוצלח משלו - ואולי היה זה, הוסיף השערה, כי נתנה אחותו ליציריה שני לבבות, כלבני-עולם אמיתיים - ולא רק אחד, כפי שעשה הוא.
הרלאדה הביטה בו, בהלם נורא.
"נתת להם רק לב אחד?!" זעקה הנערה, מזועזעת עד לעמקי-נשמתה. "יהוה צבאות, איך יכולת להיות אכזר כל-כך?! איך, אני שואלת אותך? איך?"
סופר, משורר, עורך, הוגה-דעות, פובליציסט, אינטלקטואל, מתרגם, רעיונאי ("קופירייטר"), מעצב והומוריסטן רחובותי מקורי ביותר, בעל עמדות שמאלניות אולטרא-רדיקאליות בכל נושא ונושא. בשנים 2005-2007 למדתי, באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי הודו, בורמה, רוסיה, פולין ואוקראינה, לשון עברית ומעט בלשנות כללית). יליד-רחובות (1975) והתגוררתי גם בתל-אביב (1998-1999 ו-2001), בבודאפשט (1998), בחיפה (2004-2005) ובירושלים (2005-2007). מרקסיסט, אנארכיסט, נודיסט, דאואיסט, רומנטי מאד, מחבק-עצים ומבטל-מגדר. מאמין בדת הפרדס.
