השירות באותה מסעדה, היה גרוע במיוחד.
על כך, אין ואף לא יכולים להיות, שום עוררין שהם בכלל, לא היום וגם לא מחרתיים.
גם לא על כך, שלתוספת-החיוב, בת עשרים השקלים, בחשבונו של אלכס, לא היתה שום הצדקה - אחרי-הכל, הוא לא ביקש, את בקבוק היין הדפוק ההוא - גם אם נתנו לו אותו, כפי שהתעקש לציין זאת המלצר שוב ושוב, בשלושת-רבעי-המחיר-הנחה.
והוא באמת היה יין גרוע. גרוע מאד אפילו.
הגיע להם, לחטוף ממנו תביעה.
זאת בלי שום ספק.
ולא רק זאת בלבד: אלכס התעקש, להכניס להם אותה בוואחד תביעה, שתלמד אותם לקח אחת ולעולם, להוסיף ככה פריטים מקולקלים (הוא היה כמעט בטוח, שהיין ההוא היה, פשוט, מקולקל לחלוטין) לארוחתם של אורחיהם ואז, עוד לדרוש מהם לשלם על כך.
דורית, ידידתו עורכת-הדין, הציעה לו, שיכפיל זאת ויתבע מהם, עשרים כפול עשרים = קרי, ארבע-מאות שקלים חדשים, טבין ותקילין.
ואולם, אליבא דאלכס, בכך לא יכול היה להיות די.
לא, החליט. אני אתבע מהם, עשרים בחזקת עשרים!! למען יראו וייראו.
"בית-המשפט!!" נשמעה זעקת-השמש, כה רמה, עד כי עד השמש, מן-הסתם, שמעוה.
אלכס הטיב לתאר, את העוול שנעשה לו, לטענתו והשופט בהחלט השתכנע.
מתמטיקה, אחרי-ככלות-הכל, מעולם לא היתה צדו החזק, של השופט גבריאל רוזין-ברגר... הוא היה, כפי שנהוג לכנות זאת, דיס-קלקולי.
וכך נכתב בפירוש, בפסיקת בית-המשפט, כי על מסעדת "הדג והחילזון" שבמזח-הסירות בטבריה, לשלם לתובע סך של עשרים בחזקת עשרים שקלים חדשים, לא יאוחר מן הרביעי לחדש אוקטובר, שנת 2009 ועם הצמדה וריבית, החל מן התאריך דנן.
את הפסיקה יש לכבד!! כי כך נכתב, וכך יעשה.
רק חבל, שעשרים בחזקת עשרים, משמעם: 104,857,600,000,000,000,000,000,000...
כל ערכה של מסעדת-הפאר דנן, היה רק 4.5 מיליון ש"ח. וכך, משסיימו בעלי-המסעדה, לערוך את החישוב הנ"ל בפנקסם, פשוט העבירו לאלכס, את כל ניירות-הבעלות - ונמלטו על-נפשם מן המדינה בתקווה, שיסתפק במחזור בן כמה וכמה מאות-אלפי שקלים בשנה, כפיצוי...
אולם, אלכס לא היה מן המוותרים. העיקר העיקרון, נהג לומר, דין פרוטה כדין מאה!! וכאן, הו, כאן היו הרבה פרוטות...
הרבה מאד אפילו.
וכך, תבע אלכס את עיריית טבריה, על-סך של 104,857,599,999,999,999,995,500,000 הש"חים החסרים.
כי את הפסיקה יש לכבד!! כי כך נכתב, וכך יעשה.
גם בעיריית טבריה, היה מי שעשה את החשבון.
וכך, בשמיני לחדש פברואר, שנת 2010, הוכתר אלכס מיודענו, ל"קיסר טבריה, אלכסנדר הראשון". והיה מי שטען, שמעז יצא מתוק ושלגמרי הגיע כבר הזמן, לשלטון מונארכי בטבריה, למען מיגור השחיתות בימינו ואימרו אמן!
חבל רק, שכל ערכה של העיר טבריה, על אדמותיה ואנשיה, הגיע רק לכ-750 מיליון ש"ח, על-פי הערכת שמאי בית-המשפט.
ואלכס, כזכור לנו ממקודם, לא היה מן המוותרים דווקא...
וכך, תבע אלכס את מדינת ישראל, על-סך של 104,857,599,999,999,999,245,500,000 הש"חים החסרים.
כי את הפסיקה יש לכבד!! כי כך נכתב, וכך יעשה.
גם בממשלת ישראל, היה מי שעשה את החשבון.
וכך, בשביעי לחדש אוקטובר, שנת 2011, הוכתר אלכס מיודענו, ל"קיסר ישראל, אלכסנדר הראשון". והיה מי שטען, שמעז יצא מתוק ושלגמרי הגיע כבר הזמן, לשלטון מונארכי בישראל, למען מיגור האלימות והשחיתות בימינו ואימרו אמן!
חבל רק, שכל ערכה של מדינת ישראל, על אדמותיה ואנשיה, הגיע רק לכחמישה טריליוני ש"ח, על-פי הערכת שמאי בית-המשפט...
וכך, תבע אלכס את האומות המאוחדות, על-סך של 104,857,599,999,994,999,245,500,000 הש"חים - או, 28,339,891,891,890,540,336,621,621.621622 הדולרים האמריקניים - החסרים.
כי את הפסיקה יש לכבד!! כי כך נכתב, וכך יעשה.
גם בארגון האומות המאוחדות, היה מי שעשה את החשבון.
וכך, בשביעי לחדש אוקטובר, שנת 2011, הוכתר אלכס מיודענו, ל"קיסר כדור-הארץ, אלכסנדר הראשון". והיה מי שטען, שמעז יצא מתוק ושלגמרי הגיע כבר הזמן, לשלטון כלל-עולמי אחד, למען מיגור הגרעין בימינו ואימרו אמן!
חבל רק, שכל ערכו של כדור-הארץ, על אדמותיו ואנשיו, הגיע רק לכעשרה מיליוני מיליארדי דולרים אמריקניים, על-פי הערכת שמאי בית-המשפט...
וכך, בשם כדור-הארץ, טען הקיסר אלכס הראשון לזכותו, על הגלקסיה כולה. צי חלליות מיוחד נבנה, מצוייד במערכות, שיטיסוהו במהירות קרובה למהירות-האור - ואז, במכון וייצמן, גילו ארבעה מדענים את הפתרון, להטסת ספינות בעל-מרחב. מנועי עיוות-חלל, הותקנו אז בכל ספינות-הצי החמושות כולן ומלחמה הוכרזה, לאלתר, על הגלקסיה כולה, על-מנת להשיג, להוד-קיסרותו אלכס הראשון, את 28,339,891,881,890,540,336,621,621.621622 הדולרים הארצניים החסרים.
כי את הפסיקה יש לכבד!! כי כך נכתב, וכך יעשה.
מלחמת בני-האדם המשחררים, בטרוריסטים החייזריים, ארכה ארבע-מאות ושבעים שנות-ארץ - ואולם, בסיומה הוכתר, סוף-סוף, בארמון הקיסר הגלקטי, התינוק אלכסנדר הרביעי, לקיסר הגלקסיה כולה.
חבל רק, שכל ערכה של גלקסיית שביל החלב, על שמשותיה ויצוריה, הגיע רק לכ-35,000,000,000,000,000,000 דולרים גלקטיים, על-פי הערכת שמאי-הקיסר... ומה-גם, שבינתיים היתה הרבה הצמדה - וגם ריבית לא-מעטה!!
וכך, בשם גלקסיית שביל החלב, טען הקיסר אלכסנדר הרביעי לזכותו, על כל גלקסיות החבורה הקרובה כולן, במטרה להשיג, סוף-כל-סוף, את 129,792,576,939,095,210,066,079,900 הדולרים הגלקטיים החסרים וכך לפצות, סוף-כל-סוף, את אבי-שושלתו, על בקבוק-היין הדפוק והמקולקל ההוא.
כי את הפסיקה יש לכבד!! כי כך נכתב, וכך יעשה.
גם כיום, מקץ ארבעת-אלפים תשע-מאות שבעים ותשע שנים, המלחמה עודנה ניטשת. חבר'ה עקשניים, הטרוריסטים האלה מאנדרומדה. אבל, אל דאגה! עם-הנצח, הרי, איננו מפחד, מדרך ארוכה... העיקר שבסופו-של-דבר, תכובד הפסיקה - גם אם יקח הדבר, עוד עשרת-אלפים שנה!!!
סוף
סופר, משורר, עורך, הוגה-דעות, פובליציסט, אינטלקטואל, מתרגם, רעיונאי ("קופירייטר"), מעצב והומוריסטן רחובותי מקורי ביותר, בעל עמדות שמאלניות אולטרא-רדיקאליות בכל נושא ונושא. בשנים 2005-2007 למדתי, באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי הודו, בורמה, רוסיה, פולין ואוקראינה, לשון עברית ומעט בלשנות כללית). יליד-רחובות (1975) והתגוררתי גם בתל-אביב (1998-1999 ו-2001), בבודאפשט (1998), בחיפה (2004-2005) ובירושלים (2005-2007). מרקסיסט, אנארכיסט, נודיסט, דאואיסט, רומנטי מאד, מחבק-עצים ומבטל-מגדר. מאמין בדת הפרדס.
