סיכום 13 שנה בבורסה הישראלית 

התקופה הייתה שנות השמונים העליזות , הבטתי בכל הטורים המבלבלים במהירות בעוד אבי מהרהר בין השורות באיטיות, לעיתים עלה חיוך על שפתיו אך בסוף תמיד זרק את העיתון בעצבנות על השולחן. כנראה שלהרוויח בעקביות בשוק ההון באותה תקופה היה קשה מאוד. מדד המניות הכללי של הבורסה בתל אביב עלה משנת 1983 ועד לשנת 1993 מעל 400%.

כשאני מביט אחורה בזמן אני תוהה איך לכל הרוחות הצליחו סוחרים אלמונים להשקיע ולהרוויח במניות בבורסה באותה תקופה. אין לי שום ספק שהרבה משקיעים וסוחרים הרוויחו הרבה מאוד כסף, אבל גם הרבה הפסידו. יעילות השוק באותה תקופה הייתה מוטלת בספק, לא הייתה אפשרות לגיוון הפוזיציות הפתוחות בתיק ההשקעות וכמו כן לא ניתן היה להרוויח בשוק יורד. לא ניתן היה לנהל את הסיכון בעזרת אופציות. הדבר הקשה בעיקר על המשקיעים המוסדייםהמנהלים סכומים ציבוריים גבוהים הדורשים אחריות גבוהה.

מחודש אוגוסט לשנת 1993 נסחרות בבורסה בתל אביב אופציות מכירה וקניה על מדד המעו"ף.תרומתו של שוק הנגזרים הייתה משמעותית, התנודתיות בשוק המניות קטנה וההשקעות הפכו לנזילות יותר ויותר. אין ספק שבשנת 1993 חל מפנה בשוק המניות הישראלי, אך האם עדיין משקיעים וסוחרים אלמונים הפסידו? בוודאי. 

בשנת 1994 התחיל משבר חדש (לאחר ויסות מניות הבנקים בשנת  1983). בחודש פברואר 1994 העליות בשוק המניות נעצרו והמגמה התהפכה במהירות לירידות חדות. נתונים כלכליים לא אוששו את התופעה שהשוק פתאום החליט לרדת, לטענת המומחים, השוק שינה כיוון עקב רמת המחירים הגבוהה אשר אליה הגיע. בנוסף, כלי התקשורת פרסמו כתבות כלכליות רבות אשר הדאיגו משקיעים רבים והמפולת רק התחילה.

התברר שהבנקים (שוב פעם) העניקו אשראי להשקעות בניירות ערך במהלך שנת 1993.לרוב, ניירות הערך היו הביטחונות היחידים לאותו האשראי. המשקיעים אשר נבהלו מהירידות מימשו בכל מחיר על מנת להחזיר את הכסף לבנקים. המפולת המשיכה בעוצמה.

שנת 1994 נסגרה בתשואה שלילית של 47%, מחזורי המסחר ירדו מהשיא של 700 מליון -ל- 200 מליון ?. כמו כן, חברות רבות ספגו הפסדים גבוהים עקב ההשקעה בניירות ערך והתוצאה לא איחרה לבוא בתוצאות הדוחות הכספיים אשר הציגו נתונים פחות טובים  מבעבר

.בנוסף, "השכיל" משרד האוצר להטיל מס על רווחים מניירות ערך. החלטה אשר התבטלה לאחר מספר חודשים. אין ספק שרמת אי הודאות הייתה בשיאה. המשבר נמשך עד לשנת 1996 כאשר הפעילות בשוק המניות ירדה בחריפות, גיוסי ההון מהציבור הצטמצמו ובשנים 1994 - 1996 נרשמה תשואה ריאלית שלילית של 50% במדד המניות. 

בשנת 1997 חלה ההתאוששות בשוק הראשוני (הנפקות) ובשוק המשני, מחזורי המסחר עלו ב- 80% לערך, מדד המניות הניב תשואה פנטסטית של 26%. בשוק ההנפקות חלה התעוררות. כ- 4 מיליארד ש"ח גויסו לשוק המניות מהציבור. הממשלה הפריטה חלק מהאחזקות בבנק לאומי ובנק דיסקונט. כמו כן חלה התאוששות בשוק האג"ח וכספי המשקיעים הזרים החל לזרום לשווקים הפיננסים בישראל. התאוששות התשואות לא שכנעו את הציבור להשקיע בבורסה. הציבור המשיך להתרחק מהשקעות בבורסה עקב חוסר האמון שנוצר במהלך השנים ומחזורי המסחר  התבססו ברמה של 200 מליון ש"ח בלבד. 

אולם שנת 1997 התאפיינה בשינויים כלכלים רחבים ופריחה כלכלית במשק הישראלי.ההצלחה בקליטת גלי העליות בשנות השמונים, ההתקדמות בתהליך השלום וצמיחת תעשיות ההייטק הובילו להתעניינות משקיעים זרים בשוק המקומי וההשקעה התבטאה בדרכים רבות:השקעה ישרה בחברות פרטיות וציבוריות, השקעה במניות של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה בחו"ל, השקעה באמצעות קרנות הון סיכון וקרנות נאמנות ומיזמים משותפים.

בסוף שנת 1997 השקעות הזרים גדלו לשיא של 8.6 מיליארד דולר. דוגמאות להשקעות הזרים, השקעה של חברת "נסטלה" השווצרית בחברת אוסם.ההשקעה של חברת "שמרוק" האמריקאית בחברת "כור".

שנת 1997 התאפיינה בתנודתיות גבוהה ובצמיחתו של המשק הישראלי, למרות זאת הציבור עדיין התרחק מהבורסה. חוסר הנכונות של הציבור להשקיע בבורסה לכאורה היה בסיסו של השפל.בנוסף, עקב עליית שיעור האינפלציה בשנת 1994 ניהל בנק ישראל מדיניות מוניטארית מרסנת אשר שמרה על שער ריבית נומינלית גבוה. הציבור נהנה מפיקדונות קצרות מועד אשר הניבו תשואה חסרת סיכון גבוהה.

בשנת 1997 אירע משבר הבנקים במזרח אסיה והמשבר ברוסיה. המשברים גרמו לפיחותים גבוהים בשערי המטבעות בעולם ולירידות שערים חדות בבורסות בחו"ל. מצוקת האשראי, רמת אי הודאות והסיכון הגבוה הקטינו את ההשקעות הזרות בשווקים. אולם בזכות המדיניות המאקרו כלכלית שנקטה ישראל בשנים אשר קדמו למשבר, סייעה לצמצום השפעת המשבר הפיננסי העולמי על המשק הישראלי.

על רקע המשבר במזרח הרחוק המדדים ירדו ודשדשו כשנה, מחודש פברואר 1997 ועד לחודש פברואר 1998. עקב הגאות המחודשת בשווקים בחו"ל וההתאוששות בבורסות במזרח הרחוק רשמו המדדים עלייה נכרת, חלה עליה במחזורי המסחר בעקבות השקעתם של משקיעים זרים במניות בבורסה בתל אביב.

במאי 1998 מדד ת"א 100 עבר את השיא של אוגוסט 1997 ומדדי המניות עלו בצורה ניכרת. בשנת 1998 ועד לשנת 1999 המדדים בבורסה בתל אביב נסקו עשרות אחוזים בזכות צמיחה חזקה בענף ההייטק ועליית המדדים המובילים בבורסות בארה"ב. כלכלתם של השווקים המתעוררים אשר נפגעו מהמשבר הפיננסי התאוששה, הגאות הייתה רחבה וכללה את מרבית הענפים במשק.כמו כן נרשמו מחזורי מסחר גבוהים מאוד, גבוהים מאז מאי 1994.במחצית השנה של שנת 1999 רשם שוק המניות גאות מרשימה. גיוס ההון באמצעות קרנות הון סיכון עלה ל- 640 מליון דולר, גידול שהתרכז כולו בתחום התוכנה והתקשורת. 

המגמה החיובית בשוק המניות בבורסה בתל אביב המשיכה עד לחודש מארס 2000, הציבור שברובו נמנע מהשקעה במניות בשנים שחלפו, חזר באופן מסיבי לשוק המניות על ידי חשיפה לקרנות המתמחות במניות אשר רשמו בפברואר 2000 שיא כל הזמנים.

מגמת העליות במניות הטכנולוגיה התהפכה בחודש מארס. בחודש מארס ירד המניות הכללי ב- 9% בעקבות הירידות בשערי מניות הטכנולוגיה והאינטרנט הנסחרות בארה"ב. האמון של הציבור המיואש נפגע שוב. שנת 2000 התאפיינה בהתהדקות הקשר בין שוק ההון הישראלי והשווקים בעולם.חברות רבות גייסו כספים והונפקו בארה"ב ובאירופה, ההאטה בגיוסים נרשמה רק ברבעון האחרון לשנת 2000 למרות המגמה השלילית במדדים המובילים. לכאורה הסיבה שחברות עדיין הצליחו להנפיק ולגייס הון נבעה מאמון המשקיעים בטכנולוגיה הישראלית.

בסוף שנת 2000 עלה מדד המניות הכללי בבורסה בתל אביב ב- 0.5% בלבד תוך כדי תנודתיות גבוהה מאוד לכל אורכה של השנה. בחודש אוקטובר 2000 אושרו התקנות לרישום הכפול. מטרתה של התקנה הייתה להגדיל את מחזורי המסחר בבורסה בל אביב ואת היצע המשקיעים. המטרה בשנת 2001 הייתה לצאת מהמיתון. הפד הוריד את הריבית במהרה ל- 2.5% בלבד.התוצאה הייתה קשה מאוד לשוק הישראלי. הורדת הריבית של הפד נועדה להקל על הסקטורים היצרניים במימון פעולותיהם ולהעצים את הביקושים, המציאות הייתה אחרת, המשקיעים נמנעו מלקחת סיכונים והבנקים הקשיחו את התנאים בקבלת אשראי.

העלאת הריבית על ידי הפד הובילה להרחבת פער הריביות והקטנת תנועות ההון במשק ועקב כך לפיחות במטבע השקל. המגמה בבורסה בתל אביב הייתה שלילית ומעורבות דלילה של הציבור במסחר במניות. מדד המניות הכללי ירד כ- 13%. מדד הנאסד"ק אשר ירד בשיעור של 39.3% בשנת 2000 לא הצליח להתאושש ועיקר הירידה בשנת 2001 התרחשה במחצית הראשונה של השנה.

במהלך החצי השני של שנת 2001 בנק ישראל הוריד את הריבית המוניטארית בעקביות, בחודש דצמבר הריבית הייתה בשיעור 1.8% בלבד.לאחר ירידה רצופה בשלושת הרבעונים של השנה, ברביע האחרון חלה עליה קלה במדד המניות הכללי. בשנת 2002 המיתון נמשך. בנק ישראל המשיך לתמוך בשערי ריבית נמוכים תוך כדי שמירה על רמת אינפלציה בטווח שנקבע.

המצב הביטחוני לא הקל על המשק ישראלי ונדמה היה שהפעילות הכלכלית במשק קפאה לחלוטין.האור בקצה המנהרה האיר מכיוון המערב. שערי הריבית הנמוכים עוררו את המשק האמריקאי אך באופן איטי מהצפוי. מדיניות פיסקאלית מרחיבה של הבנק המרכזי והצמיחה בצריכה הפרטית היו הראשונים בהנעת הצמיחה העולמית. כלכלת אירופה התקשתה לצבור תאוצה והתאוששות הייתה ארוכה מאוד. ההתאוששות הכלכלית העולמית שילבה בתוכה עליית מחירים בשוק הישראלי, פיחות חד בשקל ואינפלציה למרות המיתון במשק. המיתון במשק העמיק.הבורסה בל אביב המשיכה בדרכה דרומה והפסימיות במשק שררה. מדד המניות הכללי רשם ירידה של כ-20%. 

שנת 2003 התאפיינה בהתייצבות של המשק ברמתו הנמוכה. הדולר המשיך להתחזק מול השקל, האבטלה גואה והמיתון נמשך. ברור היה שהמשק הישראלי תלוי בהתאוששות כלכלית גלובלית.במרבית המדינות בעולם הנתונים מאקרו כלכליים הצביעו על המשך המיתון אך המדדים בבורסות התייצבו ואף עלו בשיעור קל.ייסוף בשקל חל רק לאחר צמצום אי הודאות הכלכלי אשר תרם להורדת הציפיות לאינפלציה.כמו כן קמה ממשלה חדשה, סיום המלחמה בעיראק וחידוש התהליך המדיני.באמצע פברואר התהפכה מגמת הירידות בבורסה בתל אביב ועד סוף יוני נרשמו עליות חדות של כ- 46%, במקביל חלה עליה במחזורי המסחר אשר הגיעו ל- 530 מליון שקל.עליות השערים הקיפו את כל המדדים ואת מרבית הענפים. חלה עליה בגיוס הון חדש על רקע ירידה בשיעור האינפלציה, הפחתת הריבית ותנודתיות שער הדולר. אמון הציבור והעלייה במדדי הבורסות בעולם השפיעו באופן ישיר על מדדי המניות בבורסה בתל אביב.לא במקרה הציבור נכנס לבורסה בזמן.תיק הנכסים של הציבור עלה ב- 7.9% בחצי שנה השני של 2003. האם הציבור ישכיל לצאת בזמן? 

יצאנו מהמיתון, בשנת 2003 התקבלו האיתותים הראשונים ליציאה מהמיתון. במחצית הראשונה של 2004 הפעילות הכלכלית במשך מתרחבת והבורסה מגיבה בהתאם.המדדים עלו בעשרות אחוזים תוך ירידת התנודתיות לרמתה הנמוכה מזה 4 שנים.היקף הפעילות הפיננסית עלה משמעותית, תיק הנכסים של הציבור משמין בעקביות.הציבור ממשיך ליהנות מהעליות בבורסה המקומית. 

בשנת 2005 נמשך הגידול בפעילות אך בקצב נמוך יותר משנת 2004. קצב הגידול בייצוא הואטוהמשק מתאפיין בהמשך צמיחה וירידה בשיעור האבטלה. קצב עליית המחירים צבר תאוצה וציפיות לאינפלציה גברו. ריבית בנק ישראל עולה בהדרגה ובהתאמה לריבית בארה"ב.המשק הישראלי הראה חוסן, מול אירוע ההתנתקות, תשואה מאוזנת במדדים בארה"ב ועמידה ביעד הגרעון והאינפלציה. מעורבותה של הממשלה בשוק ההון פחתה במידה רבה, יישום ועדת בכר והשוואת המיסוי על השקעות בחו"ל ולהשקעות בישראל גרמו להגדלת השקעתם של ישראלים בחו"ל והשקעתם של זרים בשוק המקומי.

לקראת תהליך ההתנתקות התגלתה חולשה במדדי המניות, אך בסוף אוגוסט 2005 עלו מדדי המניות והירידות בחודש יולי נעלמו כלא היו.המסחר בבורסה התאפיין במחזורי מסחר גבוהים מאוד, שימוש בעושי שוק ומימושים של בעליי עניין גרמו לעליה בכמות המניות הצפות. המשק הישראלי מסכם שנה שלישית של תשואות חיוביות.השאלה הגדולה היא: האם הציבור יצא בזמן? את זאת נגלה בשנת  2006. 

תחזית לשנת 2006

תחזיות בנק ישראל למשק הישראלי בשנת 2006 אופטימיות. הציפיות לאינפלציה נמוכות, כ- 2% בשנת 2006. בנוסף, עדיין לא חלה עליה משמעותית בשכר הראלי במשק הישראלי. במרוצת השנים המדדים בשוק המקומי התאימו את המגמה בבורסה לנעשה בשווקים בארה"ב.בשנת 2005 המדדים בת"א הכריזו עצמאות ונטשו את המדדים המובילים בארה"ב מאחור.ההודעה של בנק ההשקעות מורגן סטנלי על צמצום החשיפה לשווקים מתפתחים איננה במקרה.השווקים המתפתחים (כולל ישראל) "נהנו" מתשואות חסרות תקדים בעוד המדדים בארה"ב התקשו לעלות במהלך השנה החולפת. התכנסות המדדים בתל אביב ובארה"ב הינה עניין של זמן בלבד.התרחיש האופטימי שאני צופה לו הוא מגמה חיובית מאוד בארה"ב כאשר הסיבות העיקריות הן:

1. * הצלחה במישור הדיפלומטי עם אירן.
2. * המשך ירידה במחירי הנפט והזהב לאחר ניעור סוחרים ספקולטיביים בתיקון טכני האחרון.
3. * דיווח נתונים מאקרו כלכלים אשר יעידו על המשך צמיחה והפסקה או התמתנות העלאות הריבית.
4. * ירידת מחירים איטית במחירי הנדל"ן בארה"ב.
5. * צמצום הגרעון המסחרי של ארה"ב. לחילופין המשך תמיכה של מזרח אסיה באג"ח האמריקאי ושער דולר חזק.
6. * הזרמה איטית של כסף חכם לשווקים בארה"ב. (התהליך בעיצומו).

 
התרחיש האופטימי יוביל את המדדים בבורסה בתל אביב לרמות שיא חדשות במהלך השנה.המגמה במדד המעו"ף ברורה, התשואה בסוף כל שנה במגמת ירידה. למרות זאת אני צופה עליה של כ- 10% בלבד למדד המעו"ף מלווה ברמת תנודתיות גבוהה. הצפי הוא תשואה עודפת במניות שורה שנייה ושלישית.

התרחיש הפסימי שאני צופה לו הוא:

1. * האטה בצמיחה בארה"ב.
2. * עליות ריבית אשר יאיצו את שחרור האוויר מבועת הנדל"ן.
3. * קשיים דיפלומטים עם אירן.
4. * המשך עליית מחירי הנפט והזהב.

 

בניגוד לשנת 2005 שבה הבורסה הישראלית "התנתקה" מהמדדים בארה"ב, לדעתי, השנה המדדים בבורסה המקומית יוצמדו לבורסה בארה"ב כאשר הסיבה העיקרית היא מגמה של יציאה איטית של כסף זר ממניות הבנקים והכימיה והובלת המדדים על ידי הגופיים המוסדיים והציבור בשוק המקומי. בשנה רביעית לגאות המשקיעים והסוחרים חייבים להיות ערים למגמות בבורסה ולנווט היטב בין המניות העולות והמניות היורדות. השגת תשואה גבוהה תהייה משימה למקצועניים ולאמיצים ביותר.  

בברכה אייל כרמי

מעוניין/ת ללמוד לסחור?Trade Safe. תוכנית אימון המאפשרת התמקצעות במסחר בניירות ערך בשיטה אינטגרטיבית ייחודית. התוכנית מתאימה למתחילים ולסוחרים מנוסים כאחד.לפרטים נוספים: EyalCarmi@bezeqint.net