לכול הנשארים בבית, מהסבים ברוסיה, שלום.
השעה כאן במוסקבה הרחוקה עשר בערב. אצלכם רק שמונה. תמיד ידענו שמה שהרוסים עושים מקדים את כולם. הם גם הראשונים שגילו שאין אלוהים עד שפגשו אותו בבית. אצלם. בכנסיות שלהם בכול אופן. אנחנו הגענו למלון "קוסמוס" הממוקם בצפון למרכז העיר מוסקבה, ישירות מלוד, שדה התעופה של בן גוריון, שהוא הכי הכי באזור תל אביב, עם הפסקה מתוזמנת בביקורת דרכונים, ביקורת חפצים, הצהרת מזומנים ותרגולת ראשונה ב"סבלנות".
התרגולת נערכה בסבלנות בפרוזדורי שדה התעופה של העיר הגדולה והמאוכלסת בעולם. לא יאומן. הקצב יהרוג אותם ואת המבקרים. ובינתיים, לא נורא. אומרים שהיה יותר גרוע. לא שזה מנחם אבל זה בכול זאת משהו.האמת - הרי לא לטיול הזה נרשמנו. אבל, כמו בחיים, זה לא חשוב מי היתה החברה שלך בגימנסיה, חשוב עם מי בסופו של דבר התחתנת. אז, במסגרת האילוצים, נפרדנו מ"נתור" שבגד בנו, ויצאנו עם קבוצה של "רימון". ביג-דיל. אלא מה - עד שאני אתרגל להגיד "רימון" יגמר הטיול ואולי עוד לפני, זה תגמר הסבלנות של אורי.
אורי זה המדריך של "רימון". אורי חן. פגשנו אותו בתל אביב בפגישה מקדימה. מדריך עם ותק של 28 שנים במקצוע. מדבר בלי לגמגם. מחייך בלי שפם. משפשף ידיים שבע רצון ממה שאומר ואינו מדבר על פוליטיקה, פרט לזה שאיננו מאמין ב שוויון בין אנשים. "נכון שכולם שווים אבל יש שווים יותר. וכול השאר תאוריה שקל לכתוב אותה אבל לא ניתנת ליישום". ככה אורי. אז אתם מבינים שעוד לפני שירדנו מהאוטובוס במוסקבה ידענו ש: "זאת ארץ בתהליכי שינוי מתמיד", שהאתמול לא דומה, להיום והמחר בטח לא. אז הכול פתוח והרשות נתונה.נשארו סממנים של משטר מתפורר, ובמעבר שבין לבין הכול מבולבל והכול יתכן. ההסדרים, הנהלים, אורח החיים. והשלטון, והמעמד, והכלכלה, והאזרחים המבולבלים שנגמרה להם האידיליה של המשטר הדואג לכל, ובמקומו, חור שחור. ככה זה בחיים. היום רוצים את האתמול, שלא רצינו ופעמים גם את המחר שבמקומו ודאי נרצה לפחות מה שיש לנו היום.
ואנחנו באנו לכאן לראות במו עינינו איך נראית מי שהיתה המדינה הסוציאליסטית הגדולה. האימפריה של שלטון הפרולטריון שהתפוררה לרסיסים לנגד עינינו מבלי שנרגיש באמת. אז מה להגיד לכם. מדהים !
נוסעים באוטובוס תיירים תוצרת גרמניה. מתאכסנים בבית מלון - 1600 חדרים ברמה טובה - שנבנה על ידי הצרפתים. על הכבישים תנועה ערה של מכוניות פרטיות. הרבה חדשות. דגמים יפניים ואמריקאיים. והרבה קופסאות פח מעוכות, תוצרת אימא רוסיה.
מדהים ! המעצמה שהקדימה להגיע לחלל מייצרת קופסאות פח על גלגלים כאשר כול שאר העולם מייצר מכוניות. ומוסקבה - מעניינת. צבעונית. גדולה. הכבישים עמוסים מכוניות היוצאות את העיר אל הדצ'יות (הבתים הפרטיים) שמחוץ לעיר הסואנת. באזורים שקטים יותר שם אמורים "גיבורי הכסף הגדול והכוח" כמובן, לבלות את סוף השבוע המתחיל ביום שאנחנו הגענו לכאן. יום שישי. האמת היא, שמעבר לדלפק הדרכונים והצהרות מטבע זר, הכול עבר בשלום.
המדריכה שלנו המתינה לנו, כמו שנאמר. האוטובוס גם. את החפצים ושאר "פקלאות" קיבלנו את כולם וללא פגע ובסופו של דבר הגיעו להפתעתנו עד דלת החדר במלון. כל הכבוד.
וכולנו בקומה 21. בין השמיים ללובי. ואת התפילות בעניין זה אמרנו כאשר טסנו מעל טורקיה. הודעה לכול יחידות החילוץ העברנו עם העתקים למשרד החוץ, המשרד לאיכות הסביבה, משרד התחבורה, האוצר, המשטרה וכל מי שעוד אוהב אותנו. שיידעו. !והתארגנו במהירות. ושברנו את הצום שנמשך כולו בין הארוחה במטוס לבין הסנדוויצ'ים שהבאנו מהבית. ואחרי כוס מרק שחיממנו בחדר, יצאנו שוב לדרך כדי להתרשם מהעיר המפורסמת בצריחי כנסיותיה. מהעיר שלרגלי מבצר ה"קרמלין". העיר שארחה את מאבקי הכוח הגדולים של המאה, מאבקים שהעלו את הפרולטריון לשיא כוחו וגם חיסלה את שלטונו כמעט ללא שפיכות דמים. העיר שהריעה לצארים, ולנין ולסטלין ולגורבצ'יוב ולילצין באותה התלהבות.
שמותיהם של גיבורי התקופות, מונצחים בעיר הזאת המלאה אתרים ופסלים ובתים ורחובות ואזורי מגורים הנושאים את שמותיהם של מנהיגים שהיו מעורבים בתהליכים היסטוריים שהשפיעו על מיליוני בני אדם החיים כאן ברוסיה ורבים רבים אחרים שנתנו את חייהם בהגנה על העיר ומה שנשאר מחלום שהתנדף. אז נסענו באוטובוס לאורך השדרות הרחבות, חולפים על פני גושי בנינים חשובים.חלקם היו חשובים וחלקם עדיין נשארו חשובים.
והיינו על "גבעת לנינן". והצטלמנו עם חזית בנין האוניברסיטה. וצילמנו את הכלות "הטריות" המגיעות לגשר ממנו צופים על מחצית העיר, כדי לזכות בנשיקה מצלצלת - מנהג חדש כנראה במדינה - וירדנו לבקר בבית הכנסת, מוטב שלא עשינו זאת. וחזרנו למלון עייפים אך מרוצים. וירדנו לאכול ארוחת ערב.
בהחלט ערב בילוי. נכנסנו עם הרבה רצון טוב ל "קרלסברג קפה", מקום שקט, בצד הכניסה הראשית לקזינו שבמלון. התיישבנו ליד שולחן ממוקם אסטרטגית - משמע, רואים את כולם והמלצרים חולפים על ידנו ממש. לא יכולים להתחמק מאתנו. ולקחנו אויר. התרווחנו.
חלפו דקות ארוכות והחולפים עברו לידנו כאילו היינו שקופים. תוך כדי ריצה אומרת לנו ילדה נחמדה לבושה לבוש הולנדי, (קרלסברג עיוני) , עם חיוך מקסים והרבה רצון טוב: "זה ייקח כ 5 דקות והיא תתפנה אלינו".
ביקשתי ספר תפריט. היא התנצלה שכל הספרים נמצאים בעיון הלקוחות ומיד שיתפנה היא תביא לנו.
מבטינו ליוו את המלצרים בכל תנועה. לא נתנו להם מנוח. הרי הוזהרנו. ובאמת, כעבור זמן יחסית לא רב - אולי רבע שעה - קיבלנו לעיון "מנו" בעובי של ספר נביאים, ברוסית עם תרגום אנגלי, ערוך לפי נושאים, עם מחירים ומשקל לכול מנה רשומה אבל בלי הסבר ממנו ניתן ללמוד למה מתכוונים באמת.
ליד הפסנתר, קרוב אלינו, התיישב "מאסטרו" והחל מנגן, מנעים את האווירה בנגינה יפה באמת, של שירים ומנגינות קלסיות ידועות.
לאכול עוד לא אכלנו.נהנינו לנוח מהיום הארוך והמפתיע. שמענו מוזיקה בביצוע פסנתרן טוב. עקבנו אחרי תנועותיהם של המלצרים - שני כושים של ממש לבושים סמוקינג כמו ב"פולי ברז'ה" בפריס ו שלוש מלצריות בלבוש הולנדי (קרלסברג עיוני) - אבל אוכל יוק !
סוף סוף נגש אלינו אחד הכושים ובביטחון מופלג אילנה הצביע על השורות ב"מנו" בהם היה אמור להיות כתוב באנגלית טובה, הפרטים המלאים אודות המנה המבוקשת. טוסט עם עוף, סלט יווני וכוס "פנטה" לכול אחד.
נפרד מאתנו בחיוך והלך. הלך לדלפק הקופה - מרחק שני צעדים מאתנו - והחל ממלא מגילה על שני עמודים. נכנס למטבח, עם המגילה, מרחק של עוד שני צעדים מדלפק הקופה, ונעלם לזמן לא ידוע.
והמוזיקה יפה באמת. חצי אור. אויר ואוירה טובה. רומנטי. והנה המלצר שלנו מתקרב ובידו נר דולק, מניח אותו במרכז השולחן שלנו ושוב נעלם כלא היה. ממש נחמד. אשתי איתי ואני איתה. ליד שולחן ונר. מוזיקה ברקע. אבל אוכל......
וכאשר התחלנו מתייאשים כמעט, צץ המלצר שלנו, נושא על מגש שתי כוסות שתייה ושתי קעריות עם לחם טוסט חתוך גיאומטרי בקוביות של סנטימטר על סנטימטר, וכף עטופה במפית אדומה, לכול אחד.
הבטנו זה בזו וזו בזה, והבנו שלא הובנו. שטוסט עם עוף מזה לא יהיה ושמקסימום נקבל מרק, ששחה בו עוף, ועם קוביות של טוסט. וכך היה.
אכלנו מרק. ואכלנו סלט יווני - מיניאטורי - שתינו "פנטה", שילמנו 300 רובל - כ 12 דולר, צחקנו. נהנינו והלכנו לחדר מרוצים.
סוף סוף "הרגו" לנו למעלה משעה וחצי של זמן ערב שיכול היה להיות מבוזבז, והלכנו לישון. האמת בנים שטרם דיווחנו לכם בענייני "דיוטי פרי", ועל כמה דברים נוספים שהיינו צריכים לעדכן אתכם בטרם נסענו, ולא הספקנו. המשך יבוא. סבלנות.
ד"ש לשכנים. שיקנאו שהם לא !!!
במיוחד לזה שגר בקומה מתחתינו. תגידו לו שהשקט הזה זמני. שבועיים בלבד.
שלכם........ אילנה ודני. זוכרים ?...... רוסיה ?!..........
