מאמר: איך הידע בפסיכולוגיה עוזר לי כמאמנת אישית 

אני מאמנת אישית ופסיכולוגית קוגניטיבית (MA בפסיכולוגיה) ואיני עוסקת בטיפול באנשים, אלא באימון והנחיה.
האם עולם התוכן ממנו אני מגיעה עוזר לי בעבודתי כמאמנת אישית ומנחה, האם הידע שלי בפסיכולוגיה תורם למתאמנים?
לטעמי, הידע שלי בפסיכולוגיה תורם רבות לתהליך האימון.

האימון האישי הוא אקלקטי, גוף הידע שלו נאסף ממספר תחומים כמו ניהול, פסיכולוגיה, ספורט, שיווק, פילוסופיה ועוד, כאשר לפסיכולוגיה על גישותיה השונות מקום משמעותי בבסיס הידע הזה.
אחת מגישות הפסיכולוגיה הרלבנטיות במיוחד לאימון היא הפסיכולוגיה הקוגניטיבית העוסקת בתהליכים חשיבתיים שמשפיעים על ההתנהגות כגון תפיסה, קבלת החלטות, למידה, הסקת מסקנות, יצירתיות, פתרון בעיות ועוד. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מאפשרת לי ראיה רחבה יותר והבנה טובה יותר של תהליכים קוגניטיביים שהמתאמן חווה ועוזרת לי יחד עם גישות נוספות בפסיכולוגיה לחשוף את המתאמן לדעות שונות, לסקרן אותו ולעורר בו פתיחות וחשיבה שיסייעו לו בהשגת מטרותיו.

ומתיאוריה למעשה, להלן מספר דוגמאות לשימושים בפסיכולוגיה במהלך האימון:

• כמאמנת אישית ומנחה, אני מאמצת את הגישות האקזיסטנציאליסטית וההומאנית (שהן חלק מהגישות הפסיכולוגיות מהן שואב האימון) ששמות דגש על הגשמה עצמית ויצירת משמעות ותופסות את האדם כבעל יכולת בחירה חופשית ושליטה (לא מוחלטת) בגורלו. אני מאמינה במתאמן, באחריותו לחייו ובמסוגלותו. תפקידי כמאמנת אישית ומנחה הוא להביא את המתאמן להשגת התוצאות שנגזרו מחזונו, לעזור לו להתמודד עם המכשולים המפריעים לו להגשים את עצמו, ולהבהיר לו את אפשרויות הבחירה העומדות בפניו ומהן המשמעויות וההשלכות של כל אפשרות.

• אני מודעת לעובדה שתפיסת המציאות שלנו היא סובייקטיבית ומאמינה בגישה הקוגניטיבית הגורסת שאנו מגיבים לאירועים בהתאם לאופן בו אנו מפרשים אותם.

אירוע ———>  חשיבה (פרשנות )  ———>  רגש ——— >  תגובה

לכן לכל אירוע יש פרשנויות רבות ואין פרשנות אחת שנתפסת כאמת אבסולוטית; וחשוב להטיל ספק בכך שתפישת המציאות שלנו, הפרשנות שלנו למצב, היא האופציה היחידה האפשרית במציאות, ולבחון גם אופציות אחרות. בגישה הקוגניטיבית אנו נתפסים כבעלי יכולת בחירה ושליטה, אנו יכולים לבחור לתפוס את האירוע אחרת ולשנות את התנהגותנו. העקרונות האלה מוסברים למתאמן ומקילים עליו לשנות דפוסי חשיבה לא רציונאליים (בד"כ שליליים).

• אני מתחברת לפסיכולוגיה חיובית שהיא תחום חדש יחסית בפסיכולוגיה שאינו עוסק בטיפול פסיכולוגי ובבעיות פסיכולוגיות, אלא מתרכז בחיים הטובים. הפסיכולוגיה החיובית עוסקת באורח החיים, בשיפור איכות החיים, בחיפושאחרי אושר, בדימוי עצמי והערכה עצמית, בהתלבטויות הטבעיות המאפיינות את חיי היומיום שלנו, ובחקירת תכונות חיוביות שונות כמויצירתיות, גמישות, שמחה ותקווה. בפסיכולוגיה החיובית מתרכזים בטוב ולא בשלילי, אבל לא מתעלמים מהעובדות ומודעים לכך שבחיים קורים גם דברים שליליים ולא רק חיוביים ושצריך להסתכל על החיים באופן מאוזן.

•  ההכרות שלי עם קיצורי הדרך המחשבתיים (היוריסטיקות) של כהנמן וטברסקי שאנו (כולנו) משתמשים בהם לפתרון מהיר של בעיות, לימד אותי שאנחנו לא פועלים באופן רציונאלי אלא חשופים למגוון של טעויות. לדוגמא, לפי מחקרי כהנמן, אנשים שונאים הפסדים ומייחסים להפסד משמעות גדולה יותר מאשר לרווח זהה. אנו מצפים שהפסד של ש"ח100 ישפיע עלינו יותר מרווח של ש"ח100. מומלץ לקחת בחשבון את ההטיה הזאת כשבודקים רווח והפסד של החלטה עתידית.

• כאשר המתאמן חושש לחוות לחץ ומטרתו היא להימנע מלחץ ולחיות חיים שלווים במיוחד, אני מיידעת אותו שהוא חווה תגובה טבעית. עוזר לדעת שהמערכת הסימפתטית נכנסה לפעולה ושאנו חווים תגובה הישרדותית - "הילחם או ברח". לידע הזה, למודעות לתגובה ולעובדה שהיא תגובה שכיחה, יש אפקט מרגיע. בנוסף חשוב לזכור שאי הנעימות הגופנית שנחווית חולפת ושהיא לא כל כך נוראית, בד"כ שום קטסטרופה לא תיגרם לנו, מלבד אי הנעימות.
אני מבהירה שקצת לחץ לא מזיק, להיפך, ומתארת את עקומת לחץ – ביצוע (שהיא עקומת U הפוכה). רמת הביצוע עולה כשרמת הלחץ עולה עד לנקודה שבה לחץ רב מדי פוגע בביצוע. כלומר, כשרמת הלחץ נמוכה מדי ואנחנו שאננים ואדישים הביצוע יורד והישגנו נמוכים, וכך גם קורה כשאנחנו לחוצים מאד עד כדי חרדה. אני מספרת על כך למתאמן, כי חשוב לי לידע את המתאמן בהשלכות של רצונו שאולי לא היה מודע להן, והוא בוחר אם לשנות את מטרתו או לדבוק בה.

• אני מנסה לגרום למתאמנים להטיל ספק ולנסות לראות עוד אפשריות, לדוגמא לאלה שחושבים שכאשר יהיה להם הרבה כסף הם יהיו מאושרים לתמיד אני מספרת על תופעת ההתרגלות – על כך שאנו מסתגלים לדברים. אנחנו מתרגלים לדברים והחוויות פחות מהנות וגם פחות כואבות.

• אפשר לנצל את תופעת ההתרגלות כדי להתמודד עם חוויות לא נעימות, כמו חשש ממשהו. אפשר להיחשף בהדרגה לגורם ממנו חוששים עד למצב שהרגישות אליו מופחתת (דסנסיטיזציה) והוא לא מפריע לנו יותר.

והדוגמאות עוד רבות...
האם הידע הזה הכרחי? אולי הוא לא קריטי, אבל הוא מאפשר לי להעמיק, להבין ולראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר. הידע בפסיכולוגיה מאפשר לי, יחד עם הפרקטיות של האימון, להיות מאמנת אישית אינטגרטיבית שמשתמשת במספר שיטות שפעולתן המשותפת חזקה ויעילה במיוחד; והמתאמנים? המתאמנים יוצאים נשכרים.