"לפני שאתה יכול לעשות משהו אתה צריך להיות משהו". גתה
אם נעשה סקר ונשאל אנשים מהו אותו דבר שהופך אדם למנהל מוצלח, סביר להניח שנקבל תשובות כמו: הלבוש שלו, טון הדיבור שלו, עזרים שהוא משתמש בהם, הניסיון שלו, הידע שלו, שפת הגוף שלו (מימיקת פנים, תנועות ידיים וכד') ועוד.
בבחינה מדוקדקת אני מוצא שרוב התשובות מחלקות את התכונות להצלחה כמנהל לאחת משתי הקטגוריות הבאות: 1) מה שיש לו (HAVE) - לבוש, תפקיד, כרטיס ביקור, תעודות, ידע. 2) מה הוא עושה (DO) - ניוד משאבים, הוראות, שפת גוף, שימוש בקול ובטון דיבור.
והאמונה הרווחת היא שאם יהיה לנו מה שנדרש למנהל (HAVE), ונעשה מה שמנהל עושה (DO), אז נהפוך ונהיה למנהלים (BE).
ואני שואל - האם אפשר אחרת? האם אפשר להיות משהו או מישהו ולא רק כפונקציה של HAVE - DO?
בכל שנות חיי ובכל בתי הספר בהם עברתי לא זכור לי שמישהו באותו מוסד חינוכי, האמון על הכשרתי להיות אדם, בעל, אבא, מורה-דרך, מנהל ועוד, התייחס "להוויה" שלי, ל"נשמה", למהות הפנימית. תמיד לימדו אותי מה לעשות ומה לא לעשות.
כשמסתכלים על מנהלים, עם היד על הלב, מזהים שישנם רבים מהם עם ידע עצום ואינסופי, וכאלו עם ניסיון רב ביותר, או כאלו שלבושים "נכון", עושים ואומרים את מה שנדרש, "מחזיקים" את האנשים שלהם באופן זה או אחר ועוד, ובכל זאת הם דלים ואפורים ואפילו "לא עוברים מסך".
לעומתם יש כאלו שרק קבלו את התפקיד, ללא ניסיון, פחות ידע, ולא תמיד זוכרים דבר זה או אחר, ובכל זאת הכריזמה נשפכת מהם, הם מרתקים ומעניינים ומצליחים.
אז מה זה ה"הוויה של מנהל"? מה זו ה"מהות" הזו? ה"נשמה" של מנהל?
האם אפשר להחליט ולבחור בה? האם אפשרי לכל אחד מאיתנו לעטות את החליפה הוירטואלית הזו, ושבמהלך הזמן היא "תתמזג" אל תוך מי שאנחנו?
האם יתכן שבתוך תוכנו ישנו ניצן קטן, אור פנימי עם פוטנציאל של מנהל מצוין, ומה שנדרש הוא בראש ובראשונה לבחור בו, להשקות את הניצן, לסובב את הדימר (עמעם) כך שימלא האור את מי שאנחנו מבפנים, ונהפוך להיות מנהל מוצלח במהות שלנו, בהוויה שלנו ובנשמה?
אריסטו ואפלטון מדברים כבר במאה החמישית לפנה"ס על שפה אונטולוגית - לא מה שאנחנו חושבים, מרגישים ועובר לנו בראש נחשב, אלא - מי שאנחנו בהווייתנו.
אחדים מאיתנו מחכים ל"רגע הנכון", "רק כשיהיה לי מספיק ניסיון, ידע, ותק, תעודה, הכרה" ועוד ועוד חיזוקים חיצוניים, "או אז אני אהיה...".
ואני אומר שאפשר ואף נדרש להחליט, לבחור ולאמץ הוויה של מנהל בד בבד עם רכישת ידע, כלים, אימון ועוד.
משול הדבר לאישה בהריונה הראשון המבקשת מחברותיה תמיכה והכנה לקראת ההורות הקרבה ובאה, וכל מה שהן מדברות עליו הוא: א. מה עליה לקנות (HAVE), כמו מיטה חיתולים, מוצצים וכד' ב. מה עליה לעשות (DO), כיצד לרחוץ, להאכיל, לחתל וכד'.
ושוב אני חוזר שאם אין התייחסות למי שהיא כאימא העתידית, למוכנות, לבשלות, לפחדים ולחששות, לזוגיות, למשפחה - אנו מחטיאים את המטרה.
או, להבדיל, משול הדבר לאדם שהחליט לחזור בתשובה או לבחור בדרך רוחנית זו או אחרת, וכל מה שהוא עסוק בו הוא לקנות טלית, תפילין, כיפה, ביגוד (HAVE), ואלו תפילות עליו לומר, מתי לטול ידיים, לברך (DO), וכל זאת מבלי להשקיע כלל זמן, אנרגיה וחשיבה על המהות החדשה בה הוא בחר והשינוי הפנימי הנדרש (BE) - אם כך, הרי ששוב החטאנו את המטרה.
ולכל אלו המצדדים בגישה האומרת: "או שיש לו את זה או שחבל על הזמן" אני אומר: נכון, אחדים מאיתנו נולדו עם פוטנציאל וכישרון זה או אחר בתחומים שונים, ועדיין יש ביכולתנו לבחור, להתאמן ולאמץ כל הוויה שהיא, ולכן - "או שיש לך את זה או שתפתח את זה".
ועל זה אמר גלילאו: "אי אפשר ללמד אדם דבר - ניתן רק לעזור לו לגלות זאת מתוך עצמו".
"למדתי שחלק גדול
מהאושר או מהאומללות שלנו
תלוי יותר בהווייתנו מאשר בנסיבות."
מרתה וושינגטון
המאמר נכתב ע"י שלמה בורלא - יועץ ארגוני ויועץ חינוכי, בעל תעודת הוראה מטעם האונ' העברית בי-ם, המתמחה בהנחיית קבוצות (משימתיות ותהליכיות), מתודיקה של הדרכה, ומדריך טיולים מוסמך.
InsideOutside - הדרך לשינוי מהותי ייעוץ לפיתוח ארגוני, אימון אישי למנהלים, סדנאות לצוותי עובדים, תכניות לפיתוח מנהלים, הרצאות וימי גיבוש וכייף - ODT פרטים נוספים: www.insideoutside.co.il
