מצב האומה - כתבה אלה אלקלעי 

לאמריקאים יש מוסד מאוד ראוי בעיני שנקרא נאום מצב האומה (State of the Union Address) . פעם בשנה הנשיא האמריקאי צריך להתייצב בפני האנשים אותם הוא משרת ולתת להם דין וחשבון כמו אחרון המנכ"לים בחברה ציבורית (אלא שאלו נדרשים לעשות זאת פעם ברבעון ולא פעם בשנה). יכול להיות שגם באמריקה המוסד הזה היה מתפורר מתוכן אלמלא השוט של הבחירות מדי שנה לסנאט ולבית הנבחרים אבל נכון להיום השילוב של הנוהג + התמריץ לשמור עליו מייצרים מוסד שראוי לקנא בו. 
אף שיש כמובן נושאים רבים שאובמה חייב לגעת בהם בנאומו, עושה רושם שיש מסר אחד מרכזי שהוא חייב להעביר – הכלכלה האמריקאית מתאוששת אבל... מאוד לאט. המסר הזה חייב להיות חד ומדויק מכיוון שסטייה לכל כיוון יש לה מחיר.

מדינות, כמו חברות, צריכות לגלגל את החוב
חלק ניכר מהחוב האמריקאי שהונפק לציבור (בעיקר הסיני) נלקח כחוב לטווח קצר ולכן עומד למחזור כבר השנה. כמו בכל גיוס חוב עלות הגיוס היא קריטית. ב- NYTimes חישבו ומצאו שעלייה של אחוז אחד בלבד בריבית, משמעה העלאת תשלומי הריבית המשולמת על החוב בסכום גבוה יותר מאשר תקציב משרד החינוך, הביטחון והמלחמות בעיראק ואפגניסטן ביחד (לא, לא בדקתי את נכונות הנתון). אם אובמה רוצה למחזר את החוב בלי להעלות את ההוצאות השוטפות שלו דרמטית הוא צריך לשכנע את ציבור המשקיעים שכלכלת ארה"ב מתאוששת, שהמכשיר הפיננסי מאוד בטוח ולכן פרמיית הסיכון הנדרשת עליו (גם כשאורך האיגרת מתארך) יכולה להישאר נמוכה. הבעיה היא  שהוא לא יכול לתת את הרושם שהתאוששות דרמטית הינה מעבר לפינה. למה?  גם מכיוון שזה כנראה לא נכון וגם כי התאוששות מהירה מידי תוביל הן ליצירת בועה חדשה בשווקים הפיננסים והן לצורך להקדים את מועד העלאת הריבית מה ששוב ייקר את עלות הגיוס מבחינת הממשל.

עיתוי בשווקים זה הכל
במרץ השנה מסתיים אחד התמריצים החשובים שלקח על עצמו הממשל להזרים למשק האמריקאי והוא רכישת משכנתאות מאוגחות קרי – הממשל לוקח הלוואה מהציבור (העולמי) על מנת לממן לציבור האמריקאי דיור. 1.25 טרליון $ הוקצבו להזרמת חמצן לשוק הנדל"ן האמריקאי. אחד החששות הגדולים הם שהפסקת זרם החמצן הזה יהיה הטריגר ל- W של רוביני כלומר הגורם להתדרדרות נוספת במצב הכלכלה האמריקאית. אבל מכיוון שגם הפסימיים בינינו הם כנראה אופטימיים בהסוואה אזי האות W מסמלת מצב בו מיד אחרי ההתדרדרות הבאה תגיע ההתאוששות הבאה. העברת המסר למשקיעים, למעסיקים, לצרכנים לסוגיהם שהכלכלה בהתאוששות, שהתרופה פעלה ושהחולה יכול להמשיך בתהליך ההחלמה בלי תרופות נוספות - הוא חשוב מאין כמותו. אבל כמו שחשוב להעביר לחולה שהוא כבר לא צריך תרופות קרי שהממשל יכול להקטין את מערבותו בשווקים ובכלכלה הרי חשוב גם להזכיר לחולה שההתאוששות הולכת להיות איטית שהוא צריך לעשות דיאטה וספורט, להקטין בהדרגה את היקף הצריכה ולהגדיל את ההשקעות.

כמובן שנאום אחד לא יקבע את מחיר ההון של ממשלת ארה"ב. כמובן שיש משקל לא מבוטל להחלטת הריבית (שנותרה אפסית), להחלטה על המשך כהונתו של ברננקי, לטון ולכותרות הנושבות מדבוס, לצעדים שנוקטת ממשלת סין ועוד לא מעט גורמים אחרים צפויים ובלתי צפויים. אבל יש משקל לנאום הזה. יש משקל הן בגלל מיצובו, הן בגלל הנואם הספציפי הנושא אותו הפעם והן בגלל הדיון המקדים והדיון שבדיעבד.