פילאטיס ושלוות ונפש 

כיצד תרגול פילאטיס משפיע על העלאת המודעות ויצירת רוגע?

לפני שניכנס למהות עצמה חשוב, בראש ובראשונה, להתייחס לאותה מהות - כיצד אנו פועלים
ומה מניע אותנו ברבדים השונים של קשר בין גוף ותודעה.
במשך היום אנו חווים ועוברים ממצב רגשי אחד לאחר וממצב פיזי אחד למשנהו. לאורך יום עבודה
אנו נתחיל לרוב עם גוף עיירני ונסיים אותו עם מוטשות מסויימת. כמו כן הנפש מתחילה את היום
במצב רגשי, מנטאלי מסויים ותסיים אותו בצורה שונה - במשך היום אנו עוברים תהליכים דינמיים
בכל הקשור לגוף ונפש.

האם יש קשר בין  הגורמים - תחושה פיזית, תחושה ריגשית, ומחשבות?
כיצד בא קשר זה לידי ביטוי ביומיום?

אם תשימו לב, כאשר אתם רואים אדם בחרדה, גם גופו מגיב וניתן לראות זאת במתח בעיניו
ובגופו. אם תראו אדם חסר ביטחון בוודאי תזהו זאת בשפת גופו השמוטה ובעיניו המושפלות.
על מהות הקשר ועל האופן שהוא בא לידי ביטוי לא ארחיב במאמר זה, אבל בהחלט ישנה
השפעה הדדית בין התחושה הפיזית ובין המצב התודעתי שלנו. במאמר זה אתמקד יותר
ביכולת לזהות את המצבים השונים והמשתנים של גוף ונפש בזמן שיעור פילאטיס.
מצב תודעתי הוא אותו מצב של מודעות -  או חוסר מודעות למחשבות, רגשות, ותחושות פיזיות.
אני טוען שאם לומדים להכיר את אותו מנגנון פעולה של תודעה (נפש) וגוף ניתן לשכלל את
תרגול הפילאטיס.

 על מנת לפשט את העניין אתייחס לתודעה ולגוף כישויות נפרדות שמנהלות דיאלוג זו עם זו.
כל אחת מהן בעלת יכולת הבנה, שליטה ופעולה משלהן ושתיהן משפיעות אחת על
השניה. כך לדוגמה ישנן תנוחות בפילאטיס שגורמות לשקט נפשי ושלווה, ולהפך - אם נניח את הגוף
בתנוחה לא נעימה התודעה תהיה סוערת ונחוש סבל.

אז מה קורה בתרגול פילאטיס?

ישנן מספר הנחות יסוד עליהן אני מתבסס:

1. לגוף יש אינטליגנציה משלו - הוא בעל יכולת ללמוד ולשכלל את היכולות שלו.
   כשאתם חולים הגוף רוצה לנוח, וכשאתם עירניים הגוף רוצה לזוז.
   שפת הגוף משקפת את הלך הנפש שלנו, נסו ליצור הפרדה וראו מה קורה -
   כאשר אנו במתח קצב ההליכה יהיה מהיר, בצעו מניפולציה על הנפש והאטו את קצב
   ההליכה או להפך, כאשר הנפש מוטשת האצו את קצב ההליכה ושימו לב ליכולת לנתק
   בין מצב פיזי ומצב נפשי. לגוף יש יכולת לפעול באופן אוטונומי כנגד המחשבה.
   כדי לחוות בתרגול פילאטיס אינטליגנציה זו בצעו ניסוי פשוט:
   קחו תרגיל שאתם כבר מכירים ויודעים לבצע אותו בעל פה, מבלי שהמוח צריך להבין
   ולפענח את אופן הפעולה, אפשרו לתודעה להתבונן בגוף הנע מבלי להתערב, כמו צפייה
   מחלון ביתכם באירוע המתרחש בחוץ. אפשרו לאיבר שמבצע את פעולה להיות ישות
   אוטונומית בפני עצמה.
2. בתוך המנגנון של מחשבות וגוף ניתן לשהות רק ברובד אחד, או המחשבה או הגוף.
   לא ניתן לשהות בשניהם במקביל. כאשר נכנסים לתרגול פילאטיס ניתן לחוות זאת
   בבירור. פילאטיס בנוי על תרגול פיזי המכיל תחושות פיזיות שונות כמו מגע עם הרצפה,
   מגע האיברים אחד בשני וכן עבודת השריר במאמץ בעת חיזוק או מתיחה.
   בתחילת שיעור אני נמצא יותר ברובד המחשבתי, תירדות היומיום והמתחים השונים,
   ולאורך השיעור אנו קופצים בין מודעות פיזית ובין המחשבות.
   השאיפה, ככל שהשיעור מתקדם, היא להיות יותר מרוכז בתרגול הפיזי, דבר שיאפשר
   ויפנה מקום למודעות גופנית על חשבון המחשבות.

אז מה הקשר בין אותו מצב תודעתי ומצב פיזי וכיצד אפשר למנף את זה לשכלול התרגול בשיעור?

הרבה אנשים מתארים את החוויה שהם חווים בסוף שיעור למעין מדיטציה כאשר הם נכסים במצב פיזי-
מנטאלי מסוים ויוצאים במצב שונה לגמרי. מה קורה שם? מה עובר עליהם?

אני מחלק את המצב התודעתי-פיזי בו אנו יכולים להימצא ל-3:

1. התחושה הפיזית בגוף הנע ללא מאמץ - מודעות לתחושות הפיזיות בגוף, בתנועה
   או חוסר תנועה, תוך התבוננות בגוף ללא מעורבות התודעה.
2. הפעולה הפיזית מתוך מאמץ (דורש ריכוז) - מודעות לתחושה הפיזית בגוף
   תוך מעורבות מלאה של התודעה בתנועה תוך רצון לשכלל את הגוף.
3. חוסר מודעות פיזי - שהייה במחשבות שרצות לנו בראש, תוך הזדהות איתן.  

ניתן לומר שאנו עוברים בין 3 המצבים באופן משתנה ולא קבוע כאשר לכל מתרגל יש את
הדינמיקה שלו - המעבר ביניהם, או הקפיצה בין מודעות לחוסר מודעות תלויה בגורמים רבים כמו המצב המנטאלי
והפיזי איתו נכנסים לשיעור, וכן אופיו, התניותיו והסקרנות הטבעיים של כל אחד ואחד.

ניתן לומר שהמצב האידיאלי הוא הזרימה בין 3 המצבים הללו.

 בו ננסה לבחון את התיאוריה הלכה למעשה.
ניקח מספר תרגילים לדוגמה וננסה לזהות את אותה מערכת יחסים של גוף ונפש.

את מצב 2 ניתן לחוות בתרגיל ה- roll up:

בתרגיל זה נדרש התלמיד להתגלגל משכיבה על הגב לישיבה תוך שימוש בשרירי הבטן ותנועת
ארטיקולציה של עמוד השדרה. על מנת להצליח את התרגיל יש לשים לב לתחושת המגע וניתוק
החוליות מהרצפה תוך  איסוף שרירי הבטן העמוקים. נדרשת מודעות מלאה למה שעובר בגוף
תוך עבודה שרירית  מאומצת וריכוז על מנת לבצעו כהלכה. כל "בריחה" למחשבות עלולה
להכשיל את התרגיל, בין אם זו מחשבה שקשורה לתרגיל, כמו כישלון והצלחה, או סתם מחשבה
שנובעת משעמום.

את מצב 1 ניתן לחוות לאחר ביצוע תרגילי מנוף עם רגליים באוויר:

לגוף יש צורך לשחרר גב על ידי חיבוק ברכיים והנעת הגב מצד לצד. הגוף יודע מה טוב לו ולכן
יש צורך לשחרר את הגב על ידי חיבוק הברכיים. במצב זה אנו מבצעים פעולה ומודעים
לתחושות הפיזיות אך התודעה אינה מתאמצת ואינה מעורבת באופן ישיר. היא מתבוננת בתחושה או
שהיא "בורחת" למחוזות אחרים.

ישנם שני שיאים, לטעמי, שניתן לחוות בעקבות תרגול נכון של פילאטיס. הראשון הוא היכולת
לבצע תרגיל ללא מאמץ, בהנאה צרופה, ללא הצורך בריכוז ומעורבות התודעה בתנועה (שלב מצוין,
אפרופו, לשלב מוסיקה), והשני הוא היכולת לשהות בהרפיה  תוך התבוננות במתרחש באופן
פיזי בגוף - התחושות השונות - מבלי לערב את התודעה. מצבים מסוג זה דורשים עבודה
תוך דיאלוג נכון בין התודעה - הנפש -  והגוף. בתוך תרגול ישנם מספר דרכים ומספר תנוחות
שיכולות להוביל את המתרגל ממצב לא מודע וחסר מנוחה למצב מודע, שקט, רגוע ובלתי מעורב.

 בעצם מה שקורה בתוך תרגול פילאטיס הוא שהגוף משפיע על התודעה, ולהיפך - התודעה
משפיעה על הגוף. הסוד לשכלול התרגול טמון  במלה אחת - "הקשבה". אם נחזור לדימוי של
דיאלוג בין שני גופים שונים הפיזי מול הנפשי-מנטאלי, כמו בכל דיאלוג בריא נדרשת  ה ק ש ב  ה,
ברגע שהתודעה תהיה קשובה לגוף, ולהפך, התרגול וחיינו יהיו זורמים יותר. לצערי,
אין קיצורי דרך, פשוט אין, והשלב הראשון הוא הבנת הטבע שנו, המכניזם של גוף ונפש.

 זהו מאמר ראשון בסדרה של מאמרים שבאה לתת כלים לתרגול יעיל יותר של פילאטיס
וכן להבנת המנגנון של גוף ונפש כפי שהם באים לידי ביטוי בשיעור פילאטיס. בהמשך יהיו
מאמרים נוספים על הקשר בין מוסיקה ותרגול, פילאטיס בהריון והתמודדות עם מצבים שונים
של תודעה-גוף בתוך שיעור פילאטיס ועוד.

 המאמר הינו חלק ממקבץ מאמרים שנכתבו על ידי סטודיו חן לפילאטיס&יוגה, מרכז למבוגרים ילדים שנותן מענה לחיוזק והגמשה של הגוף לצד פתרון לבעיות גב, נשימה וטונוס פלג גוף עליון רפה.