קבוצות כלי נגינה 

בתקופות רחוקות יושמו גישות מגוונות למיון כלי נגינה. המטודה המקובלת במערב בעת האחרונה מחלקת את הכלים לכלי מיתר, כלי נשיפה וכלי הקשה. אך, תרבויות אחרות מישנן מטודות נפרדות.

שיטת מיון כלי הנגינה העתיקה ביותר הידועה לנו היא סינית ומקורה במאה ה-5 לפנה"ס. מתודה זו ממיינת את הכלים על-פי החומר ממנו הם עשויים.כל הכלים העשויים ממשי משויכים לקבוצה שלישית, כל הכלים העשויים מאבן משויכים לקבוצה אחת, וכן הדנית, כל הכלים העשויים מאילן משויכים לקבוצה שנייה.

לרוב, ממויינים כלים לפי הדרך בה מפיקים מהם צליל. מקור שיטת המיון הטריוויאלי בעת האחרונה במערב, המחלקת את הכלים לכלי מיתר, כלי נשיפה וכלי הקשה, בישראל.לכלי מיתר המנוגנים באמצעות קשת, מטודה זו הורחבה בעזרת מרטין אגריקולה , כמו כינור, כמו גיטרה, שהבדיל בין כלי מיתר המנוגנים בפריטה. מוזיקאים קלאסיים לא מיישמים תמיד הפרדה זו, עם זאת מבדילים בין כלי נשיפה בעלי עלה (מוזיקה) (כלי נשיפה מעץ) לכלי נשיפה בהם מפיקות השפתיים את הצליל (כלי נשיפה ממתכת).

מאתודה זו אינה נטולת חולשות. קיימים כלים נדירים ולא-מערביים שלא נכנסים באופן נוח להגדרותיה.משום שהשפתיים מרעידות בו את עמוד האוויר שבכלי, כלי הנגינה ארכאי סרפנט, אמור להיכלל במשפחת כלי הנשיפה ממתכת, למשל.אך, הוא נראה כמו כלי נשיפה מאילן, וקרוב יותר לקבוצה זו במובנים רבים, מפני שהוא משתמש בנקבים ולא בבוכנות כלי לשלוט בגובה הצליל. ישנה אבן נגף לקטלג גם כלי מקלדת מסוימים.לפסנתר חשוב מיתרים, אולם הם מופעלים בעזרת פטישים, על כןלא ברור אם לשייך אותו לקבוצת כלי המיתר או לכלי ההקשה, לדוגמא.
למידע נוסף -  לוח כלי נגינה יחודי ומותאם לכל כלי נגינה הכולל ביקורות על כלי נגינה.