התמודדות ולא התמוטטות במצב חירום 

בשבועות האחרונים כתוצאה ממצב החירום בו אנו נמצאים קבלתי פניות רבות של ילדים, נוער ומבוגרים כשהמכנה המשותף הוא הרצון לדעת כיצד להתמודד בצורה הטובה ביותר עם המצב.

לצערי הרב נסיון העבר מלמדנו כי אין אופיו של הציבור הישראלי דומה כלל במצב חירום למצב של שקט ורגיעה. במלחמות ובמצבי חירום הופכת האווירה הכללית לאיכפתית ,מלוכדת, תומכת, עוזרת, אוהבת ואפילו מפרגנת.
לתקשורת הבינאישית יש גוון של אמפטיה, הקשבה ורצון טוב, תחנות ההסעה לחיילים ריקות כמעט היות ונהגים פשוט מחפשים חיילים בכבישים על מנת לתת להם טרמפ ואפילו להסיעם עד הבית, שכנים בבתים משותפים מוכנים יותר לעזור זה לזה, האדיבות חוגגת בכל המקומות והמשרדים הציבוריים .

תמיד שאלתי את עצמי מדוע הפוטנציאל והיכולת הזו לא מוצאים את ביטויים בתקופות של שקט ורגיעה ???
האם מתח לחץ חרדה, פחדים, תיסכול וכעס מתמידים גורמים למוח ולגוף לשחיקה?
האם יכולתו של האדם להתמודד עם מתחים ולחצים בחייו היא נרכשת או מולדת?
האם אדם שאינו מתוח ולחוץ מאושר יותר?
האם תעלה יכולתנו התיפקודית ככל שתרד רמת המתח והלחץ שלנו?

ובכן לדעתי יש קודם כל להבדיל בין שני המושגים "מתח ולחץ" שכן למרות ששניהם מהווים חלק בלתי נפרד מקיומנו אין מדובר כאן במושגים זהים.

לנסות להגדיר את המושג מתח זה כמו לנסות להגדיר כאב. כל ילד, מתבגר ומבוגר יודע מה זה כאב אולם מאחר וסף הכאב שונה אצל כל אדם קשה להגדירו בהגדרה אחת שתספק את כל המדענים בעולם.
יחד עם זאת ניתן לאמר כי קיימים שני סוגים של מתח: מתח רגשי ומתח פזיולוגי. את שניהם אפשר למדוד בצורה די מדוייקת באמצעות מיכשור בו משתמשים לדוגמה בשיטת הביו-פידבק. מתח הוא בריא, בלעדיו קשה לנו לתפקד אך כמובן מתח יתר גורם בדרך כלל לכאב הגורם לנו להפסיק את הפעילות שגרמה לו בדומה למצב של עומס יתר בחשמל הגורם לירידה של הפחת והפסקת זרימת החשמל.

לפני שאגדיר את המושג לחץ ברצוני לשתף אותכם במסקנות אישיות אליהן הגעתי כתוצאה מנסיוני הקליני לעזור לאנשים בתחומי עיסוק שונים על ידי אימון, תירגול ופיתוח חישול וכושר התמודדות עם מצבי לחץ שונים. מסקנות שיגרמו לכמה מכם להרים גבות כביטוי להשתוממות או אי הסכמה.
"עוד לא נולד האדם ולא נוצר המצב שיכול להלחיץ, להעליב, להרגיז או להצחיק אותנו - רק אנחנו נחליט מה ואיזו התנהגות אכן תגרום לנו להלחץ, להעלב, להתרגז או לצחוק." הבחירה היא בידנו כפי שהחלטנו להלחץ או להעלב אנו יכולים להחליט שלא.

כלומר ההגדרה ללחץ שאני מאמין בה היא: "התרגום שנותן הפרט לגרוי אליו נחשף." יכול זה להיות גרוי מהעולם הפנימי כלומר תחושות, מחשבות ורגשות, או מהעולם החיצוני כלומר מה שקלטנו באמצעות החושים.
או מצבי חיים כמו: פיטורין, מוות של אדם קרוב, גרושין, פקקי תנועה ,תאונה, בוס נוקשה, קילקול במכונית וכד`.

החיים הם פאזל אחד גדול המורכב ממרכיבים שונים של לחצים ומתחים. ככל שנעמיק את יכולתנו להתמודד עם לחצים שונים, ככל שנפתח ונשפר את יכולתנו להגיב ללחצים בצורה שתאפשר לנו מיצוי טוב יותר של הפוטנציאל התיפקודי שלנו נגיע לשלב גבוה יותר של בריאות, יכולת עמידה והתמודדות עם מצבים קשים, שביעות רצון ואפילו אושר..
עלינו לזכור כי לאנרגיה ורגשות יש דיאלוג דינמי ובלתי פוסק כל דבר המשפיע על רגשותנו משפיע על האנרגיה שלנו או להיפך.

העקרון המשמעותי והחשוב ביותר במצב חירום הוא:
הבחירה הקיימת ביכולת לשלוט בצורה רצונית ולווסת תגובות בלתי רצוניות לרסן ולהשהות תגובות אימפולסיביות.

יכולת זו מאפשרת תגובה נכונה ומוצלחת יותר, היא מאפשרת התארגנות פנימית וגיוס משאבים אישיים לצורך הערכת מצב שקולה ובחירת דרכי התגובה האפקטיביות יותר.

קיים הפן האישי בו על האדם הנחשף למצב חירום הגורם לו לעיתים לחרדה או פחדים ובמיוחד לתחושה של אובדן שליטה במתרחש סביבו ובגופו לשנות דפוסי מחשבה עם תוכן שלילי (מה קורה לי אני מאבד שליטה ....)
למחשבות עם תוכן חיובי תוך שימוש במשפטי " אני " כגון: אני חרד כרגע אך אני יודע כי כל חרדה דומה לגל בים היא מופיעה מגיעה לשיא ויורדת- היא אינה נצחית, אף אדם לא מת מחרדה ... לשאוף שאיפות אוויר איטיות תוך הפעלת הסרעפת (נשימות בטן) תוך כדי כך לכווץ את האגרופים לנשוף את האוויר באיטיות דרך הפה כשהשפתיים מכווצות (כמו שריקה אילמת) ולהרפות את האגרופים תוך כדי שינון המשפט " אני רגועה ושולטת במצב " למשפט כזה קוראים משפט אוטוגני מהמילה אוטוסוגסיה - שיכנוע עצמי . רצוי לחזור על פעולה זו מספר פעמים עד שמרגישים יותר טוב. במידה ותחושת החרדה מופיעה בזמן שהיה עם אנשים נוספים ניתן לבצע את אותה הטכניקה אך במקום לכווץ את האגרופים אפשר לכווץ שרירים שאינם נראים כלפי חוץ כגון שרירי ישבן, כיפוף קצות אצבעות הרגלים לכיוון הרצפה וכד`.

באשר לפן הבינאישי המלצתי כאן היא לא לשמור דברים בבטן לשתף חברים או בני משפחה בתחושות זו לא בושה להיות חרד או לפחד שכן הפחד בסך הכל נועד לגרום לאדם לנקוט אמצעי זהירות וליישם טכניקות התמודדות עם הפחד. להקשיב לזולת בצורה פעילה כנה ואמפטית .

באופן כללי רצוי מאד להמנע מהאובססיה להקשיב לחדשות כל 30 דקות, להשתדל מאד לשלב במהלך היום בעבודה ובבית גם פעיולויות הפגתיותת מהנות כגון הקשבה למוסיקה אהובה, פעילות פיזית כמו שחיה, הליכה ריצה או ביקור במכון כושר, צפייה בסרט מעניין, קריאה מהנה, (לא רק עיתונים), שיחת טלפון עם חבר וכד` .

לסיכום:
למרות הקושי הרב הקיים בהשהייה וריסון תגובות לנוכח המתרחש סביבנו חשוב ביותר כי נדע כי ברגע שאנו בחרנו בתגובה של ריסון והשהייה עשינו זאת מעמדה של כוח ולא של חולשה כפי שרבים מפרשים. אין הכוונה כאן - לא לעשות כלום אלא להיפך לנצל את פרק הזמן אותו אנו לוקחים בעצם השהיית התגובה לצורך הערכת מצב מהירה ובחירת התגובה המתאימה שהצד השני אינו מצפה לה.

ההיסטוריה האנושית מלאה בדוגמאות המאשרות כי תגובות הנובעות מכעס והתלהמות מובילות לתוצאות שליליות בלבד.

בתקופה קשה זו חשוב שנזכור ונדע כולנו כי לעם מלוכד ונחוש קיימת עוצמה אדירה המהווה את אבני היסוד העקריים לבטחון עצמי, למיצוי הפוטנציאל האנושי ובכך ליכולת התמודדות טובה יותר עם מצבים קשים.