כשפוחדים ומרגישים את האפקט המכווץ והמאבן של הפחד, את הפקעת שנוצרת בבטן העליונה, עוזר לדעת שהמערכת הסימפתטית נכנסה לפעולה ושאנו חווים תגובה הישרדותית - ''הילחם או ברח''. לידע הזה, למודעות לתגובה ולעובדה שהיא תגובה שכיחה לפחד, יש אפקט מרגיע. בנוסף חשוב לזכור שאי הנעימות הגופנית שחווים חולפת ושהיא לא כל כך נוראית, שום קטסטרופה לא תיגרם לנו, מלבד אי הנעימות.
אחרי שלב המודעות למה שקורה בגוף, מגיע שלב הטלת הספק. צריך להטיל ספק בכך שתפישת המציאות שלנו (הפרשנות שלנו למצב שיצר את הפחד) היא האופציה היחידה האפשרית במציאות. לדוגמא, אם אנו חוששים שתוכנית שתכננו לא תצליח כי שלב כלשהו בדרך השתבש ואנו פוחדים שנטעם את טעמה המר של האכזבה, אנו צריכים לבדוק ממה נובעת הפרשנות שלנו, האם הפחד מהכישלון נובע מהנטייה להכללת יתר, כלומר האם אנו עושים אינדוקציה שאינה במקומה, מסיקים מפרט קטן על הכלל. או אולי זו הנטייה להישבר ולהיכנס למוד תבוסתני כשהדברים לא מתרחשים לפי התכנון שלנו. אחרי שהבנו שהפחד נובע מהפרשנות שלנו שהיא תוצר של אופיינו ודפוסי החשיבה המאפיינים אותנו והבנו שזו רק אפשרות אחת לתרחישים עתידים, זה הזמן להריץ בראש תרחישים אפשריים אחרים ואפשרויות פעולה שיסיעו לי להתגבר על המכשול שהפחיד.
לפעמים עוזר לדמיין את האופציה הגרועה ביותר – הכישלון, ולא סתם כישלון אלא כישלון קולוסאלי בו נרגיש אפסיים, נתקל בבוז של הסביבה ואולי גם ברחמים. ודווקא אז כשהכישלון ניתפש כעצום, נתפוש שהסבירות שהוא יקרה ושנרגיש תחושות כאלה קיצוניות ולא פרופורציונאליות, נמוכה מאד.
כאשר הפחד גדול ורצוננו המיידי הוא להימנע ממנו, כדאי לא לוותר ולהיחשף אליו בהדרגתיות, כדי להתגבר עליו ולהיווכח שהשד אינו נורא כל כך. חשיפה הדרגתית לגורם לפחד עוזרת בהתמודדות, לדוגמא, אם הפחד הוא מכישלון צורב בלימודים אקדמאיים מפרקים את מושא הפחד, הלימודים האקדמאיים, לגורמים, לקורסים בודדים. בהתמודדות עם הקורסים הבודדים והפחדים הקטנים המלווים אותם אפשר להיעזר בין השאר בטכניקות שצוינו, כשכל הצלחה ולו הקטנה ביותר מקדמת אותנו להתגברות על הפחד...עד הפחד הבא
בטכניקות אלה אני משתמשת בעצמי ומעבירה אותן כמאמנת אישית למתאמנים.
דגנית רוזנר - מנחה, מאמנת אישית ופסיכולוגית קוגניטיבית
net.מאמנתאישית.www