סלסה היא החיים 

הסלסה גורמת לך לאהוב את עצמך, לשמוח בעצמך ולגלות ולבטא את עצמך באמצעות הגוף. אי אפשר לרקוד סלסה ולהשאר מדוכא או עם רגשות שליליים. אפשר כמובן להפסיק לרקוד וללכת לפינה ולחשוב את כל המחשבות השליליות והקשות עליך ועל אנשים אחרים והעולם. אבל מי שרוקד סלסה ואני מעיז לומר אפילו רק צופה ברקדני סלסה, במיוחד המקצועיים שבהם, מתחיל להתלהב ומוחק ולו לשעה קלה רבים מהצבעים הקשים של חייו.   

מדוע זה כך, במיוחד בריקודי הסלסה?

יש לכך מספר סיבות. ריקוד הסלסה הוא ריקוד המלווה במוסיקה לטינית מלאת שמחת חיים, הוא דינאמי וכולל מידה מתונה או פחות ממתונה של אקרובטיות, חושניות, וסקסיות.

בריקוד הסלסה, הרקדן מתבקש לבטא כל חלק בגופו בנפרד וכאחדות. בנוסף לכך יש בסלסה שינוי קצב רבים. ממקצב מהיר מאד יש מעברים חדים או איטיים לתנועה איטית ולתנועה מושהה ושוב לתנועה מהירה.

יש בסלסה תנועות מעגליות וישרות, קצרות וארוכות עולות ויורדות.  הרקדן צריך לבטא מספר הולך וגדל של תנועות מורכבות ולעשות זאת בחופשיות ובקלות ונינוחות. בנוסף עליו להיות מתואם עם המוסיקה ועם בן זוג.  לתלמיד מתחיל, מאפיינים אלו עשויים להיות אתגר לא פשוט. אך משעבר הרקדן את אותה מסה קריטית של שעות ריקוד וצפייה ברקדנים אחרים, הגוף שלו מתחיל להשתלב בקצב ולהגיע לאותה מידה מרתקת במיוחדת של ריכוז ושחרור המאפשרת לו לבטא את עצמו בסלסה ולהנות. במיוחד, הדבר בולט כשהרקדן והרקדנית יודעים לייצור איזון בינהם, כך ששניהם מבטאים את עצמם באופן המיוחד להם ובו זמנית בצורה שמשלימה ונותנת ערך מוסף לשני ולא מאפילה על השני. במצב כזה, התחושה הן של הרקדנים (מבחינת שיתוף הפעולה והצלחת הריקוד מבחינה חזותית ומבחינת קהל הצופים המתמוגג), היא מרוממת מאד, בנוסף לכל הכיף והסיפוק הקיימים באופן כללי.  איך במצב כזה, אפשר לחשוב מחשבות שליליים. למי יש זמן לפחות בעת הריקוד לא לאהוב את עצמו? היכולת לבטא את עצמך בסלסה, היכולת לשלב בין מקצבים משתנים ברמת מורכבות הולכת וגדלה, הפרטנר שלך והמוסיקה גורמים לגוף ולנפש להרגיש שמחת חיים. כך נהיית הסלסה החיים עצמם ומקרינה לחיים שמעבר לרחבת הריקודים ומאירה אותם באור המחויך מאד של הסלסה.
















vv