עד שנת 2007 בישראל לא הייתה המילה 'יציבה' שגורה בפי המטפלים האלטרנטיביים לסוגיהם השונים. הם שיווקו ומכרו יוגה, שיאצו, איורדה וטווינה,ועוד כ450 שיטות שונות העוסקות ביציבה, מבלי להזכיר את המילה הזאת. ע"פ ספירה באינדקס המטפלים של הירחון "חיים אחרים", וכולם תחת הכותרת 'מטפלים אלטרנטיביים'.
בשנת 2007 נוצר לראשונה המושג 'חינוך יציבה' בעברית, דרך המאמר 'חינוך יציבה וישיבה נכונה-למה כן ולמה לא' אשר פורסם באתר מאמרים באינטרנט. מאז, המחבר מחזיק ברובו של הדף הראשון בעמוד הנענה לכותרת 'חינוך יציבה', וממשיך עד עמודים חמש ושש.
הסיבה: איש לא אמר עד אז את המושג הזה, והוא הפך לביטוי חיפוש אינטרנטי עם בלעדיות של קניין רוחני לא פורמאלי.
מאז חלה מהפכת היציבה בארץ, וכל מטפל אלטרנטיבי כמעט משווק את עצמו בעזרת המילה יציבה,ומעצים את שכיחותה באינטרנט. מה שהיה ביטוי חיפוש חדש וראשוני הפך
למושג המשווק בהרחבה. לעיתים קרובות תחת המינוח יציבה נכונה וישיבה נכונה.
לא ליציבה נכונה:
המושג יציבה נכונה הנו חסר משמעות משום שלא ניתן לכמת ,להגדיר
ולקבוע ערכים המצביעים על נכונותה של יציבה כזאת או אחרת. ניתן רק להצביע על יציבה לא נכונה בעליל דרך השיפוט הכללי של יציבה נפולה, או מתוחה וזקופה מדי.
או למביני עניין: יציבה שיש בה מופע של ליקוי התנהגותי ותפקודי ביחסי ראש-צוואר-גב.(פ.מ. אלכסנדר)
לא לישיבה נכונה:
בדומה ליציבה, לא ניתן לקבוע מהי ישיבה נכונה, לא ניתן למדוד ולא ניתן להגדיר פרמטרים לנכונותה. ניתן להגיד בפרוש מהי ישיבה לא נכונה: נפולה, שחוחה ורפויה,
או זקופה מדי ומתוחה. לבעלי מקצוע היא ברורה מאוד: ישיבה לא נכונה מתבטאת ביחסי ראש-צוואר-גב שיש בהם מתח שרירי לא מאוזן ומועצם. גם לזה אין עדיין אמצעים
טכנולוגיים לכימות ומדידה, אלא ניסיונו האישי של כל בעל מקצוע בתחום היציבה.
יתר על כן, המושג ישיבה נכונה מזמן התרחשות פוליטית לא רצויה: מי יקבע ששיטה כזאת או אחרת היא בעלת האמצעים להשגת הישיבה הנכונה?
על כן המושגים האלה שייכים לקטגוריה הלא חיובית שאומצה על ידי מאמני כושר וחינוך גופני אורתודוכסיים, שנוטים להגיד לילדים " לשמור על יציבה נכונה". לא חיובי ולא נכון, כי אם לילד ולאדם אין כלים ברורים להשגתה של יציבה נכונה יותר ,האמירה הזאת אינה אלא ציווי חסר ערך וסתמי. אין לה מקום במתודולוגיה של חינוך היציבה, כי השומע יעשה את
הדבר האחד שהוא יודע : יזדקף ויתמתח. מעשה לא נכון לחלוטין ומונע על ידי אינסטינקט
ולא ידע מושכל.
כן לחינוך יציבה:
יציבת האדם מתחנכת בכל מקרה, בין שהוא מודע לכך ובין שאינו מודע.
ילדים שגדלו בין זאבים, וכנראה היו מספר מקרים מתועדים, ילכו על ארבע גם בבגרותם.
במקרה אחד לפחות שתועד בספר, נמצא שגם לאחר שהילד הושב לחברת האדם ולומד ללכת זקוף, בעיתות מצוקה נטייתו הייתה לשוב ליציבת הליכה על ארבע.
דוגמא אחרת: ילד שגדל באוהל בדואי מקבל חינוך יציבה אחר לגמרי מילד שגדל בעיר.
מאחר שבאוהל אין כיסאות ושולחנות, תתפתח יציבתו באופן אחר, ובבגרותו הוא יהיה מובחן מיד כשונה מאדם שגדל בסביבה רווית כיסאות.
סיכום: מאז החלת חוק חינוך חובה בכל מדינות העולם, חל שינוי עמוק ביציבת האדם. הגורם הוא 15000 שעות ישיבה בכיסא בין כיתה א' לבגרות, והגורם הזה הוא העיקרי שמחנך את יציבת האדם, משפיע עליה ועל כל רובדי תפקודו ואישיותו.
תמיד יש חינוך יציבה, וההבדל בין חינוך מודע או לא מודע הוא בעצם קיומם או העדרם של כלים המוכוונים ישירות לחינוך היציבה.
למטפלים האלטרנטיביים: לגיטימי להגיד שאתה מחנך יציבה בשיטת אלכסנדר, או יוגה או פילאטיס וכדומה, לא לגיטימי להגיד שיש לך שיטה ליציבה או ישיבה נכונה. כל ישיבה יכולה להיות נכונה, אם יש לך אמצעים ברורים של חינוך היציבה, ואם אתה מגדיר את עצמך כמחנך, ואתה מבין את ההבדל בין חינוך ובין טיפול.
צפריר יצחק
אודות המחבר:
מורה לחינוך יציבה בשיטת אלכסנדר וטאי צ'י.
מקדם חוק חינוך יציבה ומדריך בתיירות הר הנגב
לחתימה על עצומת חוק חינוך יציבה: http://www.atzuma.co.il/petition/yetsiva/1/
