תותח על - לחלל 

המאמר המקורי מופיע ביורם אורעד, "תותח על - לחלל", "גליליאו" 137, ינואר 2010.

"מהארץ לירח", ספרו המפורסם של ז'ול ורן, הפך לקלאסיקה בתחום ספרות המדע הבדיוני אבל גם מעבר לה. בספר מתוארת חללית מאוישת, המשוגרת באמצעות תותח ענק ומגיעה עד לירח. כידוע, שיגור חלליות באמצעות תותח מעולם לא יצא אל הפועל, ובמיוחד לא שיגורן של חלליות מאוישות, שהתאוצה באמצעות התותח הייתה הורגת את בני האדם שבתוכה. כידוע, השיטה המקובלת בהן משוגרות חלליות היא באמצעות טילים. לאחרונה הציע פיזיקאי בשם ג'ון האנטר (Hunter) להשתמש בשיטת התותח של ז'ול ורן כדי לשגר חלליות. האנטר הציע תכנון לתותח חלל ענק, באורך של 1.1. קילומטרים, שישגר חלליות מטען אל החלל, שיטה שתחסוך על פי דבריו, בעלויות השיגור באופן דרמטי. התותח שהוא מציע מבוסס על תותח קטן יותר שהוא סייע לבנייתו בשנות התשעים של המאה הקודמת במסגרת עבודתו במעבדה הלאומית של לורנס ליוורמור בקליפורניה (The Lawrence Livermore National Laboratory  in California). התותח שנבנה אז היה מצויד בקנה שאורכו 47 מטרים ושיגר קליעים שמסתם מספר קילוגרמים במהירות של עד 3 קילומטרים לשנייה. הקליעים הואצו באמצעות גז מימן דחוס.

האנטר חבר לעוד שני מדענים שגם הם עבדו בזמנם במעבדה הלאומית של לורנס ליוורמור ושלושתם הקימו ביחד חברה לפיתוחו של תותח גדול בהרבה, שאורכו, כאמור, 1.1 קילומטרים, ובעל יכולות גדולות בהרבה. החברה קרויה בשם קוויקלאונץ' (Quicklaunch), שמשמעותו, בתרגום חופשי לעברית – שיגור מהיר. החברה הוקמה בסאן דייגו, קליפורניה. לדבריו של האנטר, התותח באורך 1.1 הקילומטרים יוכל להאיץ חלליות שמסתן 450 קילוגרם למהירות של 6 קילומטרים לשנייה, באותה טכניקה המשמשת בתותח הקטן יותר שפותח בשנות התשעים. לאחר שהחללית תגיע למהירות זו, טיל קטן הצמוד אליה יאיץ אותה כך שהיא תוכל להגיע למסלול ארץ נמוך (low-Earth orbit), מסלול המוגדר כבעל גובה שנע בין 160 קילומטרים מעל פני כדור הארץ לבין 2000 קילומטרים מעל פני כדור הארץ.

השיטה אכן איננה מתאימה לבני אדם, שעבורם היא כאמור קטלנית ואף לא עבור לוויינים קונבנציונליים, העלולים להימחץ עקב התאוצה העצומה של התותח. לעומת זאת, היא עשויה להיות שימושית עבור שיגורם של מטענים שאינם רגישים לתאוצה גבוהה שכזאת. דוגמה למטען כזה הוא למשל דלק העשוי להיות מועבר לתחנת החלל הבינלאומית. בעתיד יכולה לשמש השיטה לשיגור דלק למשימות חלל אחרות כגון משימה מאוישת למאדים.

אחת הבעיות שעלול להציב שימוש בתותח כזה היא החיכוך באטמוספרה בזמן עליית החללית המשוגרת, אל החלל. עקב המהירות הגבוהה שתושג, היא עלולה להתחמם מאד. דבר זה יחייב ציפוי של החללית במעטה מגן מיוחד שיגן עליה. האנטר טוען שיחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שעקב המהירות הגבוהה של החללית, היא תשהה פחות מ-100 שניות באטמוספרה לפני יציאתה אל החלל.

גם מחירו של התותח יהיה יקר. על פי הערכתו של האנטר, יעלה התותח 500 מיליון דולר אך עלות השיגור הבודד תהיה זולה בהרבה מהעלות של שיגורים בשיטות המקובלות כיום, קטנה לפחות פי עשר.