פוליטיקה ותקשורת: הצעת חוק הצבעת ישראלים בחול 

למי שאינו מכיר את תולדות חיי בעת החדשה אציין כי גרתי בארה"ב כשני עשורים, ויש לי דעה מאד ברורה בענין זכות הצבעה לישראלים בחו"ל. דעתי כדעתו של פרופ' למשפטים שמובאת בהמשך.

אפילו אני, שנמנע בד"כ מצפייה בטמבלויזיה, לא קורא את "אל-ארד" (הארץ, בערבית), אינו מחסידי "אידיוט אחרונות" ואינו מאזין לשידורי רשת ב' או גל"צ או אל-מנאר או קול הרעם מקהיר (הרי אין היום הבדל משמעותי בין כל אלה) לא יכול שלא להתרשם מכך שהפוליטיקה והתקשורת כמרקחה ביומיים האחרונים. על מה הבוקה ומבולקה? על הצעת חוק לאפשר לישראלים השוהים בחו"ל להצביע בבחירות עבור כנסת ישראל הכמעט שוממה.

ראיתי כמה מ"גדולי הדור" על המרקע, מלהגים דברי הבל ורעות רוח על הנושא. בפיהם נהי ובכיה וקובלנה מרה מלענה, שק אפר על ראשם והם מקוננים בקול גדול... מזכרוני הסלקטיבי אני מעלה את "עודד השודד" ("פוליטיקה") מבצע חיקוי וירטואוזי של "השחר העולה" שנחשף לחום היום; אטילה "שמפו-שבילי" (ערוץ הכנסת) ששערותיו זקורות מתמיד בחרדה ברורה לדמוקטיה הישראלית; פעילת השמאל הנמרצת נחמה דואק הטוענת, בלי למצמץ ובלי להסמיק מבושה, כי היא "עיתונאית"  (עכשיו בערוץ הכנסת, פעם בידיעות אחרונות). הגיברת הזו, עם המשקפיים האופנתיות עד גועל ובעלת ההרגל המגונה לקטוע מרואיינים בצורה כוחנית - "קלאפטע" שתלטנית  שאין דומה לה - מתעלה על עצמה הפעם... היא נכנסת לדבריה שלה ולא נותנת לעצמה לסיים משפט, כשהקורבן התורן, (סליחה, המרואיין התורן היא עיתונאית, לא?)  מביט בהשתאות בהתלעלעותה ולא מעז להוציא הברה או הגה, שלא לומר מילה שלמה; ובל אשכח את הכאילו-בלונדינית המפורכסת שלאיילה היא נראית כדוב ואפילו מייקל טייסון אינו יכול לרגיש חסון לידה, מבשרת לעמישראל בשורת איוב תורנית מ"אורשלים-אל-קודס" ובה איום כי הישראלים בחו"ל הולכים להשתלט על הכנסת והחומוס של המדינה. הגבירה הגאה אצה "לראיין" מטפטפי מידע מאד מסויימים, ושואלת בחנחון לדעתם על הצעת החוק האנטי-דמוקרטית הפאשיסטית הקיצונית הגזענית שהועלתה בכנסת... 

מקהלת התנים הזו שהשתלטתה זה מזמן על כל מקרופון ארצי ועל כמה מקרופונים מקומיים, מארחת את בבואתה האידאולוגית תחת כל מיקרופון חלוד ומול כל מצלמה חד-מימדית. למשל - שלי יחימוביץ ("עבודה") מצייצת בכל ערוץ בקול באריטון ניחר, אילן גלאון ("מרצ") שואג כארי פצוע וקורא בפנים סמוקות ל"מרי אזרחי אם יעבור החוק הזה"... [ומזוז לא יאמר "הסתה", לא יורה לפתוח בחקירה, לא יידרוש השעיה, התנצלות, או בקשה לחנינה]... איש מפלגת אחורה נוטה קדימה למצלמה, בפנים חיוורות מזעם דמוקרטי קדוש, מבשר, כמעט כיוחנן בזמנו, על קץ הקיצים ו"שבירת הכלים ולא משחקים".

אויה לנו, בוכה המקהלה היוונית בסנצה העכשווית, מרה אחריתנו ולא תהיה תקומה לחזוננו! הרי ברור כשמש בצהרי היום כי כל הישראלים בחו"ל יבחרו במפלגות הימין, והקיץ הקץ על חזון הנאורות במדינת כל אזרחיה. וכך הם מלהגים, מילים ללא נתונים בדוקים הם שופכים, ושלא כדרכם של נאורים, לפתע הם שוכחים שישראלים חו"ל גם הם פרטים, ובהם אנשים שונים ולא סטראוטיפים. לא עולה על דעתם של בני-התרבות המשכילים הידענים ורחבי האופקים הללו שאולי בגלל היות אותם ישראלים קרובים למוקדי נאורות ידועים, השפעתם של אלה האחרונים תבוא לידי ביטוי בהטית הקלפי שמאלה דווקה...

כתבי הביבים, עיתונאי החצר, המשקיפים הנאורים, הפרשנים החכמים, המלהגים השנונים, המסבירים הפקחים, ובראשם רועיהם הרוחניים הקופצים מערוץ תקשורת אחד לאחר בתזזית כבני כספית (רדיו בבוקר, עיתון אחה"צ, טלויזיה בערב), זקוקים נואשות לעלה תאנה יבש כדי לכסות בו את ערוות הטייתם הפוליטית.  בחוכמתם העמוקה עד אין חקר, ובבוזם האינסופי לאינטלגנציה של שומעיהם וצופיהם הפחות-"מתקדמים", הם יוצרים מצג שוא של "איזון". לאולפן אחד גררו ישראלי שאך ירד מן המטוס לפני חודש ומלמדים אותו מחדש את משמעות הביטוי "חבל על הזמן". באולפן אחר הזמינו פרופסורית נאורה במיוחד שהסבירה לא רק כמה החוק הזה "אנטי-דמוקרטי-נורא", אלא כמה הקרן-לישראל-החדשה היא נפלאה. ולאחר שלוש דקות תמימות של נאום מטורף אך בלתי-מופרע, נתנו לצד השני, אדם כבד לשון ועילג למחצה, שלושים שניות של תהילה. יחי האיזון הנפלא, קרן המגיש בשמחה, וקרץ לחבריו לשעבר מספסל הלימודים במכללה, אלה שגם בקושי עברו שם את רף הקבלה. ובאולפן אחד בקריה נאמנה הביאו מאן דהו לאיזון התמונה: משפטן ופרופסור חובש כיפה. אך הוא כמעט השבית את ההילולה כאשר מלמל בענווה - "יש לקבוע את הזכות על פי מבחן הזיקה". בסטודיו כמעט וקרסה התקרה. בלרינה אחת השמיעה צווחה. הדיון בו-ברגע נקטע. הרי במחוזות האשליה וההזיה למנחה שמורה זכות ההשתקה!   כהרגלה מימים ימימה התקשורת המקומית נטויה, לעיתים אף עויינת את עמה אך מאוהבת בעצמה, נתונים אינם חשובים בעינה, מסתייגת מכל דיון המצריך עומק ומחשבה, ועמישראל יוצא נפסד בכל כזו הצגה.