תלות, שיתוף פעולה ויצירתיות במרחב הזוגי 

מערכת יחסים היא כמו דבק שמחבר בין אנשים, לעתים באופן שקשה להסביר. הדבק הזה יכול לגרום לאנשים להתנהג בדרכים שונות ומשונות, ככל הנראה משום שמערכות יחסים מצליחות להפעיל אצל האדם את הרגשות הבסיסיים ביותר, כפי שהתהוו והתגבשו כבר בתקופת הינקות והילדות. אשתדל, במאמר זה, להראות כיצד לפי הדרך הפסיכו קריאטיבית, יכול אדם לקיים מערכת יחסים מהנה ומזינה יותר, שיש בה מרכיבים של יצירתיות וצמיחה יותר מאשר מרכיבים שמושכים לכוון השני.

בתוך כל מערכת יחסים קיימת מידה מסוימת של תלות. לא ניתן לקיים מערכת יחסים ראויה לשמה בלי תלות מסוימת. התלות היא תוצר של ההחלטה לקיים מערכת יחסים שיש בה מידה של קירבה. הקירבה יוצרת חשיפה דו צדדית שגורמת לכל המעורבים להיות תלויים זה בזה, כך שכל צד ישכיל לעשות שימוש מועיל ולא מזיק בנכונותו של השני להתקרב ולוותר על חלק מההגנות שלו.כמו כן, ככל שמערכת היחסים קרובה יותר וכוללת גם זמן רב של בילוי משותף, עד כדי מגורים והקמת משפחה, הופכת התלות לגדולה יותר, ודברים רבים ניתנים או לא ניתנים לעשייה, כתלות בדעתו של השני, רצונו של השני, הבנתו של השני ועוד. מידה מסוימת של תלות היא תנאי הכרחי בכל מערכת יחסים, וישנם אנשים שבידעם את העובדה הזו משתדלים להתרחק ממערכות יחסים אינטימיות מדיי, מכיוון שהן טומנות בחובן תלות שמרתיעה אותם.

התלות הזו, אותה אני מציין, הכרחי שתהיה מודעת היטב למשתתפי מערכת היחסים ושתהיה הסכמה בקיומה ואף בנחיצותה, לצורך קיום הקשר וצמיחתו. יחד עם זאת, לתלות בריאה חייבים שיהיו גבולות טובים, בדיוק כפי שהכרחי עם כל תכונה אנושית חיובית – כל עוד עושים בה שימוש חיובי ובמידה הנכונה, אזי היא תומכת בתהליכי צמיחה. ברגע שעושים שימוש לא מבוקר, מוגזם מדיי או מצומצם מדיי, אזי אותה תכונה הופכת לסוג של הפרעה.

אני מזכיר במאמרים רבים שלי את ההכרח באהבה עצמית, כתנאי בסיסי לכל צורה של צמיחה אנושית. האהבה העצמית  היא שיאו של הקשר בין אדם לעצמו, שיכול ואמור להפוך בהמשך למרכז היכולת של אדם לקיים מערכות יחסים של אהבה וצמיחה עם אנשים אחרים. 

כשאהבה עצמית קיימת ומפותחת בתוך המרחב הזוגי, אזי התלות יכולה להתקיים ברמה סבירה ואף מועילה וגם להוות בסיס לשיתוף פעולה פורה. כשאהבה עצמית חסרה אצל מרכיבי הזוגיות, אזי הם עלולים להיסחף למצבים פחות מועילים כמו טשטוש גבולות ונטייה להיבלעות אחד בתוך השני (ומכאן – לתלות מוגזמת) או למצבי ריחוק מוגזמים (ומכאן – היעדר תלות בסיסית שדרושה לקיום מצב של קירבה).

עליי לציין שהמערכת הזוגית הינה המבחן העיקרי והאמיתי של יכולת האהבה העצמית. בתוך המקום הקרוב והיומיומי של מערכת יחסים אינטימית נבדקת יכולתו של אדם להקשיב לעצמו, לדבוק בעמדתו, להקשיב לצרכיו ולייצר לעצמו דרך משלו, וזאת מבלי לאבד את הפריבילגיה לקיים מערכת יחסים מהנה וטובה בעבורו. פעמים רבות בתוך המרחב הזוגי קיים מתח בין רצונו של היחיד לדאוג לצרכיו לבין רצונו של האחר בהתחשבות ויותר מזה. המתח הזה חיוני וקבוע בזוגיות והוא מאתגר הן את האהבה העצמית והן יכולות אחרות כמו הקשבה לסביבה, משא ומתן, נתינה וקבלה. אדם שאוהב את עצמו יכול להרשות לעצמו מידה מסוימת של תלות שהכרחית לקיום הקשר, אך אהבתו העצמית יכולה להגן עליו מפני תלות שכבר גוזלת ממנו חירות בסיסית לה הוא נחוץ על מנת להמשיך ולצמוח.

אהבה עצמית הינה תנאי לזוגיות בריאה מכיוון שבכל שלבי הזוגיות היא קובעת את איכות הקשר. כבר מהתחלת הקשר, אדם שאוהב את עצמו יותר נוטה להתקרב לאנשים שרב איתם העונג ורבה איתם הכימיה וההרמוניה. תנאים בסיסיים אלה מגבירים את הסיכוי שהקשר יהיה בריא יותר ועמיד בפני משברים. קשר שמגיע מתוך אהבה עצמית הדדית מבטיח שכל אחד מהצדדים בוטח בעצמו ובוחר את הטוב ביותר בשבילו. אהבה עצמית היא גם זו שתאפשר לקשר לצמוח ולהתפתח משום שכל צד ידע שיש לו מקום להיות כפי שהוא בקשר ושהוא נמצא בו מתוך בחירה ולא מתוך הכרח. אדם שאוהב את עצמו לא מוותר לעצמו וממשיך לשאול את עצמו אם טוב לו בתוך מערכת היחסים. הבדיקה החוזרת הזו, שהיא לגיטימית וחשובה, מרחיקה את בני הזוג מחוויית קורבן בתוך קשר "הכרחי" ומגבירה בהם את תחושת השייכות והבחירה החופשית.

שיתוף פעולה הוא גם כן מושג שיכול לבטא ולסמל כוחות שמועילים לאדם או כוחות שמזיקים לאדם, וזאת לפי אופן השימוש באותו הכוח. בתוך מערכת יחסים כלשהי, הכרחי שיתקיים שיתוף פעולה מסויים, בעוד שמצד שני הכרחי שתחומים מסויימים יהיו יותר נחלתו של אינדיבידואל אחד ללא סיוע משמעותי של השני. שיתוף פעולה שבא מתוך אהבה עצמית יכול לשמש מנוף נהדר לצמיחת שני בני הזוג. שיתוף פעולה כזה בהכרח אמור לשרת אינטרסים של שני הצדדים, משום שהם אוהבים את עצמם. בהיעדר אהבה עצמית אדם עלול להיסחף להתנהגות של הקרבה עצמית יתרה או התנהגות של חוסר הבנת הצרכים של האחר או התחשבות בהם. בהיעדר אהבה עצמית המשא ומתן הדינאמי בין בני הזוג לקוי ואינו יכול להביא לסיטואציות של WIN-WIN.

יצירתיות, כפי שציינתי פעמים רבות, בעיקר היצירתיות שמגיעה מכוחות הרגש האנושיים, הינה תכונה טבעית הקיימת בשפע בכל אדם. במערכת יחסים נדרשת רמה לא מבוטלת של יצירתיות, הן מבחינת התקשורת והן מבחינת היכולת לקיים את עצמך, כפי שאתה רוצה, בתוך מרחב שיש בו נפשות אחרות, שגם להן צרכים משלהן. התבוננות יצירתית בסיטואציה מאתגרת כזו יכולה להוליד פתרונות רבים, שלא רק טובים ליחיד שהצליח "להסתדר" במרחב הזוגי, אלא גם לבן זוגו, שמקבל השראה ליצירתיות משלו וגם שנהנה לראות את הפרטנר שלו שמח יותר ושבע רצון מיכולתו למצוא דרך להיות מי שהוא, גם במרחב שיש בו אנשים נוספים.

היבט חשוב נוסף של יצירתיות במערכות יחסים הוא התפתחותו האישית של האדם והביטוי היצירתי שלו ברמת העבודה/התחביבים או כל דבר בהם הוא יחוש שהוא נהנה לבטא את עצמו, לחפש את עצמו ולממש את תשוקותיו. חיוני עד מאד שכל אדם במערכת יחסים, שיהיה בין השאר עסוק בסוג של חיפוש עצמי וטיפוח הדרך האישית המיוחדת שלו להבנת החיים ולהוצאתם לפועל. ככל שאדם חש, בתוך המערכת הזוגית (או אפילו בתוך המערכת החברתית, העסקית וכיוצא בזה) שהוא מצליח לפסוע בשביל של חיפוש אישי משלו, שיש בו אתגרים, עניין, סקרנות ושמחה, כי אז הוא גם חש שהמערכת הזוגית מאפשרת, תומכת ומפרה אותו בדרך הזו. תחושה כזו מקרבת את האדם ומחברת אותו יותר אל לבו של הקשר.

אסיים בכך שיש להבהיר שמתפקידו של כל אינדיבידואל במערכת יחסים לדאוג לטיפוח נכסיו הרגשיים ללא קשר להתנהגות השני. על כל אחד מוטל התפקיד של מימוש הפוטנציאל היצירתי שלו ולמציאת הדרך להביא את עצמו למצב של תלות סבירה ושיתוף פעולה שיש בהם מידה של הנאה, תועלת וסיפוק. כשכל אחד מהצדדים עושה מאמץ כלשהו בכוון הזה, גורלו של הקשר טוב יותר ובריא יותר.