איזו הרגשה. שוב מתהפכת במיטה לצד השני, כמו שהתהפכה לפני שתי דקות, ולפני כן לפני דקה וקצת. יש במיטה ריח לא נעים, צריך להחליף מצעים, והאמת שגם את הטרנינג הזה, אנטיתזה אדומה למצב הרוח.
התריסים מוגפים כבר כמה שבועות. שמונה וחצי שבועות. הבטן כבר הפסיקה לקרקר, דממה מוחלטת שוררת בה, כאילו נכנעה וויתרה, כאילו שהבינה שעכשיו המטרה היא רק לשרוד את הדקה הקרובה, השעה הקרובה, הלילה הקרוב, והיא סתם מפריעה. אבל היא תצליח לשרוד? ישראל של שנת 2059.
שוכנת המיטה שכמו הפכה למערה היא מרילין, נערה כבת 14. עכשיו זה נדמה לה כאילו קפץ עליה מצב הרוח השחור בבוקר בהיר אחד, אבל זה לא היה ממש ככה, משהו התבשל כבר בימים שלפני אותו בוקר בו קרסה למיטה וסירבה לצאת. הבכי לא מעודד, לא משחרר אלא רק יוצר איזו הרמוניה בין מה שבלב למה שבהתנהגות לכמה דקות או שעות או ימים, תלוי כמה בוכים. לבית הספר היא לא הולכת.
מרילין החמודה. מרילין, חמודה שלי, בבקשה קומי, בואי נאכל ארוחת בוקר ביחד. אבל מרילין לא קמה,זה מאמץ גדול מידי , הפנים ארוכות, עייפות, העיניים בוהות, למה זה טוב לאכול. אמא בוכה עם מרילין, ועכשיו מרילין בוכה לא בגלל שרע, אלא בגלל שאמא לא יכולה לעזור. ואיך תדע? גם אמא שלה לא ידעה לעזור לה, ומאז שכדורי האושר לא עובדים יותר אין לאף אחד כלום, הכל נשכח במהלך הדורות- איך לחזק את הגוף ואת הנפש, איך להתגבר.
הקשרים מוחיים של מוליכם עצביים נכחדו להם, נרדמו. מוליכי הכוח, ההתגברות, העוצמה הנפשית, כל אלה נדמו. קיימים? אולי אצל מעטים. מבט רוחני על כדורים נוגדי דיכאון? נכון, לא אופנתי בכלל לחשוב על זה: אנחנו כאן, בעולם הזה, ולמה בעצם שלא נהנה מהרגע? למה שלא נמקסם את האושר שלנו ברגע נתון?
שאלת המחיר היא לא טרנדית בכלל, אבל המחיר קיים: מחיר לדורות, מחיר של חוזק נפשי שמתמסמס לנו בין הידיים.נכון, יש אנשים שסבלו מדיכאון קשה (קליני), והכדורים הצילו את חייהם, אבל רוב האנשים שאני מכירה שלוקחים את כדורי הדור החדש (פרוזאק, סרוקסט) סבלו ממצב רוח רע אך לגיטימי לפני שהתחילו בטיפול.
למה שלא ננסה את השיטות שאין עליהן פטנט (ולכן- אין אינטרס כלכלי לאף אחד לשווק ולקדם אותן), אבל הוכחו כיעילות לכ- 85% (!!!) ממקרי הדיכאון? אכילה סדירה ועתירת פחמימות מורכבות, חשיפה לאור שמש ככל שניתן, פעילות גופנית אירובית 3-5 פעמים בשבוע, שיחות עם חבר/ה קרוב/ה, ועוד משהו, חיפוש הבעיות, מודעות, מציאת דרכים יצירתיות לפתור אותן- זוכרים? פעם ככה היינו חושבים שנכון להתמודד...
